ביקורת ספרותית על קולו של המלאך מאת גיום מוסו
ספר טוב

---

הספר מתחיל כקומדיה רומנטית קלילה וזורמת, מדלן-מוכרת פרחים יוצאת לנופש עם בן זוגה במקביל ג׳ונתן-גרוש בצער ושף גורמה לשעבר נוסע עם בנו. הם נתקלים זה בזו בנמל התעופה ומפילים את חפציהם האישיים, ברגע של הסח דעת והאשמות הדדיות הם לוקחים זה את הנייד של זו... הטעות מתגלה רק לאחר שכבר עלו כל אחד לדרכו בטיסה לצד אחר של העולם. מאותו רגע כל אחד מהם מסתקרן בסודותיו האישיים ביותר של השני ומרשה לעצמו להציץ בתמונות, במסמכים, באימיילים ובכל דבר השמור על הנייד. הדברים שהם מגלים מעוררים בהם רצון לגלות עוד האחד על השניה עד שהם מגלים ששניהם קשורים יחד בסוד מהעבר... מאוד מהר הספר מקבל תפנית לעלילה בלשית ואנו מוצאים עצמינו עוקבים אחרי הגילויים של השניים.
הספר כתוב בשנינות, הדמויות ציניות ומבדרות אף שלשתיהן יש רובד עמוק וריגשי לעיתים.
סה״כ זהו ספר קליל וכייפי לקריאה למרות שהיו רגעים שמרגישים שהעלילה יוצאת מפרופורציה לטובת ״סגירת קצוות פתוחים״. (פתרונות יצירתיים משהו....)
למי שבא לו להעביר ערב בקריאה מהנה בלי צורך לאחוז ראש בעלילה זה לגמרי הספר בשבילו.
תהנו!

» ביקורות נוספות של אור
» ביקורות נוספות על קולו של המלאך