כמו אלזה, מלכת הקרח המוערכת שיצאה מהארון בסרט השני ונתנה דרור ליצריה כולל שיער הפלטינה היפהפה המתבדר ברוח – גם אני החלטתי לשחרר. לשחרר את עצמי מספרים מעיקים, משעממים וחסרי תוחלת.
ספרייתי מתפקעת מכרכים מעלים עובש, חלקם מתפרקים ואותיותיהם מחוקות בעוד שאני מעדיפה לקרוא גרסאות דיגיטליות מתוקתקות ומעיזה להגדיל פונטים, להבהיר רקעים ולהתגנדר בכל מה שחדש.
אז קיבלתי החלטה לתת סיכוי לרעועים ולבדוק אם אכן ראויים הם ועמדו במבחן הזמן ובמידה ולא, אעבירם הלאה.
״נילס לינה״ היה אחד מאותם ספרים ששוכבים שנים על המדף ומעלים אבק.
נתקלתי בו לפני שבוע כשחיפשתי בתוכו שטר של עשרים דולר והבת קטנה צחקה עלי ואמרה שכל השטרות מוחבאים היטב בספריו של ההוא מהקומה העליונה כי: ״רק עליו את סומכת שלא יבזבז הכל בבת אחת״, הממזרתה!
הפכתי את העטיפה הירקרקה מתוך סקרנות וקראתי את התקציר שהכריז כי הרומן היה חידוש בשעתו והשפיע על יוצרים דגולים כעגנון, תומס מאן, הסה ועוד. משפט זה בלבד שכנעני להתרווח על הספה כמו חתולה מדושנת ולהתחיל לקרוא.
הקריאה הייתה עבורי מתישה ובלתי מענגת ולא מפאת גובהה של השפה ועושרה אלא משמעותה של היצירה אז והיום והפאתוס שבה: היא הייתה בעיני מצועצעת להחריד.
נילס לינה, נולד לאם חולמנית והוזה ואב, איש עסקים חריף אשר ראה עולם ויודע דבר מה או שניים על טבע האדם.
מכיוון שראה את אביו לעיתים נדירות ונותר עם אמו הרומנטית והסהרורית; למד ממנה להביט על העולם בעיניים אחרות, במבט של משורר מיוסר.
כשמתבגר, אינו מוצא את מקומו בעולם ונאלץ לנדוד ממקום למקום כשבדרך הוא פוגש אנשים שמנפצים את לבו לרסיסים שוב ושוב והוא נאלץ לאחות מחדש את השברים ולהתייפח על מר גורלו.
הוא בז לאלוהים, מואס בכמרים ונגעל מהנצרות.
נוצר הרושם שמשום כך הוא נענש וגורלו קבוע מראש כאותה גזרה שנפלה על קין: מסומן לנצח ובלתי אהוב ואם נעשה חלילה יקיר של אישה או נערה, אזי יעודה רע ומר.
הרפתקאותיו של לינֶה משופעות בתיאורים שאז וודאי נחשבו ארוטיים למדי: הסופר לא מתעצל ומתאר בפרוטרוט את בגדיה הנפלאים של הנערה, עורה החלבי, רגליה הארוכות. גיבורי הסיפור: נילס וחבריו חושקים בה, רוצים להיות עבדיה, ליפול כנר לרגליה.
האימז׳ים הללו הזכירו לי עוד סוטה נחמד: מאזוך שכתב את ״ונוס בפרווה״ והפליג בתיאורי סגידה בלתי נשכחים לאפרודיטה שלו.
לו נכתבה הנובלה היום אזי הייתה נחשבת לאחת החושניות, לרומן הארוטי הטוב של השנה ולחשוב שעגנון, מאן ורילקה הושפעו ממנו…
ואמנם, כשמהרהרים על כך לעומק ומשווים יצירות, נזכרים בשירה של שמואל יוסף ובמוות בוונציה של תומס האהוב ובסיפורים על אלוהים של רילקה וקולטים את גודל ההשראה.
לסיפורי עגנון אין סופים טובים, מאן שילב באופן מופתי חולי ומוות במעשיותיו ורילקה ראה את החיים כמאבק תמידי והיה אלוף בתיאור משברים.
למרות שהעלילה לא עמדה במבחן הזמן ואפילו קוממה אותי מעט בתיאור מטופש של בנות מיני שנועדו לפתות או ללהג שטויות, הצלחתי להבין מדוע עורר הרומן התעניינות בקרב גברים סופרים.
הכתיבה דאז הייתה אחרת, מאופקת יותר ומנומסת.
אפופה תיאורים עשירים, אניצי משי ומראות טבע פראיים ובין השורות אפשר היה להפנים את היצרים, הגירויים ואף ליהנות מהם.
אני בעיקר סבלתי והקריאה כמובן, לשיקולכם.













![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




