ביקורת ספרותית על השם של העולם - הספרייה של בבל # מאת דניס ג'ונסון
ספר טוב

---

כמו לקרוא ספר דרך עדשות עכורות, כשאת כל הזמן מנסה לנקות אותן אבל אין לך סיכוי, כי זה לא משהו שנמצא על העדשה. זה חלק ממנה.
הגיבור של הספר הזה הוא גבר שאיבד את כל המשפחה שלו בתאונת דרכים. העכירות, זאת של העדשות, היא לא כי בכיתי, ממש לא, אין שום בסיס לזה, כלומר, לא מדובר פה באיזה סיפור סנטימנטלי, העכירות היא תולדה של ההיפך הגמור מסנטימנטים, היא נובעת מתיאור של החיים דרך העיניים של מישהו ששם הכל בצד, את הרגשות והמשמעויות של הדברים, או האכפתיות ביחס אליהם, וחי על אוטומט, והמרחק הזה, בינו לבין שאר העולם, וזה שאי אפשר להתקרב לכלום, בלי זה אי אפשר לשלוט בפוקוס, מפה העכירות.  

זה מין ספר מאד אישי ומאד משנה איפה הוא פוגש אותך, כלומר, אני חושבת שהוא מעניין אם את שואלת את עצמך לפעמים בשביל מה כל זה, בשביל מה את חיה, גם בשביל מי את חיה. כמה החיים שלך חשובים בפני עצמם, כלומר, בלי האנשים שאת אוהבת, האם אז משהו משנה או ששום דבר כבר לא ממש חשוב, תעשי מה שתעשי ואיך שתעשי את זה, תיקחי איזה סיכונים שתיקחי, הרי מה כבר יכול לקרות, כבר איבדת את כל האנשים שאפשר לאבד. מצד אחד, מה יש חוץ מזה, אבל גם הצד השני, כלומר זה שהחיים נמשכים, ויש מראות ויצרים ואולי בכל זאת אפשר להתרגש מאד גם בלי האנשים.

יצא לי לחשוב בשנה האחרונה על מוות, דוקא לא של אחרים אלא על שלי, ואלה לא היו מחשבות סנטימנטליות או עצובות במיוחד אלא דוקא מחשבות מאותה המשפחה, אולי אפילו יש בהן איזו התעלמות אינפנטילית ממה שארגיש בסופו של דבר בסיטואציות כאלה, ובכל זאת אלה מחשבות שאני צריכה לפעמים להתעסק בהן והספר הזה, דוקא מפני שהוא רק מניח את השאלות, גם לא מאיר אותן באיזו תאורה מלאכותית, לא דרמטית מידי וגם לא הרואית, פשוט מאפשר לעשות את זה בלי להיות לא אופטימי ולא פסימי. הוא לא שיפוטי.  

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על השם של העולם - הספרייה של בבל #