ביקורת ספרותית על סמטת החבשים : מקאמה ירושלמית מאת יעקב אורלנד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 7 בפברואר, 2020
ע"י חני


"ידברו נא מכאן ואילך העת והאנשים.
והרימי צעיפך, סמטת החבשים".

היום זה רחוב אתיופיה, אך אז נקראה סמטת החבשים בירושלים. ומשם מתחיל הסיפור של אורלנד ברגישות אינסופית לאנשים, לטבע לחיים.
ובזו המקאמה פרוזה שירית חרוזה היטב היות ושפה כזו לא תמצאו בספרים עכשוויים זו לא שפה השגורה בפי תלמידים או מורים . אפשר שתקראו למקאמה גם סיפור מהדורת השבט שלנו. הציורים הם של נחום גוטמן (עוד סיבה לגשת לספר ולעיין כביצירה של כבוד). מלבד המשפטים הקצרים והנראות הנפלאה יש בשוליים קטעים קצרים ששופכים אור על הכתוב.

קצרצר על המלחמות שלנו:

"בימי המצור ב 48
ישבתי בבית קדימה
שבטלביה, עם
תת מקלע פיני ביד, מול
בית חטרמומטר. היה קר
ובת אל הביאה
סודר, סנדויצ'ים ותרמוס.
לערך ב 10 נפתחה עלינו אש,
לא השבנו. כעבור שעה-שוב.
לא השבנו. ב 4 הוחלפה המשמרת..."

ובזו היצירה, שמשובצים בה אבני חן רבים. אבני חן הללו הן היסודות שהרכיבו את התרבות והעם פה בציון. בספרון בעל 112 דפים בכריכה רכה תמצאו בין הדפים זיכרונות, שירים, סיפורים. בעיקר על סמטאות ירושלמיות ומנהיגים שאין כמותם כיום בשום פס ייצור. המקאמה כמו חוט מחשבה אחרון של משורר, סופר שמגולל סיפור ילדותו במקביל לסיפורה של ירושלים וכל זאת במקביל לאישים שבנו את הארץ שלנו והנהיגו כמעט ברובם דור ערכי שגדולתו היא אהבה לארץ. והרחובות המוזכרים שמקבלים "פנים" ושם כמו - רחביה ובצלאל, קינג ג'ורג ויפו שמאי, הילל, הנביאים, שטראוס...המון סיפורים נפלאים וזכרונות.

תמיד היה נדמה לי שהבוהמה הייתה תל אביבית, ושהיא התכנסה "בכסית" או "בקפה תמר". אך בספר יש תיאור מדויק למדי של הבוהמה הירושלמית. מצוינים שמות בתי קפה ובארים בירושלים כמו "מנזה" "ועטרה" שמוכרים לי כמו כף יד. בספר לפתע כל רחוב מקבל סיפור עם "כנפיים" וחיים משלו באלפי צבעים בוהקים. מי זה היה יעקב פת שעל שמו שכונה, מי בנה את בית חולים הדסה, מוזכרים עיתונאים, ציירים, משוררים, שחקנים. זה נראה שכולם חיו "בביצה הירושלמית" בחברות אמיצה. עגנון, שוקן, אלכסנדר פן. גוריון ומשה סנה. ועוד רבים וטובים שחלקם אינם בין החיים אך תרמו רבות.

זֶהוּ זֶה רַבּוֹתַי הַצְּעִירִים. תַּמָּה הַסִּמְטָא.
חַכּוּ מְעַט, אַל תִּפְרְצוּ עוֹד בִּצְחוֹק " מוֹדֶרְנִי" לְנֹגַהּ הַמְּנַצְנֵץ בְּדִמְעָתָהּ.
בְּבוֹא זְמַן. כְּשֶׁתַּתְחִיל הַנּוֹסְטַלְגִּיָּה שֶׁלָּכֶם לְדַבֵּר
וּכְשֶׁיִּבְרָא לָכֶם הַבּוֹרֵא זִכְרוֹנוֹת לֵב אַחֵר.
בָּעֶרֶב לֹא עָבוֹת אֶחָד, כַּעֲבֹר שְׁנוֹת דּוֹר.
עָלוּל מִישֶׁהוּ לִצְחֹק גַּם לָכֶם" " עַל מָה שֶׁהוֹתַרְתֶּם מֵאָחוֹר".

ואם התלהבתם כמוני אז מותר לכם להציץ ולאהוב.

תודה לבועז ספרים ששלח את הספר, לסנטו ולחברים שהמליצו.
(אני מניחה שבלי האתר הזה לא הייתי מגיעה אל ספרים וסופרים רבים
אז טוב שהגעתי:)


37 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ישיי החגיגה של בבט עדיין קיימת בתל אביב. תחפש, תמצא ותלך..
ישי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני מתגעגע לפינק ולחגיגה של באבט..
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
בלו תודה. זה המקום אך בעיקר רסיסים של מידע על הבוהמה הירושלמית של פעם.
חלק מהשמות גם של מדענים, מורים,מנהלי אוניברסטאות...
מומלץ!
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ביקורת מסקרנת על מקום נוסטלגי בשבילי. אחפש את הספר
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
שמחה שאהבת עמיחי!
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
TAMAS תודה זה לא ההארד קור של שירה אלא יותר סיפור שהזרימה והמקצבים שלו קצת שונים.הקריאה בו היא תענוג אמיתי אם במקרה יצא לך לעלעל.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
תודה ל PULP זו באמת ישראל הישנה של פעם. הם היסודות ואילו האנשים והרחובות וטוב שיש מי שמוכיר.
בתיה תודה לא זוכרת כרגע עם מי היה הדיון פה של עלמה צעירה שקבעה או הלינה על "מה כבר הדורות שלנו השארנו לה פה".
אז יש לא מעט בדברייך אך כפי שהספקת להכיר אותי אני משתדלת לראות את חצי כוס המלאה.
יש פה טכנולוגיה ומדע מהטובים בעולם. כבישים רחבים וגשרים (וכמובן יש לשפר תשתיות). יש רכבות ונמל תעופה אחד המשוכללים בעולם. יש כל כך הרבה.
אני מודה שבזמן תקומת הארץ הרוח הייתה שונה אך זו טבעה של קידמה והתפתחות ואנחנו משתנים עם הזמן. (על פוליטיקה אין מה לדבר שלא נפתח פה מלחמת עולם).
עמיחי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יופי!
Tamas (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אני לא מחובבות קריאת שירה אבל תענוג לקרוא אותך.
בת-יה (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
"כעבור שנות דור עלול מישהו לצחוק גם לכם" הלוואי !
הלוואי שיצחקו, כי על-פי מה שנשאיר הכעס יהיה גדול יותר,
אני מקווה שלא הבכי.

ביקורת נוסטלגית. תודה חני.
Pulp_Fiction (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
חני, ביקורת מעולה. כיף לקרוא על ישראל הישנה ועל ירושלים בפרט. במיוחד כשאת הכותבת.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
ראובן תודה. איפה ישנם עוד אנשים..... גם ארלוזורוב פה ושטרן וא. ד גורדון. אוסישקין ומגנס...נראה מקבץ נפלא של אישים שכל אחד מהם "תותח".

"עשרה קבין של יופי
ירדו לעולם,
תשעה מהם נטלה ירושלים".
ראובן (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
מנהיגים של פעם. לא הבררה של היום.
אהבתי את השיר הראשון.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
אברש תודה , אתה תאהב את המקאמה הנפלאה הזו. לפי דעתי אפילו תהנה לשוטט בסימטאות ירושלים
עם סיפורי אורלנד היפים.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
פרפר תודה אין הבדלים חוץ מחיבה וסנטימנטים למקום זה או אחר. אשמח לשמוע דעתך על הספר.
אַבְרָשׁ אֲמִירִי (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה נהדרת.
מהמובאות שבהן זיכית אותנו כאן ובמסגרות אחרות התחוור לי שהספר יישא חן גם בעיני ככל הנראה. מקווה שיזדמן לי לקרוא בו עוד בקרוב.
פרפר צהוב (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה יפה לספר מצוין ואהוב !
אין ספק שיש הבדלים בין ירושלמים לבין תל אביבים לבין חיפאים.
לכולם יש יתרונות וחסרונות.

אורלנד בהחלט כותב נפלא, וכתיבתו דומה יותר לסיפור מאשר לשיר. אולי גם אלא שאינם מחבבים שירים יאהבו אותו.

חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יעל מכירה אותך וירטואלית כבר כמה שנים טובות. עד כדי כך שאם אני פוגשת ספרים וסופרים שאהבתך אליהם גדולה מיד הם מקושרים אלייך.
לרגע לא חשבתי שירושלים היא מקום שמרגש אותך.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקאוט תודה. יש הקדמה בהתחלה שנקראת "עוטפן ראשון". את יכולה לוותר ולהגיע היישר לחריזה הנפלאה שתרומם
את נפשך ורוחך.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
חני - שלא יובן שאני משווה את ירושלים לתל-אביב.
אי אפשר - וגם לא צריך - להשוות. ירושלים מבחינתי היא תופעה ייחודית ולא לטובה.
סקאוט (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
סקירה מקסימה.
לקחתי אותו פעם ולא עברתי את העמוד השני.
שכנעת אותי לתת לו הזדמנות נוספת ואקח אותו כבר בראשון.בייחוד שקראתי ספר אחד של אורלנד ואהבתי מאוד.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
יעל תודה. תל אביב זה סיפור אהבה אחר לגמרי. אני אוהבת גם אותה.

אי אפשר שלא להתאהב בכתיבה של אורלנד.
יש פה קטעים על אלכסנדר פן ששתה אלכוהול עם אורלנד בפאב מהתרגשות
בזמן שבתו רובינא הייתה עם צירים בבית חולים.

"הבוהמין בה'א-הידיעה,
עיניו התירושיות של אלוהי האהבה.
טרופם הבלול של יום התקווה וליל-האכזבה.
החולם בהקיץ, המרדן, המשתולל כבכחוס ועצוב כשופן.
הכופר המאמין, העלם הנצחי -
הפיטן אלכסנדר פן".

כל אחד והאהבות שלו.
חני (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
רץ תןדה, האמת היא שייש לי המוני זכרונות מירושלים. אורלנד ממש מתאר את הצעירים שהכיר שלרבות הימים הפכו לעמודי תווך של החברה הציונית.
יצחק בן צבי ודוד ילין ומרדכי זעירא המלחין...
"לילה ירושלמי עמוק
ומיסטי ומרתף לבחרות
עברית סוציאליסטית".
הוא מצייר לנו תמונה, מלביש מילים וגוטמן מאייר בכישרון רב.השילוב הוא קסום.

yaelhar (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
נחמד לקרוא על הרחוקים ממני.
ירושלים רחוקה ממני (חמישים ק"מ ועוד אלפים) וכך גם שירה ואפילו מקאמות.
רץ (לפני 5 שנים ו-6 חודשים)
שמח לקרוא ביקורות לספר המתאר את ירושלים





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ