ביקורת ספרותית על חום ואבק - ספריה לעם #223 מאת רות פראוור ג'בוואלה
ספר בסדר

---

חום ואבק זה ספר על הודו. אני כבר קראתי הרבה ספרים על הודו שאת הרוב שלהם כתבו אנשים שהם הודים אסלים. זאתי שכתבה את הספר הזה היא השורשים שלה לא בהודו אבל היא גרה שם יותר מעשרים שנה אז אחד יכול לחשוב שהיא יודעת על מה היא מדברת. אני לא חושב ככה. היא כותבת סיפור שהוא על יחסים בין אנגלים שגרו בהודו לבין הודים. בעצם יש אצלה שני סיפורים שאחד מהם קרה בזמן שהאנגלים עוד שלטו על הודו והשני קורה איזה חמישים שנה אחר כך ובשניהם יש בחורה אנגליה במרכז של הסיפור והיחסים שלה עם הודים ממעמד של משכילים.

אני בזמן שקראתי הרגשתי כאילו אם היו כותבים את זה אצלנו היה בא יהודי מתנחל וכותב סיפור על הערבים שגרים לידו. יכול להיות אפילו שזה אחד שבא לשבת אצלם לשתות קפה וקונה אצלם ואפילו יש לו אולי איזה חבר ערבי. מה הוא יודע עליהם? לפי דעתי כמעט כלום יעני יש לו הדעות שלו והוא מלביש אותם על האנשים אבל כולם יצאו מאותו הפוסטר. זה לא משנה שהוא גר על ידם מיום שנולד. אתה יכול לגור על יד השכנים שלך מיליון שנה ולא תדע מה הולך אצלם בבית. בשביל זה צריך לחיות בתוך ולא להסתכל מבחוץ. 

הסיפור נחמד והיא ניסתה לעשות אותו סנטימנטלי כזה ודוקא לא היה לי קשה לקרוא את זה אבל על כל הספר הרגשתי את ההרגשה של המבחוץ.  

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על חום ואבק - ספריה לעם #223