ביקורת ספרותית על מוות מאושר מאת אלבר קאמי
ספר בסדר

---

מוות מאושר? איזו כותרת....לא מושכת במיוחד אבל מספיק מסקרנת בשביל לעורר עניין. הפתיחה של הספר היא לפנים, תרתי משמע. האקדח מופיע ויורה כבר במערכה הראשונה. אבל (כן, יש אבל) התוכן אינו אחיד ברמת העניין ולא מספק את ההבטחה שבכותרת מעוררת המחשבה.

פטריס מרסו הוא פקיד ממורמר, חי חיי בדידות ועוני המאמללים אותו וממשיך להתגורר בדירת אמו המנוחה. הוא יוצא עם נשים בכדי להעביר את הזמן ומכוח התשוקה, ללא קשר לאהבה. בעולמו אין אהבה אלא מקסימום הרצון למצוא חן האחד בעיני השנייה. אהבה זה בשביל זקנים ואימפוטנטים. יחסית לאדם קר, מאופק ונטול רגש אז רגש הקנאה שלו עובד שעות נוספות. והוא מוצא עצמו מקנא לאישה עמה הוא יוצא, ומבקש לדעת את שמות הגברים עמם שכבה, ולו רק בכדי לא לתת דרור לדמיונו לכל גבר שנקרה בדרכו.
מרסו פוגש בזגרס, גבר נכה, קטוע רגליים, משכיל ועשיר אשר פורש לפניו את משנתו הסדורה לגבי האושר ומאתגר אותו בשאלת ה"שאיפה לאושר". עבור זגרס, העניין הוא לא האושר עצמו אלא הזמן והכסף. מי שיש לו כסף, יש לו את הזמן להיות מאושר. ומי שאין לו אזי הוא עסוק בלהשיג את הכסף, כך שלא נותר לו את הזמן להיות מאושר. אין זה אומר שכסף מביא את האושר אבל הוא מפנה לאדם זמן על מנת לממש את חיי האושר. מרסו חווה את החיים בעוצמות שונות בו זמנית – עוני ואומללות קיצונית, מצד אחד, והרצון לטרוף את החיים והשאיפה לאושר, מצד שני. בעיניו, אין לו זמן להיות מאושר מאחר ועבודתו מפריעה לו, צורכת את כל מרצו ולא מותירה אותו חופשי בשביל לחיות "אני צריך להתפרנס.....העבודה שלי, שמונה השעות האלה שאחרים מסוגלים לסבול, זה מה שמונע ממני" (על זה נאמר – העבודה היא חיינו, אבל לא בשבילנו..). לכן כל שנותר לו הוא לזרום עם החיים, וכל השאר הוא בונוס מבחינתו. מרסו מחליט לנקוט בפעולה. רצח. ועם הכסף הנופל לידיו הוא מחליט לברוח ולחפש אחר חיי האושר הנכספים. והנה לכם אבסורד בהתגלמותו.

הספר בנוי משני חלקים. החלק הראשון, הטוב יותר לטעמי, הוא סיפור המעשה. עלילה ברורה וקוהרנטית. החלק השני, המתאר את נדודיו של מרסו וניסיונותיו לחיות חיי אושר, הוא יותר מפוזר ומרובה (לעייפה) בתיאורים. כולל הרהורים, מחשבות נוגות וסצנות שאין להן קשר ברור לעלילה. (חלקים מסוימים הזכירו לי קצת את ה"חטא ועונשו"). בסיכומו של דבר, רעיון מעניין, ביצוע לוקה בחסר. כנראה שיש סיבה לכך שרומן זה נגנז על ידי קאמי.

» ביקורות נוספות של Tamas
» ביקורות נוספות על מוות מאושר