ביקורת ספרותית על ספר הקיץ מאת טוּבֶה יַנְסוֹן (יאנסון)
ספר טוב

---

ספר נהדר המתאר באינטלקט רב דיונים אודות מוות, אהבה, נאמנות, כעס, פחד ועוד. סופיה בת השש אשר אמה מתה זה מכבר וסבתה (אין שם לסבתא בספר, ממקורות שונים שקראתי לאחר מכן - הדמות מבוססת על אמה של טובה ינסון, ואילו סופיה היא אחיינתה - סופיה ינסון, אשר חיה עד ימינו אנו) מבלות קיץ על האי המשמש את המשפחה למגורים וטיולים כל שנה. הטבע מתואר בעדינות ובסבלנות - אמנות בפני עצמה ומהווה גם תפאורה וגם שחקן פעיל בסיפור. דווקא פער הגילאים בין סופיה לסבתא הוא שיוצר דיאלוגים כל כך עמוקים בפשטותם- המחולקים לפרקים קצרים אך מעוררי מחשבה. מעל כולם עומדת היכולת של ינסון לתאר ולכתוב ניגודים - לא רק בגילאים אלא גם ברגשות. היכולת שלה לכתוב באופן מושלם כמעט את סופיה, בת השש, נטולת עול החיים אשר עוד לפניה מצד אחד, אבל למודת העצב על מות אמה מצד שני - יכולת אשר לפעמים ואולי בד"כ, כמבוגרים, קשה לנו לשחזר. ייתכן וחייה הליברלים, נטולי הילדים והמחוייבות כביכול (אף אחד לא נטול מחוייבות) על מנת להישאר נאמנה לאמנות שלה- הם אלו אשר איפשרו את היכולת הזו? ללא עול מכביד אשר ישכיח? ומן הצד השני, יכולת מרהיבה גם לתאר את סבתא, דמות שבעיני היא בפירוש מגניבה (ינסון מתארת למשל איך בזכות סבתא הורשו גם בנות להצטרף לצופים בפינלנד) אך כבר זקנה מאוד, גופה מכביד עליה, והיא עומדת בפני פרידה - מהקיץ, מנכדתה, מהעולם. הדברים אינם נאמרים בשוב שלב בפירוש, אבל לא צריך את זה כדי להבין. וזה כל כך יפה. סבתא מנסה מצד אחד לגשר בין סופיה הצעירה מאוד לבין החיים, אשר לפעמים יכולים להיות קודרים ולא נעימים, ומצד שני היא אינה רוצה להכתיב כלום לסופיה- היא רוצה לאפשר לה לחוות ולעצב את החוויות שלה. כל אלו הופכים בעיני את ינסון לאמנית משובחת המצליחה להביא לספר אחד - תוצר כביכול חד או דו מימדי - שכבות ורבדים רבים של יכולת אמנותית, הן בכתיבתה המעולה, ציוריה המקסימים, ויכולתה האינטקטואלית המעוררת התפעלות. משובח ומומלץ ונטול גיל. (**לא מאמינה שכתבתי ביקורת שלמה בלי אף מילה על המומינים! דבר המעיד בפני עצמו על דעתי על הספר הזה)

» ביקורות נוספות של עינתי
» ביקורות נוספות על ספר הקיץ