ביקורת ספרותית על האיש בחליפת עור הכריש הלבנה - יציאת משפחתי מקהיר הישנה לעולם החדש מאת לוסט לניאדו
ספר בסדר

---

לוסט לניאדו היתה עיתונאית בכירה בוול סטריט ג'ורנל, והלכה לעולמה בטרם עת ביולי האחרון. האיש בחליפה מכותרת הספר הוא אביה, והספר הוא במידה רבה עדות לקשר אמביוולנטי בין בת זקונים ו"ילדה של אבא" לאדם מרשים אבל לא פשוט, בלשון המעטה. אדם שנטש לילה-לילה רעיה צעירה בביתם בשכונה מבוססת בקהיר כדי לנהל שלל בילויי זימה, בעודו מתפלל בבקרים באדיקות בבית הכנסת, ובמשך היום, שנים אחר כך, מרמה לקוחות. אדם שבדיכויו הכבד דרס את חיי רעייתו, שמעמדה בבית היה נמוך אפילו מזה של בתו הפעוטה. אדם שהעדיף לחיות בעוני ורק לא לאפשר לה לעבוד מחוץ לבית. אדם שמעולם לא הצליח להתאושש ממשבר העזיבה של מצרים, ושרק שנים אחר כך, בביקור בעיר הולדתה, הבינה בתו מדוע.
הספר הוא מהתיאורים הקרובים והבהירים שקראתי על פטריארכיה לבנטינית (הגיבור מזכיר לא במעט את אחמד עבד אל-גואד מהטרילוגיה הקהירית של מחפוז), על הדרת הכבוד שלה ועל התנגשותה עם ערכים אמריקאים כמו מעשיות, פרטיות ופמיניזם. מעניין היה לגלות כיצד אותם ניגודים שיכלו להתקיים בקהיר, לא שרדו את מעבר היבשות: מהספר עולה שבאמריקה אתה חייב לבחור- או חילוני פורק עול כמו סוזט וסזאר, או דר בית כנסת מתחרד כמו לאון ומרסל-עדינה.
כתיבתה של לניאדו לא מתעלה לרמה של ספרות גדולה. היא גם לא מנסה, ככל הנראה. כוחו של הספר הזה בעיני הוא בישירות הכנה של הסיפור המשפחתי המורכב, ובתיאור הקסום של החיים בקהיר המלוכנית-קוסמופוליטית.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על האיש בחליפת עור הכריש הלבנה - יציאת משפחתי מקהיר הישנה לעולם החדש