• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

מאת לוסט לניאדו

הביקורת של חתול

תמונה של חתול
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

מאת לוסט לניאדו

הביקורת של חתול

תמונה של חתול
הוצאה לאור:כנרת זמורה ביתן
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
עמית לנדאו
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 6 שנים

“לוסט לניאדו היתה עיתונאית בכירה בוול סטריט ג'ורנל, והלכה לעולמה בטרם עת ביולי האחרון. האיש בחליפה מכ”

4/8
ביקורות על האיש בחליפת עור הכריש הלבנה
הבאה
שקדנית
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

על פניו הסיפור נראה משעמם ולא רלוונטי, אבל כשהתחלתי לקרא הספר כאילו החזיר אותי למצריים בתקופתו של המלך פארוק, אך יותר מכך הספר מספר את סיפורם של אלפי עולים שעלו ממצרים וכמעט כולם עברו את אותו המסלול (מצריים דרך צרפת ואז או לארה"ב או לניו יורק).
הסיפור האישי הינו סיפור מרגש עוצר נשימה וגם מזיל דימעה לעיתים.
האותנטיות, הכתיבה, ועצם העובדה שמדובר בסיפור אמיתי מעצים את הרגשות ולא נותן מנוח עד לסיומו של הספר.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של חמדת
חמדת
תמונה של יערה
יערה
E
E Dagger
ה
הקיסרית הילדותית
P
panyola
תמונה של שקדנית
שקדנית
תמונה של אפרתי
אפרתי
9קוראים|גיל ממוצע45|89%נשים

על המבקר

תמונה של חתול

חתול

חבר מזה 17 שנים
9 ביקורות•57 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•הסטוריה •ביוגראפיות
תמונה של חתול
חתול
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות9
לייקים שקיבל57
דירוג ממוצע4.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת4הסטוריה 1ביוגראפיות1

דיון על הביקורת

2 תגובות
חמדת
חמדת•לפני 12 שנים

הספר יפה ומעניין בעיני .לקרוא את ההיסטוריה העכשווית של הקהילה היהודית במצרים .

יערה
יערה•לפני 12 שנים

מעניינים הסיפורים של עולים ממצרים. ביקורת יפה.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חתול

השיבה מסרפיאום

השיבה מסרפיאום

ברוך נבו, נורית אשכנזי

ספר מעולה מגולל את סיפור חייו של אסא קדמוני מהגיבורים המיתולוגיים של הצנחנים, ברקע הקורא נחשף להוי המיוחד שהיה בחטיבת הצנחנים, הדרישות הערכים והמוסר היחידתי ובעיקר הרעות ואחוות הלוחמים (מה שהיום קשה למצוא).
מעניין שבשבוע שקראתי את הספר הייתי באימון מילואים בלשביית חמאם אל מליח, הבסיסים - חמאם אל מליח וחמאם דו"פ (דו פלוגתי), מוכרים לכל צנחן, שם הצנחנים עברו את האימון המתקדם שנחשב לאימון הקשה ביותר לפני עלייה ליחידה והמסכמים.
לעת ערב שכל החיילים התארגנו לארוחת ערב במחסום תייסיר נכנסתי למחנה הנטוש בחמאם ושוטטתי במקום בו עמד האוהל שלי, ראיתי את חדר האוכל הנטוש (מלא גרפיטי על הקירות) וגם הטלפון הציבורי שבו ביליתי שעות בהמתנה לשיחה עם הבית בשעת הת"ש, הזיכרונות הציפו אותי וגרמו לי להתרגשות מדהימה עם זאת כמה עצוב לראות איך בסיס שהיה אבן דרך בהכשרתם של צנחנים כה רבים עומד מוזנח ועזוב כך.

לפני 12 שנים•חתול
לא כל כדור הורג

לא כל כדור הורג

קפוסטה מיכה בן-ארי

"פעם צנחן תמיד צנחן", הגיבור מיכה בן ארי פורש את סיפור חייו, ודווקא הכתיבה האותנטית והלא מדויקת מוסיפה נופך אמתי לסיפור. בן ארי קצין צנחנים שהשתתף במבצעים ובמלחמות ישראל,נשלח על ידי מדינת ישראל לעיראק לאמן את המורדים הכורדים, הנו אדם יחיד מסוגו, חייל של פעם, המתגייס לכל משימה לאומית גם אם היא אינה מסתדרת עם תכניותיו ומצבו המשפחתי.
זה סיפור של קצין צנחנים צנוע שאילצו אותו לכתוב ספר כי אחרת סיפוריו ישכחו וילכו לאבדון.
חובה לכל צנחן ומומלץ בחום לכל מי שחובב סיפורי קרבות ומבצעים של מדינת ישראל.

לפני 12 שנים•חתול
בית בקהיר - חלק א

בית בקהיר - חלק א

נגיב מחפוז

יצירת מופת של סופר ערבי מהדגולים שידעה מצרים,ושוב תחושת הצער שלא כל ספריו תורגמו לעברית, על אף שהיה תומך נלהב של הסכם השלום בין ישראל למצרים.
הספר פורש בפני הקורא את הווי החיים בקהיר בשנות ה- 30 של המאה העשרים, בנוסף, קורותיה של משפחה מוסלמית טיפוסית והשליטה הפטריארכלית של האב במשפחתו ובייחוד באשתו.(מסכנה).
מומלץ במיוחד לקורא היהודי יוצא ארצות ערב, מכוון שבספר ישנם קווים מקבילים להווי המשפחתי היהודי-ערבי אך יותר מכל מודגשים ההבדלים התהומיים הבין תרבותיים בין היהודים יוצאי ערב לבין המוסלמים, היחס לאישה ולילדים, היחס לדת ולמסורת ובעיקר הרגשות הלאומיים.(הקוראים שכבר קראו את ספריו של אמנון שמוש וסמי מיכאל יבינו מה התכוונתי בפסקה זו).

לפני 12 שנים•חתול
בני שכונתנו

בני שכונתנו

נגיב מחפוז

אין ספק שמדובר באחת היצירות הגדולות ביותר שנכתבו אי פעם, במהלך הקריאה שוחזרו במוחי ספרי התנ"ך הברית החדשה והקוראן, הכתיבה המזרחית המדהימה של הסופר ואירועי השכונה התמימים לכאורה המגלמים בתוכם את סיפורה של האנושות בזעיר אנפין משווים לסיפור נופך עממי והיסטורי גם יחד.
מומלץ בחום ועכשיו אני מחפש את הטרילוגיה הקהירית.
נ"ב - חבל שבארצנו אין יותר תרגומים של יצירות ערביות.

לפני 13 שנים•חתול
ילדי ביתוניא

ילדי ביתוניא

סעיד ח' אבו ריש

ספר חובה שופך אור על נקודת המבט הערבית בנושא חילופי המשטרים בארץ החל מהמאה ה-19, הסיפור משלב את ספורה של משפחת אבוריש יחד עם ההיסטוריה מודרנית.
הספר מתאים למתעניינים בסכסוך וסתם למי שאוהב כתיבה מזרחית יפה.

לפני 13 שנים•חתול
סטלין

סטלין

סיימון סבאג מונטיפיורי

הספר קשה לקריאה מכוון שהוא מלא בפרטים, אבל במהלך הקריאה הרגשתי חובה להמשיך ולקרוא בכדי להעשיר את ידיעותיי על התקופה.
אין ספק שסיימון סבאג מונטיפיורי (בן למשפחת מונטיפיורי הידועה והמפוארת), ביצע מלאכה מסובכת בכך שהפך מחקר רב שנים לספר ביוגרפיה מעניין.
מדובר ב - ביוגרפיה של מפלצת! וישנם שני נושאים שמשכו את ליבי יותר מכל, האחד - המפגשים של סטלין ומולוטוב עם מנהיגי העולם ובמיוחד המפגש האחרון של מולוטוב עם היטלר (זמן קצר לפני הבגידה הגרמנית הידועה), השני היחס ליהודים באימפריה הבולשביקית, למרות האידאולוגיה הקומוניסטית השוויונית לאורך כל הספר נכחתי לראות שיחס ליהודי ברמה האישית עדיין נשאר יחס אנטישמי כבמקומות אחרים.
תוסיפו לזה את ההתנהגות הבהמית של חברי המפלגה, הרציחות והשחיטות ואנו מקבלים את הבולשביזם בהתגלמותו.
ולסיום אני ממליץ למי שסיים את הספר הנ"ל לעבור לספר "האומן והמרגריטה" (שדרוג של הרומן הידוע "השטן ממוסקבה").
ושלא נדע עוד מנהיגים שכאלה...

לפני 13 שנים•חתול
בודד בדמשק: חייו ומותו של אלי כהן

בודד בדמשק: חייו ומותו של אלי כהן

שמואל שגב

סיפורו של אלי כהן מצמרר בכל קונסטלציה שיסופר, מרגל מספר אחת של ישראל והאיש ששיטה בצמרת הממשל הסורי בהחלט ראוי לסרט שיבוים ויספר את סיפורו(על פי מה שכתוב על הכריכה שמתבצע זה עתה).
אמנם הספר לא מחדש הרבה ממה שכבר ידוע, אבל הכתיבה היפה של המחבר וההרחבות על התקופה משווים לספר רמה גבוהה שראויה לקריאה.
השיא בסופו של הספר ממש גרם לי להזיל דמעות, במיוחד העדות של רב קהילת יהודי דמשק על המפגש שלו עם אלי כהן לפני מותו ונוסח המכתב האחרון ששלח לאשתו נדיה.

לפני 13 שנים•חתול
החאג'

החאג'

ליאון יוריס

מדהים איך סופר יליד חוץ לארץ מטיב לספר את סיפור המאבק הציוני להקמת המדינה בצורה כל כך אותנטית ובהירה.
אע"פ שהדמויות והמקומות הינן פרי דמיונו של המחבר,מהר מאוד נוצר הקשר אסוציאטיבי למציאות התקופה.אני כבר ממתין בקוצר רוח לקריאת ספרו הידוע "אקסודוס" שעל פי הדיווחים הינו רב מכר עולמי.
לכל מי שמתעניין התקופת המנדט וראשית הקמת המדינה הספר מומלץ בחום.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•חתול

ביקורות נוספות על "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה"

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

אין צדק בעולם. יש אבות בסדר גמור וילדיהם מתנכרים להם. ויש "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה" — נואף, שקרן, נוכל — שבתו מעריצה אותו בחייו ומוקירה את זכרו במותו.

מילא, מכאן סלידתי אליו. עם זאת, ספר מעניין ולעתים מרגש על משפחה של יהודים מצרים, קהירתים. על נשים מטומטמות שאמללו חייהן עקב נישואין לגבר הלא נכון. על חיי היהודים בקרב עם עוין (וואריאציה מצרית על מופע להיט בינלאומי). על היציאה משם והסתגלות לחיים חדשים.

לספר הזה הגעתי מסיבה קצת משונה. בעקבות קריאתי בזמן האחרון של מספר רומנים מצריים, גברה התעניינותי בשכנתנו הגדולה מדרום-מערב. אבל מה שחסר לי ברומנים הנפלאים של עלאא אל-אסוואני ואחרים, היה התייחסות ליהודים. על רומן מצרי בכיכובם של יהודים לא ידוע לי, לכן בחרתי ב"איש בחליפת עור הכריש הלבנה".

דווקא כיוון שאין צדק בעולם, חייבים מזל, מה שלצערי חסר למחברת — שאת דמותה, כפי שהיא עולה מהספר, מאד חיבבתי. חלתה בסרטן בגיל 16, נפטרה בגיל 62, כמדומה מתמונתה בוויקיפדיה, אולי מהישנות הסרטן.

נכנסתי עם כוונה לקרוא על יהודים מצרים. יצאתי עם הערכה לכך שאני, עד כה, בר מזל. הייתי ילד בריא, אני חי וקיים כשאני מבוגר מהמחברת במותה. והיה לי אבא נאמן לאמי ,שהתפרנס ללא התחכמויות או תעלומות, שבא מהעבודה ישר הביתה ונמצא עד שבע למחרת, ואף פעם לא אמר דבר אווילי כמו "רַגַעֻנָא מַצְר".

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•strnbrg59
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

מה מושך אדם לקרוא ספר? נניח ספר שלא שמעת עליו שום המלצה או חוות דעת מראש, ושאין לך היכרות מוקדמת עם הכותב שלו - מה גורם לקחת אותו ליד ולהתחיל לקרוא? יש דברים של מבט ראשון - שם הספר, עיצוב העטיפה, תמונת העטיפה. יש דברים של מבט שני - הכיתוב בכריכה האחורית, דפדוף בספר וניסיון להבין את סגנון הקריאה. ככה זה, אין הרבה דרכים לנחש מראש איך תהיה הקריאה של ספר לא מוכר וזה כמעט תמיד הימור.

מה שתפס לי את העין בספר הזה היא חליפת עור הכריש. נכון שזה מעורר את הדימיון? ועוד לבנה, תארו לכם איך דבר כזה נראה. רק בקריאת הספר הבנתי ש"עור כריש" הוא לא כפשוטו אלא הוא שם של אריג, כנראה משובח, ששימש לתפירת חליפות. זה קצת הוריד את הקסם של השם. על אף שבשם הספר מדובר על האיש, בתמונת הכריכה מופיעה דמות אישה. זו תמונה ישנה בשחור ובספיה של אישה העומדת במרפסת כשגבה לצופה והיא משקיפה לנוף בחוץ שכולל צמחיה ופירמידות. לוסט לניאדו כתבה בתחילה מאמר לעיתון - תיאור על הדרך שבה אבא שלה החזיר חוב גדול, תשלום על נסיעת שש נפשות מאירופה לארצות הברית, בתשלומים קטנים של עשרה עד עשרים דולרים בכל פעם, עד שסיים לשלם את החוב כולו. התגובות הרבות שהיא קיבלה למאמר הקצר הזה הובילו אותה לכתוב ספר שלם על חיי המשפחה שלה במצרים של אמצע המאה העשרים, היציאה משם לאירופה וממנה לארצות הברית.

לוסט כותבת את הסיפור כממואר, שזו סוגה בפני עצמה הממוקדת בזכרונות וברגשות אישיים, והיא מתמקדת באבא שלה, הוא "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה". היא מתחילה את הסיפור בפגישתם של הוריה - לאון הרווק המבוקש, הבליין האלגנטי בן הארבעים ושתיים, ואדית, בת העשרים הגדלה עם אימה בחינוך מסוגר ושמרני. היות ולוסט עצמה היא הילדה הצעירה במשפחתה, והיא נולדה כבת זקונים בזמן שאביה היה בן חמישים וחמש, היא נעזרת בזכרונות של אחרים - אחיה הגדולים וקרובי משפחה אחרים לצורך השחזורים השונים. ניכר שהיא עשתה עבודת מחקר מקיפה מאוד, וניסיונות רבים להגיע לחקר הדמות ולהיות נאמנה ככל היותר. הספר משלב תמונות והיא כותבת גם בהתייחס לתמונות האלה. היא מתארת תמונה מורכבת של אדם שהיה בליין והמשיך "לבלות" גם כאיש משפחה, משאיר את אשתו בבית לטפל בילדים, אבל טיפל יפה בבת הזקונים שלו. אדם שהיה אחראי ומפרנס, אם כי לא ברור איך בדיוק - לא היה שכיר יום אחד בחייו ולא בעל עסק. אדם שנענה להנאות החיים, אבל הקפיד ללכת לבית הכנסת. ואת שנותיו האחרונות של אדם מתרבות מזרחית פטריאכלית שמגיע למערב כאדם מאוד מבוגר ומתקשה להסתגל. וכן את כל הכרוך בהגירה ממקום למקום, בעיקר כאדם עני הנדרש לשירותי הרווחה ועזרתם תלויה בהסתגלות הזאת.

מסביב לכל זה יש תיאורי תקופה ותרבות, מצרים באווירה בריטית, מצרים של תקופת המלך פארוק, היחס אל מדינת ישראל לשם הלכה הסבתא בערוב ימיה, אל המערב ואל ארצות הברית, והכל מנקודת מבט הן של לוסט הילדה והן של האישה הבוגרת שהיא. בסיום הספר יש תודות חמות לממשלת מצרים על האירוח, כך שהייתי לוקחת חלק מהתיאורים בעירבון מוגבל, בעיקר את "יהודים ומוסלמים חיו יחד בהרמוניה", כלומר כל עוד היהדות הוחבאה היטב בין ארבע אמות הבית או בית הכנסת. אבל זו ביקורת ממש קטנה, ואני לא בטוחה שהיתה דרך אחרת להגיע למסמכים ולמקומות שהיא מתארת בספר. זה מסמך מעניין מאוד, מרתק אפילו, של חלקים בעם היהודי שאני לפחות פחות מכירה. אז ממליצה מאוד, למרות שלא השארתי את הספר בביתי. כתבתי בדש הפנימי קריאה נעימה והחזרתי אותו למדף בספריית הרחוב, לבאים אחרי.

לפני שנתיים•נצחיה
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

לוסט לניאדו היתה עיתונאית בכירה בוול סטריט ג'ורנל, והלכה לעולמה בטרם עת ביולי האחרון. האיש בחליפה מכותרת הספר הוא אביה, והספר הוא במידה רבה עדות לקשר אמביוולנטי בין בת זקונים ו"ילדה של אבא" לאדם מרשים אבל לא פשוט, בלשון המעטה. אדם שנטש לילה-לילה רעיה צעירה בביתם בשכונה מבוססת בקהיר כדי לנהל שלל בילויי זימה, בעודו מתפלל בבקרים באדיקות בבית הכנסת, ובמשך היום, שנים אחר כך, מרמה לקוחות. אדם שבדיכויו הכבד דרס את חיי רעייתו, שמעמדה בבית היה נמוך אפילו מזה של בתו הפעוטה. אדם שהעדיף לחיות בעוני ורק לא לאפשר לה לעבוד מחוץ לבית. אדם שמעולם לא הצליח להתאושש ממשבר העזיבה של מצרים, ושרק שנים אחר כך, בביקור בעיר הולדתה, הבינה בתו מדוע.
הספר הוא מהתיאורים הקרובים והבהירים שקראתי על פטריארכיה לבנטינית (הגיבור מזכיר לא במעט את אחמד עבד אל-גואד מהטרילוגיה הקהירית של מחפוז), על הדרת הכבוד שלה ועל התנגשותה עם ערכים אמריקאים כמו מעשיות, פרטיות ופמיניזם. מעניין היה לגלות כיצד אותם ניגודים שיכלו להתקיים בקהיר, לא שרדו את מעבר היבשות: מהספר עולה שבאמריקה אתה חייב לבחור- או חילוני פורק עול כמו סוזט וסזאר, או דר בית כנסת מתחרד כמו לאון ומרסל-עדינה.
כתיבתה של לניאדו לא מתעלה לרמה של ספרות גדולה. היא גם לא מנסה, ככל הנראה. כוחו של הספר הזה בעיני הוא בישירות הכנה של הסיפור המשפחתי המורכב, ובתיאור הקסום של החיים בקהיר המלוכנית-קוסמופוליטית.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•עמית לנדאו
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

חברה טובה המליצה לי על הספר. למען האמת איני חובבת אוטוביוגרפיה והז'אנר הזה קיבל אצלי מקום אי שם בסוף רשימת הספרים האהובים וכך התחלתי לקרא את הספר ברגשות מעורבים וזאת מכיוון שמצד אחד סמכתי על טעמה של חברתי הטובה ועל הכרתה אותי ואת טעמי ומצד שני ידעתי שאני הולכת לקרא ספר שסביר להניח שאתאכזב ממנו.כעת לאחר שסיימתי לקרא אוכל לומר רק דבר אחד שהוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי. זו אינה הגזמה ולא קרוב לזה. מה שעשה את הספר לכל כך מרתק בעיניי הוא סגנון הכתיבה הפרוזאי . יש לסופרת כישרון כתיבה ואין על זה ויכוח. ברגע שהתחלתי לקרא לא הנחתי את הספר מידי. הסופרת מתארת לפרטי פרטים את חייה כילדה בת הזקונים בבית הוריה בקהיר ואח"כ בנדודיהם הקשים והאומללים בארצות אחרות בצורה כל כך חיה ומוחשית שפשוט התחברתי לכל מה שאירע לה והזדהיתי איתה עד תום. היו קטעים בספר שנגעו לליבי במיוחד .חמלתי על אביה המזדקן שנאלץ לנטוש את מולדתו האהובה ושנאלץ להתפרנס בדוחק לאחר שירד מנכסיו , השוטטות שלו עם בתו שאליה היה כה קשור ...
בקיצור, חברים, לכו לקרא את הספר הנפלא הזה שלא ישאיר אתכם משועממים לרגע ואולי גם יוריד מעיניכם דמעה אחת או שתיים ברגעים דרמתיים במיוחד. ספר מרגש.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•שקדנית
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

כבן למשפחה של עולי מצרים סיפורה של לוסט הסופרת ובני משפחתה כלכך ריגש אותי ולמעשה חידד והעלה על הכתב את הזכרונות של המשפחה המורחבת שלנו.אבי עזרא(סזאר - כשמו של אחיה של הסופרת)ז"ל שנפטר לפני כמעט שנתיים עלה בגיל 17 לארץ עם הוריו ואחיו ב 1949 כשהמלך פארוק עדיין היה בשלטון,מיד לאחר מלחמת השחרור. אמי ומשפחתה עלו בינואר 1957 מיד לאחר מלחמת סיני כשנאצר ושלטונו תבעו לגרש את כל הזרים ובכללם היהודים. הם נאלצו למכור את רכושם בפרוטות,והשאירו אחריהם תרבות עשירה ומרוסקת וחיים שלמים שנגדעו באחת.הזכרונות והסיפור האישי של הסופרת עולה ממש בקנה אחד עם הסיפורים והזכרונות שחוו אמי ,דודיי והוריהם.הקשר שלנו לסופרת:האשה המבוגרת האוחזת בתינוק בבית הכנסת "חנן"היא אחותה של סבתי,כלומר דודה של אמי. שמה טונט(דודה) מארי והיא אוחזת בתינוק - נכדה, הרב שמואל לניאדו המתגורר היום בברוקלין.

לפני 16 שנים•מכבי
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

ספר אוטוביוגרפי המתאר את קורותיה של משפחת לניאדו בקהיר עד לעליית נאצר לשלטון, עזיבתה לפריז ואחר כך לניו יורק. בזכות כתיבתה הרגישה ותשומת הלב לפרטים, לניאדו בוראת עולם שלם וצבעוני ששואב את הקורא לתוכו. המסע מתחיל בסוחרי הבמיה ברחובות קהיר, החיילים הבריטיים בבתי הקפה וחנויות האופנה בטעם של חו”ל. עיניה הבוחנות של המחברת מביאים אלינו את הקוסמופוליטיות, תחושת החופש והאליטיזם שהיו מנת חלקה של המשפחה בדירתה האגדתית ברחוב המלכה נאזלי בעיר. עם עליית נאצר לשלטון, יחסם של המצרים לזרים מתהפך ואניות מסע עמוסות נוסעים יוצאות את נמל אלכסנדריה לבלי שוב. בני משפחת לניאדו תולים את תקוותם במעבר לפריז ולניו יורק, אך אין הם יכולים לשער בנפשם את הבדלי התרבויות וקשיי ההסתגלות.

הקרב בין איכות העריכה והתרגום של הספר לבין תוכנו ניתש לאורך 400 עמודים. הקריאה בו היא סוחפת ומרגשת (לעתים עד דמעות), ודווקא משום כך מצער לפגוש בטעויות ספרותיות פעם אחר פעם.
התרגום לא עושה כל חסד עם הספר. תרגום טוב יוצר טקסט שיש בו הגיון דקדוקי ותחבירי, ואינו מתרגם עצמו בחזרה לשפת המקור. משפטים כמו "יכולנו לשמוע את הצוות היווני צועק בחביבות לכולם" (עמ' 193), או "החיים כפי שהכירו אותם הגיעו לקצם" (עמ' 135) נשמעים טוב באנגלית, אך לא בעברית. צירוף המילים החוזר שוב ושוב "חנות הנחה" אינו קיים בעברית.
גם ההגהה לא מסייעת להנאה מהספר, עם שגיאות קטנות ומיותרות (אלא/אלה, איתה/אותה).
העריכה חוטאת לכלל הידוע "תפסת מרובה לא תפסת". תובנות ופרטים חוזרים על עצמם פעמיים ושלוש, ורצוי היה לערוך את המידע ביתר תימצות.

על אף כל אלה, מדובר בספר טוב מאוד שראוי היה לכבדו במהדורה חדשה ומשופרת.

לפני 16 שנים•
★★★★★
•זוהר
האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

האיש בחליפת עור הכריש הלבנה

לוסט לניאדו

הספר מספר את סיפורה של משפחת המחברת ,משפחה יהודית ששורשיה מחלב אבל חיה שנים רבות במצרים.מהמעמד הבנוני הגבוה,כיצד חייהם התנהלו כאנשים יחידים ,נשים וגברים וכקהילה בתוך עצמה ומול החברה המצרית והשלטונית בימי שלטון פארוק- שנות ה-40 ,ובתקופת עלייתו של נאצר לשלטון. הרדיפה אחר היהודים גרמו לכך שהקהילה הזאת בעלת אלפי איש עזבה את מצרים לכל רחבי העולם ולא נשארו בה אלא מעטים מאוד.ההגירה למערב והתמודדות האישית המשפחתית ובין הדורית בין התרבות המצרית המזרחית לבין תרבות המערב,וכל זאת דרך משקפי ההתמודדות או אי ההתמודדות של אביה ,אמה, אחיה ,התא המשפחתי , המצב הכלכלי והמטליות. זהו ספר אהבה כואב של הסופרת לאביה לצד ביקורת ,וכן צעקה גדולה על תוצאות על הפליטות היהודית במקום החדש על כל המשתמע מכך . לקרוא ,לבכות, להתרגש ולאהוב.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•חמדת
דירוג
5.0
לפני 15 שנים

“חברה טובה המליצה לי על הספר. למען האמת איני חובבת אוטוביוגרפיה והז'אנר הזה קיבל אצלי מקום אי שם בסו”