אין צדק בעולם. יש אבות בסדר גמור וילדיהם מתנכרים להם. ויש "האיש בחליפת עור הכריש הלבנה" — נואף, שקרן, נוכל — שבתו מעריצה אותו בחייו ומוקירה את זכרו במותו.
מילא, מכאן סלידתי אליו. עם זאת, ספר מעניין ולעתים מרגש על משפחה של יהודים מצרים, קהירתים. על נשים מטומטמות שאמללו חייהן עקב נישואין לגבר הלא נכון. על חיי היהודים בקרב עם עוין (וואריאציה מצרית על מופע להיט בינלאומי). על היציאה משם והסתגלות לחיים חדשים.
לספר הזה הגעתי מסיבה קצת משונה. בעקבות קריאתי בזמן האחרון של מספר רומנים מצריים, גברה התעניינותי בשכנתנו הגדולה מדרום-מערב. אבל מה שחסר לי ברומנים הנפלאים של עלאא אל-אסוואני ואחרים, היה התייחסות ליהודים. על רומן מצרי בכיכובם של יהודים לא ידוע לי, לכן בחרתי ב"איש בחליפת עור הכריש הלבנה".
דווקא כיוון שאין צדק בעולם, חייבים מזל, מה שלצערי חסר למחברת — שאת דמותה, כפי שהיא עולה מהספר, מאד חיבבתי. חלתה בסרטן בגיל 16, נפטרה בגיל 62, כמדומה מתמונתה בוויקיפדיה, אולי מהישנות הסרטן.
נכנסתי עם כוונה לקרוא על יהודים מצרים. יצאתי עם הערכה לכך שאני, עד כה, בר מזל. הייתי ילד בריא, אני חי וקיים כשאני מבוגר מהמחברת במותה. והיה לי אבא נאמן לאמי ,שהתפרנס ללא התחכמויות או תעלומות, שבא מהעבודה ישר הביתה ונמצא עד שבע למחרת, ואף פעם לא אמר דבר אווילי כמו "רַגַעֻנָא מַצְר".
