ביקורת ספרותית על סיפורה של שפחה (תרגום חדש) מאת מרגרט אטווד

---

The Testaments - "העדויות", כן זהו שם ספר ההמשך של סיפורה של שפחה. "סיפורה של שפחה" שפורסם בשנת 1985, בו שלפרד מספרת בגוף ראשון איך היא מצאה במאה ה-22 /23 בקיימברידג מסצ'וסטס, את עצמה מאישה מכובדת בקהילה- נשואה באושר, עובדת בהוצאת ספרים ומעל לכול - אימא מוצאת עצמה נחטפת במחנה "לאימון שפחות", אותו מנהלת לידיה המרושעת- לבושה בחליפה בצבע חום, המגפיים בקור הנצחי של "גלעד" וכמובן מכשיר העינויים - שוק חשמלי המשמש להעניש, כך מוצאת עצמה שלוורן (ג'נין), עיוורת בעינה השמאלית אחרי שעצבנה את הדודה לידיה. השפחות זוכות "לבית חם", בו שלפרד תנוהל ע"י סרינה היפה ותשכב בטקס חגיגי עם המפקד ווטרפורד הכוחני (שהשפחה הקודמת שלו) נמצאה ע"י הטבחית -ריטה ("מרתה") לאחר שתלתה עצמה למוות. שלפרד תימצא חברה בדמותה של ליגלן היפה שיוצאת אתה "לקרוע את העיר", לבושות בשמלה,גלימה כובע שמסתיר את פניהם. יחדיו הם יצעדו במגפיים בשלג, כאשר שומרים חמושים עם אפוד מגן מתבוננים בהן בדרכם לסופר לקנות קופסאות שימורים שלא יזהמו את הסביבה, בדרכן יש אטרקציות- אנשים שתלאו אותם ("כפירה", "ניסיונות הפיכה") על "החומה", שלפרד חוזרת לבית המפקד ווטרפורד, שבין טקס לטקס מפנק אותה במשחקים וקריאה (אם הדבר היה מתגלה ...). ליגלן ושלפרד מעלות זיכרונות- אחת הייתה אימא במשרה מלאה, השנייה הייתה חד-מינית, שוקדת על הקרירה האקדמית. ליגלן מנסה לשכנעה את חברתה להצטרף למחתרת , כמה שהיא התכוונה הפקידים החמושים של גלעד מצאו אותה, סרסו אותה ושלכו אותה ל"מושבות". שלפרד תצא לבילוי במועדון לילה עם המפקד, רק כדי לגלות שחברתה הטובה מוירה היא יצואנית ומזמינה אותה לקנדה. שלפרדת תתחבר לניק ולא מוכנה לעזוב את "גלעד" בלי ביתה - אנה.
האימפריה של גלעד מנסה לצמצם את הזיהום ומגיפת אי הילודה העולמית, החברה מתחלקת לשפחות/מרתות/ ואם צלחו- "דודות" (לידיה). נשים כדוגמת סרינה- ("רעיה שימושית"), "בנות" ובראש היררכיה "רעיה" הקרובה למפקדים ויכולה להשפיע על הגנרלים. בקרב הגברים ישנם- מפקדי המאמינים (הגנרל ווטרפורד) המנהלים משק בית ומביאים ילדים. "שומרים" כדוגמאת ניק, הנהג של משפחת ווטרפורד. "מלאכים" ו"עיניים" הם ממי שהלכו ללשכת התעסוקה ויצאו עם רובה (משטרה חשאית או צבא). כך בורח לקנדה לוק בעלה של שלפרד, לאחר שרב מכות וברח ממאסר לאחר שהלך ללשכת התעסוקה ה"גלעדית".
"הייתי מאחלת שהסיפור הזה היה שונה. הייתי מאחלת שהסיפור הזה היה יותר מתורבת. הייתי מאחלת שהסיפור הזה היה מאיר אותי באור חיובי יותר, אם לא הייתי שמחה יותר לפחות הייתי יותר פעילה, פחות הססנית, מוסחת פחות מדברים טריוויאלים . הייתי מקווה שהיה יותר סדר. הייתי מקווה שזה היה קשור לאהבה, או של הבנה של חיי אדם או אפילו על שקיעות, ציפורים, סופות גשמים או שלג" (ע"מ 279).
כך מסתיים הספר- כאשר מוירה בורחת לקנדה, שלוורן מתביעה את התינוק שלה ונסקלת בכדורי שלג ולאחר מיכן נשלחת למושבות. שלפרד מעונה ע"י סרינה שמגלה את התככים של שלפרד (שוכבת עם ניק, מנהלת רומן חשוך ילדים עם בעלה - ווטרפורד ).
במציאות החלופית שרקחו המפיקים בHULU שלוורן (ג'נין) וליגלן מוגלות למושבות- שטחים לניקוי מוקשים וזיהום סביבתי המדמה מחנה השמדה. סרינה שמסרבת לברוח לקנדה ולזנוח את הווילה של בעלה. גנרל ווטרפורד עוקר לסרינה את האצבע לאחר שחוג בית של אשתו פתח את הפסוקים בפרסיה. שלפרד מעניקה את הבת המיוחל לזוג ווטרפורד מהנהג ניק. מסיבה לא ידועה לידיה מוציאה מהמושבות את שלוורן וליגלן, שלוורן חוזרת להביא ילדים וליגלן לא מבזבזת זמן- אם סכין דוקרת את הדודה לידיה ודוחפת אותה מהמדרגות.
הגנרל ג'וזף לורנס מבריח את השפחה החדשה שלו ליגלן לקנדה. שלפרד נשארת בגלעד- היא לובשת שמלה שחורה יוצאת העירה ורוצחת במו ידיה גנרל ומארגנת בריחה המונית של ילדים לקנדה. ברובה שהיא מקבלת היא מספיקה לירות באחד השומרים, והמטוס ממריא מדיסטופיה לאוטופיה, רק ששלפרד חטפה כדור והיא מוענשת ומעונה פעם נוספת בדיסטופיה האטוודית, בה נשים סובלות מעינויים, התבדויות המוניות, סקילה, הוצאות להורג לעתים תכופות, קשירת פיות של נשים באולר מתכת לצמיתות וזוועות אין סופיות.

blest be the fruit,may the lord open- אטווד אומרת שהדיסוטופיה הזאת מבוססת על אירועים היסטוריים. "סיפורה של שפחה" מנבא את העתיד וממחיש את העבר.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על סיפורה של שפחה (תרגום חדש)