ביקורת ספרותית על סיפורה של שפחה (תרגום חדש) מאת מרגרט אטווד
ספר בסדר

---

האמת שלא תיכננתי לכתוב ביקורת על הספר הזה. קראתי אותו לפני שבועיים בערך ולא יצאתי מגדרי. הרגשתי שהוא לא רע, אבל גם לא מספיק טוב. לא יכולתי לנסח במדויק מה איכזב אותי, והחלטתי שאסתפק בדירוג בינוני (***) ואמשיך הלאה. הבוקר קראתי את הביקורת היפה של אלון (מתחתיי בעמוד זה), ופתאום הבנתי מה אני רוצה להגיד. אני מזדהה עם כל מה שאלון כתב ברמת התחושות והחרדות האישיות, אלא שאני רוצה להתרכז בספר עצמו ולהוסיף "אבל...".

גם לי, לפעמים, כשאני לבדי, נוסעת במכונית או מקפלת כביסה, יש שברירי רעיונות או מחשבות מצמררות של מה היה אילו. מה היה אילו פתאום האיראנים היו פולשים לישראל וכובשים אותה. מה היה אילו ישראל היתה הופכת למדינת הלכה. מה היה אילו פתאום היתה נופלת עלינו פצצת אטום, או השקל היה מתרסק והופך ללא שווה כלום.

בכמה דקות של מחשבה, המוח החרדתי שלי מפיק המון רעיונות ואני רואה לנגד עיני תמונה מסויטת. אלא שבאופן טבעי, את עצמי קשה לי להפתיע. הדמיון שלי נעצר בנקודה מסוימת, וקשה לי להוסיף את הפרטים הקטנים והחיוניים לתמונה הכללית כדי להרגיש עד הסוף איך זה יהיה. לו יכולתי לעשות את זה, אני מניחה שהייתי מנסה לכתוב על זה ספר.

לכן אני נמשכת לספרים שירחיקו הלאה. שימחישו עבורי את מה שהדימיון השברירי שלי משרטט בכלליות. שיעמיקו מעבר למה שחשבתי עליו בעצמי בשלוש דקות של עמידה בפקק, ויפתיעו אותי. יוסיפו לי חומר למחשבה.

וזה בדיוק מה שמרגרט אטווד בספר הזה לא עושה. היא אמנם בוחרת לתאר מציאות הזויה שלא שקשורה דווקא לתסריטים שאני מריצה במוחי, אלא כזו ששורשיה נטועים יותר בפוליטיקה הפנים-אמריקאית אבל זה לא משנה. לצורך העניין היא מתארת עולם אפל ומפחיד, אבל היא מגיעה בדיוק עד למקומות שיכולתי להגיע אליהם בעצמי בחשיבה של כמה דקות. לא מעמיקה מעבר לתיאור המצב ולהתרפקות הנוסטלגית על מה שהיה קודם (כלומר, מה שיש לנו עכשיו), ולא מספקת שום ערך מוסף.

הכי בעייתי מבחינתי שהיא גם לא מספרת סיפור מאוד מעניין על רקע העולם שיצרה. זה כאילו שהיא רק מציירת את הרקע של התמונה, ולא את התמונה עצמה. הקריאה מלווה מלכתחילה בסקרנות גדולה להבין מה קרה ואיך בדיוק הגיעו למצב הזה, אלא שאטווד מטפטפת את הפרטים לאט-לאט, לאט מדי, ולמעשה עד סוף הספר לא מקבלים את ההסבר המלא, ולא מקבלים סיפור של ממש.

בקיצור, אותי בשלב מסוים הספר קצת התחיל לשעמם. נסע ונסע על מסלול ההמראה, אבל לא המריא. יכול להיות שזו בעיה אישית שלי, ואין בביקורת הזו תרומה כלשהי לכלל ציבור הקוראים. אולי זה רק הדמיון שלי שבמקרה מייצר תמונות דומות מדי לזה של אטווד ולכן יצאתי בתחושה שהספר טריוויאלי מדי. אולי. אבל בזכות הסקירה הנפלאה של אלון לפחות הבנתי מה אני חושבת על הספר הזה, וזה גם משהו. שיהיה. לפרוטוקול לפחות.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על סיפורה של שפחה (תרגום חדש)