ביקורת ספרותית על סיפורה של שפחה (תרגום חדש) מאת מרגרט אטווד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 3 במאי, 2012
ע"י דבידו


ואוו. מפחיד. באמת מפחיד. דמיינו מה יקרה אם במאה שערים יארגנו בחשאי מליציות חמושות ובשיתוף פעולה עם חרדים קיצוניים מכל העולם יכנסו לכנסת ויטבחו בכל הממשלה שלנו בבת אחת. ואז בשיתוף פעולה הזוי בין ראשי ההנהגה החרדית והצבא ישתלטו על המדינה. הם יכריחו את כל הנשים ללכת עם מטפחות ואת הגברים ללבוש שחור, לגדל זקן וללבוש שטריימל גם באוגוסט...
טוב. זה לא בדיוק מה שקורה בספר אבל לא רחוק. מדובר בסוג של פנטזיה שנכתבה ב-1985 ויוצאת כיום לאור מחדש בישראל בתרגום חדש ומוצלח מאוד יש לאמר. הספר מתאר את עלייתה של רפובליקת גלעד שהינה רפובליקה שהחריבה את ארה"ב. הרפובליקה היא אמנם דמיונית ובדיונית אך מבוססת למעשה על ערב רב של כל תחלואות משטרי הדיקטטורות בעולם והמהפכות הקטלניות והרצחניות. הסופרת לא פסחה על אף תופעה שלטונית רצחנית ככל שידוע לי מהמאה ה-20 ושילבה את האלמנטים המזוויעים בספר. כך למשל ניתן לזהות בו תופעות שלקוחות הישר מהטרור הפוליטי של סטאלין. יש גם מקום של כבוד לגולאגים. יש אלמנטים שנלקחו מהשיטות האכזריות של הסינים בטיבט.יש הרבה מקום של כבוד בספר למהפכה באיראן ובאמת שהאנושות סיפקה לסופרת אין ספור דוגמאות והשראה על מנת להמציא את רפובליקת גלעד המזוויעה המתוארת בספר.
רפובליקת גלעד היא שלטון דתי קיצוני ורצחני אשר אינו מכיר בזכויות אדם ואינו מכיר בזכויות נשים. כל מי שמתנגד למפלגה - מושמד. הדבר ביחיד שקדוש בעיניהם זה ילודה ולשם כך הם לוקחים את כל הנשים הלא נשואות או אלו שנישאו שלא כדין (וזה אומר שהתגרשו פעם או נישאו לגבר שהתגרש בעבר) מפרידים אותן מחייהן ומיקיריהן ומותירים להן שתי ברירות: האחת - ללכת למחנה עבודה בו יש פליטה רדיואקטיבית שתקצר את תוחלת חייהן והן יעבדו בפרך עד שימותו מוות כואב. השנייה - להיות שפחות של מפקדים - אנשים בכירים במפלגה חשוכי ילדים שנשותיהן הוגדרו כעקרות (כל אישה שלא ילדה היא עקרה, ברפובליקת גלעד אין גברים עקרים) וללדת להם ילדים.
גיבורת הספר היא "שלפרד". אין לה באמת שם. המשמעות של שמה הוא שהיא של פרד. המפקד שלה הוא פרד. כשתוצב אצל מפקד אחר גם שמה ישתנה. הספר מתאר דרך קולה וראיית מבטה של שלפרד את המהפכה בארה"ב ואת אימת השלטון של רפובליקת גלעד. הספר כתוב בצורה קולחת ומעניינת מצית את הדמיון ושופך אור על התופעה הכי מעניינת בפסיכולוגיה האנושית - היכולת להסתגל ולשרוד בכל מצב.
מומלץ מאוד.
25 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
adir (לפני 13 שנים ו-3 חודשים)
יש כמה מקומות אפילו בארץ שזו כמעט המציאות. קראתי אותו מזמן, בתרגום הקודם. היום כשרואים מה קורה בערים מסוימות אצלנו, וגם אצל שכננו, נראה שהספר, על אף שנכתב מזמן, פשוט מתאר מציאות. אם קשה לכם לדמיין את זה, שנו את השמות ותראו כמה זה קרוב.
שין שין (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
סקירה מאירת עיניים. אגב, לסוג כזה של פנטזיה קוראים דיסטופיה. ואני חושבת שההשראה של הסופרת אינה בהכרח המהפיכה האיראנית אלא הפונדמנטליזם הנוצרי-אוונגליסטי שפורח בארצות הברית, המדינה הדתית ביותר בין המדינות המערביות. ובקרוב אולי יעמוד בראשה נשיא מורמוני. מי שמכיר קצת את יסודות הדת המורמונית מוזמן להתחיל לדאוג...
yaelhar (לפני 13 שנים ו-4 חודשים)
קראתי אותו בעבר כ"מעשה השפחה" והוא הפחיד אותי מאד. מה שמפחיד הוא שהמעשים המתוארים אכן קיימים במקומות מסויימים. לא קראתי אותו שנית אבל הוא השפיע עלי קשות.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ