ביקורת ספרותית על חוזרים אל הדם מאת טום וולף
ספר מעולה

---

חושבים על חופשה בארה"ב? אז תזרקו את המדריכים הצבעוניים לקניון הגדול, מפל ניאגרה ודיזנילאנד. במקומם, תקראו טום וולף.

יש סיפור שהאמריקאים מספרים על עצמם, והוא שמקור כוחם הוא בזה שהם שילוב בין אומות רבות. שכול אחת תורמת ממעלותיה לכור היתוך אחד ומפואר. מה אשר לתכונותיהם הפחות סימפטיות וליריבויות מארצות מוצאם: לפי הסיפור הסטנדרטי, את אלה משאירים מאחור, או שוכחים בערוב הימים.

נו, זה לא גם מה שקרה? היום לא אכפת לאף אחד אם אתה איטלקי או אירי או פולני או גרמני, אם אתה קתולי או פרוטסטנטי או אפילו יהודי. זה לא היה בדיוק ככה כשגדלתי, בשנות ה-60, ודור אחד לפנַי זה לגמרי לא היה ככה. המגמה הכללית, לפחות, היא חיובית.

אבל אין ערבון שההיסטוריה תחזור על עצמה ובמיוחד כשתנאים מסויימים השתנו לעומת מה שהיה לפני מאה שנים. למשל, איך יתפקד כור ההיתוך אם קצב ההגירה הולך וגובר כך שמרכז הכובד נשאר תמיד דור המהגרים? כשתודות לטלפון ולאנטנות לווין, ניתן לחיות בתרבות המוצא? כשמגיעים מהגרים מארצות שיש להן חשבונות פתוחים עם ארה"ב (מקסיקו), או עם אירופאים בכלל בגין השפלות בתקופה הקולוניאלית (סין, הודו, ארצות ערב)? כשלמייסדים (האנגלו-סקסונים) אבד הבטחון העצמי? וכשהמפלגה הדמוקרטית אימצה אסטרטגיה לפיה היא תנצח עם קואליציה של מיעוטים שהיא מאחדת סביב עוינות כלפי הלבנים?

בקיצור, איך תצליח ארה"ב ליצור תנאים דומים ליוגוסלביה, מבלי להפוך ליוגוסלביה?

טום וולף היה ער לשאלות האלה, והתעמת אתן בכנות ובאומץ נדיר. ברומן הראשון שלו, מדורת ההבלים, העניין היה לבנים/שחורים. (ולמען האמת, גם פערים בין המעמדות, סוגייה שהעסיקה אותו בשני הרומנים הבאים, אדם במלואו ואני שארלוט סימונס.) בחוזרים אל הדם (הוא הרומן האחרון — וולף נפטר אשתקד) הוא חזר לעניין העדתי.

ברור שאם כוונתכם לבלות חופשה במיאמי, אז זה ספר חובה. אבל הוא מתאים גם לסן פרנסיסקו, לוס אנגלס, ניו יורק, היוסטון, שיקאגו...

ואם הפוליטיקה לא מעניינת אתכם, אני בכול זאת ממליץ על הספר. זה הרי, בראש ובראשונה, רומן ולא דרשה! יש בו אהבה, מין, קצת אלימות, והרבה הומור.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על חוזרים אל הדם