• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
חוזרים אל הדם

חוזרים אל הדם

מאת טום וולף

הביקורת של רוני

תמונה של רוני
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
2.0
חוזרים אל הדם

חוזרים אל הדם

מאת טום וולף

הביקורת של רוני

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
תמונה של רוני
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2014
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 7 שנים

“סיפור נחמד, שנון ומשעשע. חוש הומור דק וחד מקנים ערך מוסף לסיפור. הסיפור סובב סביב חייהם של לטינים ק”

4/4
ביקורות על חוזרים אל הדם
הבאה
אין ביקורת הבאה

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 11 שנים•1 דקות קריאה

לא משהו. ספר שאפשר לוותר עליו. מטום וולף ציפיתי למשהו איכותי יותר. 568!! עמודים עם סגנון מוזר של כתיבה (כל מיני סימני פיסוק מוזרים, יותר מדי "אההההההההההההההה", חחחחחח, חיחיחיחיחי,ררררררררררררר, וכו') שדי מעצבנת אותי, לפחות. רק גיבור הספר נסטור, שרציתי בטובתו, שכנע אותי לצלוח את הספר עב הכרס הזה. העיר מיאמי מתוארת בספר עם כל הסטריאוטיפים - ראש עיר קובני שדואג רק לכבוד שלו, הקונפליקט של מפקד המשטרה השחור למול השוטרים הקובנים ויחסם לשחורים, אוליגרכים רוסים על שפתם העילגת, מסיבות העשירים, הפסיכיאטר הסוטה ועוד. מבין הדמויות בספר מצאו חן בעיני (אם כבר עשיתי את המאמץ בן השבועיים..) - נסטור השוטר ביש המזל שבכל דבר שהוא נוגע הוא מוצא עצמו בצרה, מפקד המשטרה הקולגיאלי מול פקודיו. מגדלנה הגיבורה המשנית של הספר מאכזבת כאשר היא מוצגת כקלה להשגה רק כדי לצאת מעולמם של הקובנים תוך הצגתה כפרימיטיבית. סיכום - נושא ראוי הכתוב בצורה מרושלת, המונית, גסה לפעמים.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של strnbrg59
strnbrg59
תמונה של משה
משה
תמונה של סוריקטה
סוריקטה
תמונה של אפרתי
אפרתי
תמונה של yaelhar
yaelhar
5קוראים|גיל ממוצע57|60%נשים

על המבקר

תמונה של רוני

רוני

ותיק
חבר מזה 18 שנים
683 ביקורות•1 נבחרות•3,513 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות•ספרות מקורית
תמונה של רוני
רוני
ותיק
חבר באתר מזה 18 שנים
ביקורות683
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל3,513
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת287מתח ריגול והרפתקאות201ספרות מקורית69

דיון על הביקורת

1 תגובה
strnbrg59
strnbrg59•לפני 6 שנים
בסימני הפיסוק המוזרים האלה תיתקל בכול ספרי טום וולף. לפחות במקור האנגלי. אם קראת מספריו האחרים ורק הפעם ראית את זה, אז טוב עשו המתרגמים האחרים, שרחמו על הקורא הישראלי!
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של רוני

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

ספר מעולה. מהטובים ביותר שקראתי - אמנם באיחור - אבל מוטב מאוחר.. קורותיה של זוליכה שנישאה בגיל 14 לגבר מבוגר ממנה ב-30 שנה ומשועבדת לו ולחמותה שרודה בה. נוסף לכל יולדת 4 בנות שכולן נפטרות מייד עם לידתן. חווית "השעבוד" לגבר ולחמותה מתוארים בצורה כל כך ריאליסטית וקשה ומדגימה את קשיי החיים בכפרים הטטריים באיזור קזן ברוסיה. מדובר על שנות ה-30 של המאה העשרים. בעלה נהרג/נרצח במהלך פשיטה של כוחות הצבא האדום על הקולאקים - אותם איכרים שנחשבו ליסודות עויינים למשטר הקומוניסטי דאז והיא מתחילה שרשרת של יסורי מעבר ברכבות משא יחד עם עוד שכמותה להגלייה לסיביר. ברקע דמותו של איוון איגנטוב שמפקד על מבצע העברת הקולאקים והוא גם זה שירה בבעלה. לאחר תלאות המסע הם מגיעים לטייגה הסיבירית שם הם מתחילים לנסות להתחיל חיים חדשים - קשוחים ביותר ללא תנאי מחייה נורמליים. איגנטוב שמייחל לחזור הביתה מוצא עצמו נשאר לפקד על חיי המתיישבים בטייגה הסיבירית ומקשיח עליהם את החיים. זוליכה, בהריון, יולדת בן - יוסוף ומגדלת אותו בתנאים-לא תנאים. היא הופכת לציידת מוכשרת שדואגת להביא בשר צייד למטבח המשותף. יוסוף עם הזמן מגלה כישורי ציור יוצאים מן הכלל בהדרכת צייר מפורסם שגם הוא חלק ממגוורשים לסיביר - הספר כתוב בצורה מרשימה - יצירה ספרותית מעולה ומרגשת. שם הספר הוא גם 2 המילים הראשונות בספר "זוליכה פוקחת עיניים.." - מומלץ ביותר.

לפני 6 ימים•
★★★★★
•רוני
חוף המרגלים

חוף המרגלים

טס גריטסן

ספר טוב. עלילה מעניינת אם כי לעיתים קצת מופרכת - בכל זאת לסופר מותר להשתולל עם הדמיון וזה בסדר גמור. הדמויות "הטובות" בסיפור הם באמת טובות ומעוררות אמפתיה. "הרעים" הם באמת רעים למהדרין. עלילה בלשית בהחלט מהוקצעת, מעניינת, קולחת ונותנת בהחלט "פייט" טוב לספרים בז'אנר הזה. יש כאן בסיס מצוין לתסריט של סרט מתח טוב. מעניין אם זה יקרה. הנושא של סוכני סי.איי, אי פורשים שחוזרים לפעולה מפרישתם עקב אירוע בעברם - הוא נושא לא חדש, אבל כשזה כתוב היטב - אז למרות אי החידוש של הנושא זה עדיין כיפי להעביר שבוע של קריאה. מגי בירד גיבורת הסיפור וחבורת הפורשים שלצידה - הם חבר'ה שהייתי שמח להכיר!! החברות, העמידה ללא סייג לצידה בעת צרה, החוויות לאורך שנים של פעילות חשאית לצד הצלחות וכשלונות וחוסר האפשרות לשתף את סביבתם הטבעית - יוצרת חבורה סגורה, איכותית שחבריה יודעים שתמיד יהיה מישהו לצידם בעת צרה. סך הכל ספר טוב, קריא מאוד.

לפני 3 שבועות•רוני
נתן ועמוס

נתן ועמוס

אסף ענברי

לא נעים אבל... לא יותר מאשר "בסדר". למה? בארבע מלים "מהנה מאוד - שטחי מאוד". אי אפשר לומר על אסף ענברי שכתיבתו לא טובה. זו כתיבה מהנה, מאוד קריאה, אבל הספר הזה חוטא בשטחיות כזו שרוב יתרונותיו בטלים לעומת השטחיות והתיאורים שמנסים מצד אחד להיות תיאורים היסטוריים לכאורה, שלא לדבר על הציטוטים שהוא מביא ובהרבה מקרים הם פשוט לא היו והם פרי דמיונו של המחבר. נכון שאסף ענברי "המציא" סוג חדש ואפילו מעניין ומקורי שבו הוא מרשה לעצמו להמציא אירועים וציטוטים שמלווים את הפרקים האמיתיים -ראו למשל "הספר האדום" שם זה הרבה יותר מוצלח. במקרה שלפנינו 2 הדמויות הן של אלתרמן והן של עמוס עוז ראויות להרבה יותר מאשר כאן. הניסיון להציג דיכוטומיה בין שניהם יש לה בסיס מסוים, אבל לא כזה שמצדיק את המתואר בספר. רוצה להכיר את עמוס עוז קרא את "סיפור על אהבה וחושך". רוצה להכיר את אלתרמן קרא את כרכי "הטור השביעי". אני, הקטון, נעלב בשם שניהם. בכל זאת מילה אחת טובה - מאוד קריא, שוטף ומי שלא הכיר את שניהם מקבל תמונה אמנם שטחית ולקויה, אבל יתכן שתמשוך את הקורא להכיר אותם באופן ראוי יותר

לפני 4 שבועות•
★★★★★
•רוני
רקוויאם רוסי

רקוויאם רוסי

ויליאם ראיין

ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
פרשת סטלין

פרשת סטלין

ג'יילס מילטון

פרשת פגישותיהם של "שלושת הגדולים" סטלין, צ'רצ'יל ורוזבלט בניסיון לתאם מדיניות משותפת כנגד גרמניה הנאצית עם פלישת גרמניה לרוסי (מבצע "ברברוסה) - מתוארת באופן מבריק ומעניין. מעבר לאפיון הדמויות של המנהיגים, הספר עוסק בעוד כמה דמויות שנמצאות לכאורה מאחורי הקלעים - אווריל הארימן האמריקאי - שליחו המיוחד של רוזבלט לצ'רצ'יל ואחר כך כשגריר ארה"ב במוסקבה, וארצ'י קלרק קר - שליחו של צ'רצ'יל לסטלין ואחר כך השגריר הבריטי במוסקבה. שניהם פעלו בצורה יוצאת דופן בעיצוב הקשר בין המנהיגים, כמו גם בעיצוב תוכניות ומעשים בפועל כדי לברום להצלחת הקשרים החשובים האלו לכל האנושות. הספר מלא פיקנטריה מעבר לתיאור המהלכים המדיניים והצבאיים ובזה עיקר כוחו. תמונה מרשימה של היסטוריה שמתוארת באופן נגיש, מעניין ורב קסם. מומלץ מאוד. מי שיוצא הכי טוב מבין המנהיגים למרבה הפליאה הוא דווקא הדוד ג'ו - סטלין שמתואר כמי שהצליח יותר מכולם לכפות את דעתו ואת רצונותיו.

לפני חודש•
★★★★★
•רוני
אפילו פרפר מטיל צל

אפילו פרפר מטיל צל

מיה לוי־ירון

שמח להיות הראשון שמדרג את הספר. אהבתי אותו מאוד. יש בו משפטים חכמים ומבריקים שממש היה לי רצון (ואולי עוד אעשה זאת) ל"מרקר" אותם כך שיהיו ברשותי גם כן. זה לא ספר עם עלילה התחלה וסוף אבל יש פה סיפור שכתוב כל כך יפה עם הבלחות לעולמה האישי העשיר של הכותבת. זה ספר שאם הייתי צריך להגיד עליו מלה אחת - חכם. התיאור של הספרים בספרייה בה עובדת גיבורת הספר אשר עם סגירת הספרייה מתחילים לקרוא אחד את שכנו - הוא תיאור נפלא. הספרים הישנים ששמו אותם למעלה להיכן שאף אחד לא מגיע - תיאורם כספרים הנעלבים הוא פשוט מקסים. משפט יפה "...לא קיבלנו מהאימהות העייפות שלנו מפתח אמיתי לרצונות שלנו, ומפתח שלא פותח , מתכסה חלודה, הופך לדג רעיל בנשמה" תיאור של נשיקה .."נישקת אותו. ברוך, גם בזעם כאילו שלפת את הנשיקה הזאת מתוך מחסן של נשיקות אבודות.." תיאור העמידה מול ארון הבגדים "...היא מאמינה שמגיל מסוים השמלות בארון הבגדים אוצרות יותר זכרונות ממי שלבשה אותן...כוח האינרציה של הזיכרון הוא שמכריע מי מהן תילבש היום על ידה.." ועוד מלא דוגמאות של משפטים מלאי יופי שמעוררים מחשבה. ספר מומלץ.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
קריאת הינשוף

קריאת הינשוף

פטרישיה הייסמית (הייסמית')

זה לא הספר הראשון שהייתי לוקח לאי בודד. בסה"כ ספר סביר ובעיני - לפחות - הציפיות היו מעל מה שקבלתי - אבל כמובן זה אישי ו"על טעם ועל ריח..." - זה ספר שנכתב לפני למעלה מ-50 שנה ולמרות התרגום העכשווי, זה נשמע מיושן (זה מה שזה) ולא ממש מותח. זו אכן לכאורה עלילת פשע אבל מה שכתוב בדש האחורי "רומן מפתיע, חסר רחמים ורב תהפוכות וכו'" לא לגמרי מצדיק את הקצב האיטי והלא כך מפתיע של הסיפור. זה עדיין ספר שכדאי לקרוא ולו כדי, לפחות פעם אחת, לקרוא את פטרישיה הייסמית וגם להבין תוך אחרית הדבר את הרקע לסיפור. על הסיפור אין הרבה מה להרחיב - בחור עם רקע של גירושים קשים, משועמם שמוצא לעצמו "עניין" - ממש לא אירוטי - להציץ בחלון מטבחה של אשה צעירה ולעקוב אחר תנועותיה- לאחר שהיא "תופסת" אותו על חם - היא מתאהבת בו למרות אירוסיה והארוס הנבגד מתחיל במסע נקמה נגד הבחור וכך מתפתחת לה העלילה מול בלש עם השם המקורי ליפנהולץ. בקיצור - אפשר לקרוא אבל לא ממש התלהבתי.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
אטלנטיס

אטלנטיס

רון מיברג

מבחינת יכולת הכתיבה מגיע לו מעולה - יש פה כתיבה שאני מאוד נהנה ממנה, אבל הנושאים האיזוטריים שהוא עוסק בהם .... חבל שלא מנצל את כשרון הכתיבה הבאמת ייחודי שלו לנושאים שתופסים יותר. מצד שני הזדמנות להכיר פנים אחרות של אמריקה דרך כותבים, מנגנות, יוצרים. כמובן שהקטעים האישיים בהם הוא פותח את הנפש ואת הצרות האישיות שלו הם קטעים מאוד חזקים וקצת עצוב לקרוא על ההידרדרות ממעמד של כותב-על, לאיך שהוא מתאר את עצמו כעת. ספר בהחלט קריא מאוד אבל לא לכל אחד.

לפני חודשיים•
★★★★★
•רוני
ירח דם

ירח דם

יו נסבו

הארי הולה עדיין חי ובועט!! עדיין מצליחים לסחוט מהלימון המשומש הזה ספר טוב. הפעם שולפים את הבלש הארי הולה ממקום גלותו בלוס אנג'לס כאשר "סיפור הכיסוי" הדי מאולץ לפיתוח העלילה בתחומי נורבגיה הוא "מחויבותו" לעזרה לשחקנית הוליוודית מזדקנת שנקלעה לחוב עצום והוא לקח על עצמו להציל אותה. מכאן ואילך עלילה קולחת, מרתקת ומעניינת ומאוד דומה בסה"כ לעלילותיו הקודמות עם דמויות מוכרות ועם עוד פרטים מזוויעים לגבי רוצח עם מניעים חולניים, רעיונות מטורפים, רקע ילדות קשה ביותר וכל המרכיבים הדי מוכרים מעלילותיו הקודמות של בלשנו הארי, כולל האינטריגות ומאבקי הכוח מול המשטרה הממוסדת שאותה עזב, תוך מערכת יחסים גם כן לא חדשה עם העיתונות הפלילית אבל למרות הכל ולמרות "הלימון הסחוט"- ספר בהחלט טוב שקשה לעוזבו לרגע.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•רוני

ביקורות נוספות על "חוזרים אל הדם"

חוזרים אל הדם

חוזרים אל הדם

טום וולף

#
טום וולף הוא סופר ריאליסטי, לא מתומצת, אינטליגנטי, עם חוש הומור אדיר ואגו אדיר לא פחות. הוא יודע לספר סיפור רחב יריעה ומקיף, יודע לקשר את הסיפור לאג'נדה ברורה ומצליח להמחיש ולשכנע את הקורא בתובנות החברתיות עליהן הוא מצביע. [ראוי היה להשתמש בזמן עבר. הוא נפטר במאי 2018]

בדומה לגלדוול – השונה מוולף כמעט בכל פרמטר אך דומה לו במקצוע וביכולת להמחיש את הנקודה שלו – וולף אינו בוחל בשום אמצעי. הוא מוכן להשתמש בתיאורים פשטניים, וולגריים, סרקסטים, מצחיקים ומציאותיים כדי שבתום 568 עמודים (שלושת הספרים שלו שקראתי היו בני יותר מ-500 עמודים) יגיח הקורא מהסיפור בהרגשת סיפוק, משוכנע בתובנות שוולף התכוון לשכנע בהן.

נסטור קמאצ'ו הוא שוטר צעיר וזוטר במשטרת מיאמי. הוא תמים, לא מפותח (פרט לשריריו הבנויים לתלפיות), בעל כוונות טובות וחי בגטו הלטיני (קובני) במיאמי. העיר מורכבת מהרבה מהגרים שלא נולדו בארצות הברית, מוצאים שונים המתגבשים בתוך עצמם, מתנגשים ביניהם ונלחמים על הטריטוריה והאג'נדה. השוטר הזה נקלע לצרה אחרי צרה דווקא כשהוא מנסה – בהצלחה – לעשות את מה שאמרו לו שצריך לעשות. וולף מאפיין היטב את המנטליות, דרכי ההתנהגות וההבעה, הסנקציות החברתיות המוטלות על בני (כל) קהילה, הסוטים מעקרונות היסוד בקהילותיהם. הוא מתאר תיאורים מדוייקים, נראה לי, של קובנים צעירים וצעירות וגם מבוגרים הנאבקים לשמור על המסורת. הוא מתאר שחורים, רוסים שהיגרו לעיר והפכו "אוליגרכים" ו/או בריוני-כנופיות, ופרופסור שמוצאו מהאיטי, המנסה בכל כוחו ו(חוסר)הונו לשלול את האלמנט השחור שלו, ולהתייחס ל"צרפתיוּת" אריסטורקטית הקיימת שבשושלתו, לכאורה. הוא מתאר מעט "אנגלו" שאינם נראים טוב יותר משאר המיעוטים בסיפור.

כשחיטטתי קצת כדי לכתוב את הביקורת נתקלתי בפרטים על וולף – שהיה עיתונאי, בין ראשוני ה"ניו ג'ורנליזם" שהיום הוא כמובן הג'ורנליזם היחיד. לפי התמונה וקורות החיים הוא היה "וואספ" לתפארת, שמרן ודעתן. לפי ספריו – אינטליגנטי, ורהוט, עם הומור נשכני, עמדה ודעה נחרצת באשר לאופי אותו נושאת החברה (האמריקאית. אבל זה נוגע גם אלינו)

אנקדוטה שאולי יכולה להגיד משהו, היא הביקורת שכתב ג'ון אפדייק על ספרו של וולף "גבר במלואו": "...הרומן הוא בסך הכל בידור, לא ספרות..." הוא אמר. מה שמעמיד את אפדייק במקום מכובד בחבורת הסנובים הספרותיים חסרי המודעות-העצמית. במיוחד לאור ספריו "המכשפות מאיסטוויק" המבדר ו-"לקראת קץ הזמן" שניסה ללא הצלחה להיות בידור, והצליח רק להיות נפוח...

לפני 6 שנים•
★★★★★
•yaelhar
חוזרים אל הדם

חוזרים אל הדם

טום וולף

חושבים על חופשה בארה"ב? אז תזרקו את המדריכים הצבעוניים לקניון הגדול, מפל ניאגרה ודיזנילאנד. במקומם, תקראו טום וולף.

יש סיפור שהאמריקאים מספרים על עצמם, והוא שמקור כוחם הוא בזה שהם שילוב בין אומות רבות. שכול אחת תורמת ממעלותיה לכור היתוך אחד ומפואר. מה אשר לתכונותיהם הפחות סימפטיות וליריבויות מארצות מוצאם: לפי הסיפור הסטנדרטי, את אלה משאירים מאחור, או שוכחים בערוב הימים.

נו, זה לא גם מה שקרה? היום לא אכפת לאף אחד אם אתה איטלקי או אירי או פולני או גרמני, אם אתה קתולי או פרוטסטנטי או אפילו יהודי. זה לא היה בדיוק ככה כשגדלתי, בשנות ה-60, ודור אחד לפנַי זה לגמרי לא היה ככה. המגמה הכללית, לפחות, היא חיובית.

אבל אין ערבון שההיסטוריה תחזור על עצמה ובמיוחד כשתנאים מסויימים השתנו לעומת מה שהיה לפני מאה שנים. למשל, איך יתפקד כור ההיתוך אם קצב ההגירה הולך וגובר כך שמרכז הכובד נשאר תמיד דור המהגרים? כשתודות לטלפון ולאנטנות לווין, ניתן לחיות בתרבות המוצא? כשמגיעים מהגרים מארצות שיש להן חשבונות פתוחים עם ארה"ב (מקסיקו), או עם אירופאים בכלל בגין השפלות בתקופה הקולוניאלית (סין, הודו, ארצות ערב)? כשלמייסדים (האנגלו-סקסונים) אבד הבטחון העצמי? וכשהמפלגה הדמוקרטית אימצה אסטרטגיה לפיה היא תנצח עם קואליציה של מיעוטים שהיא מאחדת סביב עוינות כלפי הלבנים?

בקיצור, איך תצליח ארה"ב ליצור תנאים דומים ליוגוסלביה, מבלי להפוך ליוגוסלביה?

טום וולף היה ער לשאלות האלה, והתעמת אתן בכנות ובאומץ נדיר. ברומן הראשון שלו, מדורת ההבלים, העניין היה לבנים/שחורים. (ולמען האמת, גם פערים בין המעמדות, סוגייה שהעסיקה אותו בשני הרומנים הבאים, אדם במלואו ואני שארלוט סימונס.) בחוזרים אל הדם (הוא הרומן האחרון — וולף נפטר אשתקד) הוא חזר לעניין העדתי.

ברור שאם כוונתכם לבלות חופשה במיאמי, אז זה ספר חובה. אבל הוא מתאים גם לסן פרנסיסקו, לוס אנגלס, ניו יורק, היוסטון, שיקאגו...

ואם הפוליטיקה לא מעניינת אתכם, אני בכול זאת ממליץ על הספר. זה הרי, בראש ובראשונה, רומן ולא דרשה! יש בו אהבה, מין, קצת אלימות, והרבה הומור.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•strnbrg59
חוזרים אל הדם

חוזרים אל הדם

טום וולף

סיפור נחמד, שנון ומשעשע. חוש הומור דק וחד מקנים ערך מוסף לסיפור.
הסיפור סובב סביב חייהם של לטינים קובנים גולים בארה"ב.
אם אתם אוהבים ספרים של סופרים לטיניים הספר הזה מאוד ידבר אליכם. אם אין לכם זיקה לספרות לטינית או לתרבות לטינית לא כל כך תתחברו.
טום וולף עיתונאי אמריקאי במקצועו יודע לעשות עבודות תחקיר מצויינות על הנושאים אותם הוא כותב.
לא לכל אחד, אבל שווה קריאה לאוהבי הספרות הלטינית.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•משה