הביקורת נכתבה ביום שני, 12 באוגוסט, 2019
ע"י אור שהם
ע"י אור שהם
כמה פעמים ביום אתם חושבים על המציאות בגדה? כמה פעמים בחודש? בשנה? גרוסמן הרגיש כמוכם והחליט לצאת למסע, לשמוע את הקולות האותנטיים של האנשים שגרים שם (ולא של הפוליטיקאים והתקשורת שמנסה לצייר תמונה שונה).
לצד התיאורים ממחנות הפליטים, המחסומים וההתנחלויות, שלושה סיפורים צדו את עיניי –
ואדי פוכין – בניגוד למרבית הפליטים, תושביו הורשו לחזור אליו. גרוסמן חקר אודות טיב השיבה הביתה, אודות החיים בכפר לעומת המחנה, ואודות התמורה בתפיסה כלפי היהודים.
ברטאה הירדנית וברטאה הישראלית – כפר שהתחלק לשניים לאחר מלחמת השחרור, ואוחד לאחר מלחמת ששת הימים. גרוסמן מתאר את ההבדלים התרבותיים והמחשבתיים שנוצרו בין תושבי הכפר, בזמן החלוקה ולאחר האיחוד.
בית המשפט הצבאי בשכם - ההתנהלות בבית המשפט והמלכוד שהשופט שרוי בו, תוך השוואה למסה של אורוול, "לירות בפיל". כמו כן, השיחה עם טהאר ותפיסותיו.
הספר, הוא קודם כל חשבון נפש של גרוסמן עם עצמו, ורק לאחר מכן, ניסיונו לחשוף את קוראיו לטובת חשבון נפש דומה. גרוסמן אינו חוסך בביקורת כלפי הצד הערבי (למשל, חינוכו לשנאה), אולם קשה להגיד שהוא אובייקטיבי. זה בולט בעיקר בתחילת הסיפור ובראיון עם תושבי עופרה.
גרוסמן מתייחס לסכנה בסלנג התקשורתי פוליטי שהשתרש בעם. להלן ציטוט - "בעיניי, הדיוק המילולי הוא כמו פעולת טיהור של שטח ממוקש והמילים חייבות להיות כדגלי סימון על כל מוקש שנחשף מן ההסוואה שלו – אין הן מנטרלות את הנפצים אך הן מודיעות על הימצאם שם, וחושפות אותו בשם האמיתי. מילים כזבניות, הן חול על המוקשים, חול בעינינו".
הספר נכתב בשנות השמונים, כעשרים שנה לאחר שהגדה נכבשה מירדן. הסדרי השלום, האינתיפאדות, ונפילת בנו של הסופר. הרבה מים חלפו מאז, ונמהלו בדם. הנפשות הפועלות (הדור הראשון לגירוש) והלך הרוח (של שני הצדדים) השתנה. הספר הוא תמונת מראה לאותה העת, ולכן מומלץ בעיקר למי שהחיים בגדה (של שני הצדדים), זרים לו לגמרי. באותה מידה, ניתן לחפש סרטונים ביוטיוב בנושא.
רצועת הזמן הצהיבה והטילה את צבעה. האם ניתן לתקנה לפני שתקרע?
בנושא הזה, אני ממליץ על ספרו של מיכה גודמן, מלכוד 67. להלן סקירה –
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=107407
לו נכתב היום, באובייקטיביות האפשרית, היה לטעמי ספר חובה.
ללא דירוג.
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
ביארת יפה את גרוסמן.
ועדיין יש לנו זמן לאחל ולחלום ולבדוק מה אנחנו
רוצים שיהיה פה בארץ בשנים הבאות. |
|
אור שהם
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
אכן לא ניתן לכתוב באובייקטיביות מלאה, אך אפשר בהחלט לשאוף לשם (ויש תחומים שמחויבים לעשות זאת, אך נמנעים מכך), לכן כתבתי "באובייקטיביות האפשרית", עד כמה שניתן.
|
|
אופיר
(לפני 5 שנים ו-11 חודשים)
"לו היה נכתב היום, באובייקטיביות האפשרית..."
אני שואלת את עצמי האם בכלל ניתן לכתוב על הנושא הזה באובייקטיביות? הרי נרטיבים מכתיבים את התפיסות המדיניות של שני הצדדים, והכל מהול בסובייקטיביות כך שקשה לי להאמין.
|
|
אור שהם
(לפני 6 שנים)
אכן הוא נכתב מספר חודשים לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה.
אונר"א הוא ממש לא הבעיה העיקרית שלנו באיו"ש, אבל הוא בהחלט מקשה על העניינים. |
|
Huck
(לפני 6 שנים)
ספר מצויין ונבואי (אם אני לא טועה נכתב ממש לפני האינתיפאדה, או לכל הפחות הראיונות בו נערכו לפניה).
לגבי אונר"א - אני בספק גדול אם יש לו השפעה כל כך שלילית. למיטב ידיעתי אחת המתנגדות הגדולות לפירוקו היא מדינת ישראל. ואם הוא יפורק - ייעלמו הפלסטינים? ייפסק הדיכוי שלהם בידי ישראל? יקבלו את זכויותיהם? |
|
אור שהם
(לפני 6 שנים)
תודה נעמי ועמיחי,
מחשבות ובת-יה, מסכים איתכם לגמרי לגבי אונר"א. |
|
מורי
(לפני 6 שנים)
אונר"א אכן מנציחים מצב חולני כדי להצדיק את המצאותם שם. הרי אלה ראשי תיבות
של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטי פלסטין במזרח הקרוב. אילולי המצב אותו הנציחו, הם היו נעלמים וכך הלכו תקציבים וג'ובים. לא להאמין כמה האו"ם מנציח איולת.
|
|
בת-יה
(לפני 6 שנים)
ביקורת מצויינת, אור. עם זאת אני מוסיפה את מה שכתבתי פה פעם ואמשיך לכתוב עד שאראה תוצאות בשטח:
כל זמן שאונר"א נמצא בשטחי יהודה ושומרון, ואנשיו הם מקבלי ההחלטות, לא תהיה שום התקדמות או הטבה ליושבי הגדה הערבים. אירגון זה, שמטרתו המוצהרת לעזור לפליטים, עושה את ההיפך, ודואג כל הזמן להכשיל תוכניות ולשמור על הקיים, גם כאשר הקיים מבוסס בזבל, והכל כדי שאנשיו ימשיכו לקבל משכורות ותקציבים.
אנשי אונר"א הפכו לאירגון של מאפיה שמשליט טרור על כל מי שמתנגד לו. ותושבים רגילים פוחדים שיקחו מהם את המעט שיש להם. |
|
עמיחי
(לפני 6 שנים)
תודה רבה על התזכורת הטובה.
כשקראתי הייתי בן 18. השפיע עלי מאד. כמו שכתבת, הרבה דברים קרו מאז. |
|
נעמי
(לפני 6 שנים)
מעניין. ועוד יותר מעניין איך ניטרלת נושא כ"כ פוליטי מפוליטיקה. שאפו!
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת