"התפסן בשדה השיפון" המודרני הוא בהחלט הגדרה יפה לספר הזה. בהתחלה הרגשתי כאילו גיבור הסיפור, צ'ארלי, הוא בעצם ילדותי הרבה יותר ממה שהוא אמור להיות בגלל השפה והתמימות בה הוא מביט על החיים. למרות זאת נשאבתי לסיפור ובאמת קשה שלא להיקשר בו. צ'ארלי מלא אהבה ופאסיביות כלפי מה שמקיף אותו וברקע מרחפים כל הזמן סודות וכאבים שמודחקים ומטואטאים מתחת לשטיח. הספר הפנט אותי בשפה ובאהדה שהוא יוצר כלפי הדמויות, וכמה משפטים גרמו לי להתעכב עליהם ואפילו לכתוב לי אותם למזכרת.
מסוג הספרים שגורמים לך לחזור להתבגר מחדש. מומלץ!

את הספר הזה קראתי באנגלית ואני מודה ומתוודה שזו אינה שפת האם שלי (אני חושבת שיש משהו מיוחד ואותנטי בלקרוא ספר בשפה שלא שגורה אצלי במאה אחוז).
הסיפור של בלראם מוצג בצורה שאף פעם לא חוויתי לפני מפני שהדמות ב"הווה" והדמות בעבר נראות שונות ואפילו קיצוניות אחת לשניה. בלראם הנער והמשרת הצייתן הייתה עשויה דמות שהיינו מאוד מחבבים אם לא היינו רואים אותה דרך העיניים הקרות והמפוכחות שלו בהווה.
הקפיצות שכל הזמן מופיעות בספר בין החוקים והערכים של הודו הישנה לבין ערכי העולם הקפטילסטי והמערבי ממחישות את חוסר האונים של המדינה. הדרך היחידה של גיבור הספר לברוח מצד אחד לצד השני היא לעשות את הפשע המתועב ביותר שיכול אדם לעשות, ולאורך כל הסיפור אתה נשאר קצת עירום מערכים. האם הייתה לו עוד אלטרנטיבה? או אולי הוא רק איש קר, חסר רגשות ויכולת להיקשר?

אגב הספר ממש לא עושה חשק לבקר בהודו. היא מאבדת את כל הקסם שלה והופכת למקום מלא רפש, זיהום, עוני וניכור.
נשמע כאילו בזמן שכל המדינות האחרות מדלגות בקלילות לעידן החדש, הודו הופכת לספינה שוקעת או לגוף מגושם שחלקו רץ מהר מדיי בעוד חלקו האחר גוסס מאחור.

כל אדם שמתענין בתרבויות אחרות, בהיסטוריה ובטיבו של המין האנושי- אני ממליצה

כבר אחרי שקראתי את רומן רוסי של מאיר שלו ידעתי שאני חייבת להניח את ידיי גם על הספר הזה.
לקח לי שנתיים לפחות והציפיות הצטברו בהתאם, אבל לשמחתי הרבה הם נענו בקלות ובחן.
הספר כובש - זה התיאור הטוב ביותר שיש לי עבורו.
הדמויות פשוטות ולא אומרות הרבה. את השפה הגבוהה המספר שוזר בין דבריהן ויוצר אווירה רווית רומנטיקה, תשוקה והחמצה אבל גם מאוד פשוטה ואינהרנטית. במיוחד התרשמתי מהשזירה היפה של שני ממדי הסיפור שנרקמו ביד אמן אמיתית. מאיר שלו הצליח להתעלות על עצמו והצדיק את מעמדו כאחד הסופרים האהובים עליי ביותר.
ספר מדהים עם שפה יפהפייה, עלילה ואווירה. מומלץ!

כל הורה היה רוצה שהילד שלו יבחר לכתוב עליו בכזו אהדה והזדהות כמו שיאיר לפיד כותב על אביו טומי לפיד.
טומי באמת היה חלק מהרבה אירועי מפתח במדינת ישראל, לא תמיד דמות קלה לעיכול, לעיתים יותר סאטירה של עצמו, אבל כמו רב הדמויות במרכז הזירה התקשורתית-פוליטית, יש בו עניין.
הביוגרפיה הזו מעניינת, משעשעת ולעיתים מעוררת הזדהות, אבל פעם בכמה עמודים אני נזכרת מי כתב את הספר ומה בעצם זה מספר עליו. יאיר מתכנן עכשיו לרוץ לפוליטיקה וכמו כל הורה אני בטוחה שגם אביו עיצב את תפיסת עולמו באופן משמעותי. אז מה הוא באמת השריש בו? את חרדת השואה, הערכה לאנשים בעלי יכולת, ממון ואותנטיות. הבנת המורכבות והרפש של המשחק הפוליטי שבסופו של דבר מתרכזת בצרכים הנמוכים ביותר של הבן אדם. במקרה של טומי זה היה נקניק הונגרי טוב, ומה במקרה של יאיר? ספר נחמד שצריך לקחת בערבון מוגבל..

זה ספר טיסה, אבל מהסוג הטוב!
השפה זורמת ופשוטה, הדמויות גם הן פשוטות יחסית ומונעות מרגש אחד מרכזי, אבל גם ספרים כאלה צריך לפעמים.
מדיי פעם באמצע הקריאה עצרתי וחשבתי לעצמי איזה רעיון מיוחד זה אנשים שעובדים בתור "חברים דימיוניים" או "מצרפי מקרים". לסופר בהחלט יש דמיון פורה, אני נהנתי!

שני סיפורים שסובבים סביב תשוקה אבדנית מתחבאים בספר הזה.
העלילה מותחת כי היא מלאה סודות שמתגלים אט אט כמו סליל, או רשת קורים שבה גיבור הסיפור מוצא את עצמו.
הגיבורים סובלים, ולסבל שלהם יש היסטוריה שמובילה אותם ל"חטא" שהם מעוללים והקשר בין חייהם לחטאם אינו תמיד רציף ומשאיר הרבה מקום לתהייה. הסיפורים כתובים בשפה פשוטה ומרתקת וגם מעוררת מחשבה, מומלץ!

לא פעם סופרים מספקים לנו הצצה לראשיהן של כמה דמויות בסיפור, חושפים בפנינו רבדים שונים שלהם של חייהם, את ההיסטוריה שלהם, הילדות שלהם והרגשות והחלומות הכמוסים ביותר. ובכל זאת, למילן יש דרך כל כך ייחודית, כל כך חשופה ויומרנית להפשיט את דמויותיו (דו משמעית) עד שכל מעשה שלהם מתחבר לשורש קדמון ואפילו לחלומותיהם יש פירוש שנקשר באופן מובהק להוויתם. יש לספר טעם לוואי מדכא של דמויות אבודות שהשריטה שלהם כל כך קדמונית עד שאין לה תקנה. ממש כמו היצירות של סברינה - הן דוחות ומושכות ובדרכן המוזרה, גורמות לך להיקשר אליהן..

עלילה מותחת, שפה פשוטה, עולם דמיוני ואפל וסלידה מהחברה המערבית. גיבורת הסיפור מעולם עתידני אבל בעצם חיה כמו לפני מאתיים שנה - צדה את האוכל שלה, מקדשת את המשפחה וחיה מהיד לפה. ברור מההתחלה שהיא הולכת להישלח למשחק רצחני, אבל ההפתעה היא כשהמשחק הופך ליותר ממאבק הישרדות...כשקוראים את הספר אי אפשר שלא לחשוב על דמויות ריאלטי אמיתיות שהמשחק נכנס להם לנשמה.

מדובר בסיפור מעניין, אין ספק. יש בו אהבה נכזבת, בגידה, תשוקות, מוסר ותעלומת פשע. לג'ודי פיקו יש את המתכון המנצח לרב מכר עם תיאורים יפים ודמויות רגשניות.
אולי בגלל שאני לא כל כך מתחברת להוויה האמריקאית היה לי קשה להתחבר אליהן אבל הרגשתי כל הסיפור כאילו דוק של קרח מפריד ביני לביניהן. גם כל המוסריות וההטפה קצת עיצבנו אותי. זה ספר יפה, מותח ומסופר טוב, וזהו.