ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 באוגוסט, 2019
ע"י Tamas
ע"י Tamas
הזמנים הם שנות ה-30 של המאה העשרים, ימי השפל הגדול, וג'ים, ילד טוב צפון קרוליינה, מתעורר בבוקר יום הולדתו העשירי, גבר קטן המוכן לצאת אל העולם, ליום עבודה בשדה התירס, יחד עם שלושת דודיו. כילד השואף להיות כמו דודיו, שגידלו אותו יחד עם אמו, לאחר שאביו נפטר טרם הולדתו, ג'ים מאוד קשוב אליהם והם מהווים מודל חיקוי בעבורו. ג'ים חי חיים מאוד מוגנים ומאושרים, חיים של ילד אשר חווה את העולם מעיניים תמימות של חוויות ראשוניות. חווית של אירועים העוברים עליו במהלך שנה – יום הולדת דו ספרתי ראשון, רכבת חדישה ומודרנית העוברת בעיירה, קווי חשמל המגיעים לראשונה לבתים, מפגש ראשוני עם ילדי ההר, ביקור ראשון בים, התמודדות עם חבר חולה, מפגש עם סב הנוטה למות.
בתחילת הקריאה חשתי כי יש משהו נסתר בסיפור הזה, ועוד מעט הוא יתפתח, אבל לא. זהו ספר קצר וחביב, הנוגע בנושאים של מוות, עוני, גזענות, פוליו, חברות, משפחה. סיפור פשוט ותמים, המתנהל על מי מנוחות, ונקרא במהירות ובקלות. סוג של "ספר מנחם", ככזה המעורר רגשות נעימים וחיוביים, שמזכירים את הפשטות של פעם, רק "דל קלוריות". וזה בדיוק העניין, הוא היה פשוט ונח מדי. אוסף של סיפורים קצרים על חייו של ג'ים, שאינם מתגבשים לכדי עלילה אבל נעים לקריאה.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
כרמלה
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
בי הספר נגע ברוב חלקיו, למעט
הסוף, שמעט חלש.
היה נעים לי לקרוא ספר שמוריד את עוצמת הרעש של החיים עצמם ושל ספרות האסונות והטרגדיות. |
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
yaelhar, תודה רבה. ארלי אולי יודע לכתוב אבל זה לא היה מספיק, לטעמי, בשביל להתחבר לסיפור. משהו עדיין היה חסר ודל. וכמו תמיד כל אחד קורא את הספר בצורה אחרת.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
עמיחי, תודה רבה
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
פואנטה, תודה רבה. מסכימה אתך לעניין ה"כמעט". ואכן בהתייחס להלך רוח התקופה זה קצת כמו אגדה.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
מחשבות, תודה רבה. מסתבר שבשנות השלושים של המאה הקודמת, יש כאלה שסבלו מהשפל הגדול ויש כאלה שהמציאו את ה"ווקאנס", הצרפתים. (בדיוק הייתה כתבה על זה בחדשות היום). עכשיו ברור למה פריז הופכת לרוח רפאים בקיץ, וחופי הים אצלנו מוצפים בצרפתים.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
סקאוט, תודה רבה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
אני אהבתי אותו מאד.
לדעתי ארלי הצליח לזקק התנהגות שהתקיימה פעם בלי להיות נוכח בה בעצמו, שזה הישג ספרותי ניכר. |
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
סקירה יפה (גם שלך, פואנטה). תודה רבה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
גם לי הייתה תחושה דומה.
דל קלוריות זאת הגדרה מצוינת. מצרפת את הסיכומון שלי: טוני ארלי יודע לכתוב. הוא יודע לתאר זמן ומקום רחוקים בעבר שהוא לא נכח בו, והוא עושה את זה כמעט כאילו חי שם בעצמו. אבל כמעט. הוא חושף את סיפורו של ג'ים, במהלך שנה אחת בחייו (מגיל 10 עד גיל 11), בעיירה שכוחת אל בצפון קרוליינה בתקופת השפל הגדול בארה"ב, ומתאר אהבה של משפחה אחת, הכול במחוות קטנות עד קטנטנות, ברגעים עדינים של תשומת לב ודאגה שלא אופייניים לתקופה ולהלך הרוח. הוא כמעט גורם לך לרצות להיות יתומה וענייה אבל כמעט. יש בספר הזה הרבה תיאורי טבע שגם הם עושים את המיטב אבל לא עושים מספיק. יש גם הרבה אמירות מהורהרות או מרומזות כאלה שמטרתן לגרום לך להשלים את החסר ולהתפעל מעומק התמונה שהתקבלה. כל אלה ועוד באמת משתדלים עד מאוד, וזה ראוי לציון אבל בסיכומו של דבר – הסיפור כולו לא מצליח לגעת והוא נשאר ב"כמעט" הזה עד סופו. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
לפעמים יש הייפ בנוגע לספר עד שמגיע מישהו ומוציא את האוויר החם מהבלון.
לרוב זה אני.
|
|
|
סקאוט
(לפני 6 שנים ו-2 חודשים)
הספר כבר בתכנון שלי ואפילו קניתי אותו לפני חודש וחצי. הביקורות כלפיו חלוקות. סגנון הכתיבה הנינוח ודל אירועים מותחים מאוד מתאים ואהוב עלי ולכן אני מאמינה שאוהב את הספר.
תודה על סקירה תמציתית וחביבה. |
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
