#
נדיר מאד להרגיש קירבה לחיים זרים לחלוטין. להרגיש געגועים למצב בו לא הייתם מעולם. ביכולת ספרותית נדירה מצליח ארלי לחבר את הקוראת למה שהוא מספר, נושאים ותיאורי חיים הזרים לה באופן מוחלט.

ג'ים הוא ילד שחי בקרוליינה הצפונית והסיפור מתאר את החיים בחווה בתקופת השפל הגדול בארצות הברית. בתחילת הסיפור הראשון ג'ים הולך לישון בן תשע ומתעורר בבוקר בן עשר. יומו הגדול מביא אותו משיא (עוגת יומולדת בלתי צפוייה!) אל שיא (כפפת בייסבול חדשה!). (השוו את זה למסיבות אינסופיות, ים מתנות, ליצן ומפעילה, קוסם וצעקות ותראו עד כמה אנחנו רחוקים)

ג'ים חי בחווה עם אמו ושלושת דודיו הרווקים. אביו מת מדום לב כמה ימים לפני שג'ים נולד (דום-לב כהסבר למוות תמיד מצחיק אותי, כי לעניות דעתי כל מוות הוא מדום לב, לא משנה מה גרם לו...) הוא מוקף בשדות מלוא העין, מודע היטב לעבודות החקלאות ולעונות השנה. בחופשת הקיץ הוא אינו פוגש שום ילד אחר. מגדלים אותו באהבה רבה, יש לו שלושה אבאים ואמא אחת, שתפקידה להיות רכה ואוהבת. התיאורים של הילד ומה שהוא חושב נוגעים ללב ומזכירים עולם שהיה פעם: ילדים לא היו מרכז העולם, הם ידעו שיש להם עוד הרבה מה ללמוד. מלמדים אותו בדרך הפרימיטיבית האפקטיבית: נותנים לו להתנסות ומהווים דוגמה. מגדלים את ג'ים בכבוד. לא מוותרים לו כשהוא מפשל, לא דורשים ממנו דברים שמעל ליכולתו, דורשים שיבצע דברים שביכולתו בדרך הטובה ביותר. המשפחה מורכבת מאנשים פשוטים. הם לא למדו הסטוריה, לא הסיקו מסקנות משנות חיים ממנה. הם מספרים לג'ים – פעם אחרי פעם – סיפורים מההיסטוריה המשפחתית והוא אינו שבע מלשמוע אותם ומתרגש כל פעם מחדש.

ספר קטן – סיפוק גדול. הוא הזכיר לי את סטיינבק בסיפוריו הקצרים על עמק סאלינס ועל האנשים הפשוטים שחיו בו. בשפה מדוייקת ובהירה מספר ארלי את הסיפורים המרכיבים את עולמו של ג'ים, בלי מטפורות. בדיוק כמו שילד חושב ומרגיש. אהבתי מאד את הספר הכתוב כמו אוסף סיפורים קצרים אבל יוצר תמונה בהירה של העולם ההוא ממנו התרחקנו שנות אור. זה ספר ביכורים של ארלי, יליד 1961 הכותב על מה שקרה שנים רבות לפני שנולד, ומפליא לתאר אותו. ובאופן נדיר – גם תמונת הכריכה מבטאת היטב את הסיפור - חיים קטנים, בלי דרמות גדולות. מה שהייתי מאחלת לעצמי וליקירי.

בעולם הבודהיסטי ישנו תרגול פחות מוכר, הנקרא מטה. בבסיסו הוא למעשה עבודה עם דמיון מודרך, במטרה לפתח בהדרגה חמלה ואהבה, כלפי עצמך וכלפי הזולת. באחת ההנחיות, שעל פי המשוער מגיעה מהבודהה עצמו, מתבקש המתרגל להביט על עצמו כמו הורים הצופים בתינוק הישן בעריסה.

נזכרתי בדימוי הזה בזמן הקריאה בג'ים הילד, ספר שכולו ספוג באהבה וחמלה, ומתאר שנה בחייו של ילד באזור כפרי בצפון קרוליינה בשנות ה-30 של המאה שעברה. ג'ים, שחי עם אמו ושלושת אחיה, לא זכה להכיר את האב, שמת זמן קצר לפני לידתו. הרומן נפתח בבשורת מותו של אביו, ומסתיים באופן מרטיט בהשלמתו של הילד עם היעלמו, בחיבורו לחלק הזה, האפל, של משפחתו, וגם בהשלמתו המחודשת עם המשפחה האלטרנטיבית, שמגדלת אותו באהבה עצומה.

הכתיבה של ארלי, שזהו ספרו הראשון, היא מופתית. הכול מהודק תמטית ובנוי ללא רבב, הספר קריא מאוד ותיאוריו את הנפש הילדית, על התנודות הקיצוניות שלה בין רגשי התעלות וגאווה לתחושות קטנות וחוסר ערך, מדוייקים להפליא. היו מבקרים שהרומן הזה הזכיר להם את המינגווי. שנים שלא קראתי אותו, אז קשה לי לחוות דעה. אם כבר הדרום האמריקאי, אז הוא דומה יותר ל'אל תיגע בזמיר' של הרפר לי, אבל פחות דידקטי. מה שכן זיהיתי פה הוא אולי דווקא את רוחה של טובה ינסון, מחברת סדרת המומינים: אפשר למצוא אצל ארלי את הנוכחות החזקה והחובקת של המשפחה ושל הטבע, ואת אותה התמודדות צנועה ואנושית, מלווה בהומור עדין, כמעט בלתי מורגש, עם הנושאים הגדולים של חיי אדם. ועם זאת, זה איננו ספר ילדים אגדתי, וארלי בסופו של דבר חם ומכמיר לב יותר.
ספר נפלא, שפשוט אי אפשר להמליץ עליו מספיק.

לילדים בני עשר ראיית עולם משלהם.
והיום ג'ים גלאס בן עשר, נרגש. אמש בן תשע ולראשונה גילו הוא מספר עגול של יותר מסִפרה אחת.
הוא, משפחתו וחבריו גרים בעיירה אליסוויל, צפון קרוליינה. שנות העשרים של המאה שעברה. אביו מת ממש לפני שנולד והתינוק שגדל להיות ג'ים הילד נקרא על שמו.
בגיל הזה אירועים קטנים הם המון ולא משנה היכן ומתי.
כשהוא מתחרה עם חבריו בטיפוס מאומץ על עמוד מכוסה שרף ומצליח לתפוס את שטר הדולר שעליו הוא בעננים ('יש לי דולר, יש לי דולר'-דגש במקור). כשרכבת עוצרת בעיירה ועליה לדברי המבקר אדם ידוע למדי זה עולם ומלואו. גם מתנה- גוש פחם מאובן ממערב וירג'יניה שעשה את כל הדרך לקרוליינה. טיול עם חברו פּן לניו קרפנטר, העיר הסמוכה הינו חוויה אדירה.
וכעבור שנה עתיד ג'ים לצאת למעין מסע התבגרות מסוג אחר.
את ג'ים מגדלים אמו ולא פחות- שלושת אחֵיה, דודיו בני משפחת מקברייד שמעולם לא נישאו. מתפרנסים מחנות בבעלותם ועובדים בחווה. חיבתם הברורה אליו ובמיוחד של הבכור זינו המכנה אותו 'דוק' או 'טמבלולו' מדי פעם מלבבת. הוא מצידו פונה אליהם 'אדוני' כמחוות נימוס הולמת ודרכם מתוודע לזהות אביו ושומע על סבו הקשוח. לומד פה ושם שיעור על החיים.
סיפור שיש בו תמימות ומשקף אווירה תקופתית, ארצות הברית של שנים ספורות טרם השפל הכלכלי הגדול. חיים פשוטים ומאושרים למדי גם ללא חשמל והמעט שיש במונחי ימינו. פולקלור מקומי ולך תדע אם אמיתי או לא ומה זה משנה, בעצם? כיף לספר ולשמוע. כמו התושב שהצליח לאכוף על חברת הרכבות את עצירתה בעיירה ולא רק תחלוף בה. ילדי העיירה מול ה'הילביליס'- הכינוי המלגלג לילדי האזור ההררי. אנשי עמל וילדים ההולכים לבית הספר, המורה האהודה. היום-יום של ילד מתבגר עם חלומות הלומד להכיר את עולמו.
הגם שהסוגה פחות מדברת אלי באופן כללי מצאתי את הספר מהנה למדי.
עבורי, הרגעים הקטנים האלה המסבים לג'ים אושר הם עיקר הסיפור.
'אני רק ילד'.
'את זה אנחנו יודעים, אבל אתה הילד שלנו'.
3.5 כוכבים.
(המחבר גדל בצפון קרוליינה).

הזמנים הם שנות ה-30 של המאה העשרים, ימי השפל הגדול, וג'ים, ילד טוב צפון קרוליינה, מתעורר בבוקר יום הולדתו העשירי, גבר קטן המוכן לצאת אל העולם, ליום עבודה בשדה התירס, יחד עם שלושת דודיו. כילד השואף להיות כמו דודיו, שגידלו אותו יחד עם אמו, לאחר שאביו נפטר טרם הולדתו, ג'ים מאוד קשוב אליהם והם מהווים מודל חיקוי בעבורו. ג'ים חי חיים מאוד מוגנים ומאושרים, חיים של ילד אשר חווה את העולם מעיניים תמימות של חוויות ראשוניות. חווית של אירועים העוברים עליו במהלך שנה – יום הולדת דו ספרתי ראשון, רכבת חדישה ומודרנית העוברת בעיירה, קווי חשמל המגיעים לראשונה לבתים, מפגש ראשוני עם ילדי ההר, ביקור ראשון בים, התמודדות עם חבר חולה, מפגש עם סב הנוטה למות.

בתחילת הקריאה חשתי כי יש משהו נסתר בסיפור הזה, ועוד מעט הוא יתפתח, אבל לא. זהו ספר קצר וחביב, הנוגע בנושאים של מוות, עוני, גזענות, פוליו, חברות, משפחה. סיפור פשוט ותמים, המתנהל על מי מנוחות, ונקרא במהירות ובקלות. סוג של "ספר מנחם", ככזה המעורר רגשות נעימים וחיוביים, שמזכירים את הפשטות של פעם, רק "דל קלוריות". וזה בדיוק העניין, הוא היה פשוט ונח מדי. אוסף של סיפורים קצרים על חייו של ג'ים, שאינם מתגבשים לכדי עלילה אבל נעים לקריאה.

טוב לי. יש כמה אנשים שחשבו שזה לא הולם את מצבי ושלחו אותי לבדוק אם אני לא סתם מספרת לעצמי סיפורים שאין להם קשר למציאות, אבל לא, אשכרה טוב לי. זה לא שאני חווה איזה שינוי מפעים או שראיתי את האור, ממש לא, העניין הוא שאני מרגישה ממש טוב, הרבה יותר מבדרך כלל, כלומר, אפילו המיגרנות הפסיקו, אין לי שום תופעות לוואי מאלה שהבטיחו בברושור, בעבודה לא מאד משעמם ויש כמה אנשים חדשים שאחד מהם אני אפילו ממש מחבבת, הילדים עשו לי טובה גם השנה (נראה לי שזה דוקא תולדה של העובדה שהייתי חולה, אבל אין לי שום בעיה לנצל את זה) והסכימו לנסוע לטייל איתנו בחגים, מבצע איסוף וחלוקה של תיקי בית ספר בבקעה נחל הצלחה גדולה ועכשיו אני אפילו בחופש. טוב לי.

הספר הסכריני הזה בא לי בזמן. זה אולד סקול, ספר שאפשר להניח בלי שום בעיה גם על מדף ספרי הנוער ואף אחד לא יתפלא למצוא אותו שם, אמריקה התיכונה, העיירות הקטנות, שנה בחייו של ילד יתום מאב אך מוקף באם ובדודים שאוהבים אותו, מגלה כמה אמיתות על עצמו ועל החיים, על חברות, דעות קדומות ומערכות יחסים, והסיפור אוורירי, לא עמוק מידי, אולי אפילו לא עמוק מספיק, והקסם, זה של סטיינבק או של פוקנר, לא קורה פה, אולי כי בכל זאת חסרה פה קצת אותנטיות. במקומה יש איזו הרגשה שמישהו ניסה להחליק וליפות כדי ששום דבר לא יהיה קשה לעיכול. חבל, כי יש פה לא מעט פוטנציאל. מצד שני, קיץ וטוב לי, אז למה לא להוסיף לזה עוד קצת סוכר.

מבין כל ספרי האסונות והמשפחות הלא-מאושרות המציפים אותנו , צץ לו ספר אחר, רווי תום וקסם.

זה לא שהספר אינו נפתח בטרגדיה, ובהמשכו, שקופץ ישירות עשר שנים קדימה, נמצא גם כאב. אבל מעלתו הגדולה של הספר היא הנורמליות הבריאה שהוא משדר. נורמליות שמקורה דווקא בחיים הפשוטים ובחוכמת הלב.

ג'ים הילד נולד בחווה בעיירה קטנה בצפון קרוליינה בדרום ארה"ב, זמן קצר אחרי מות אביו הצעיר. הוא גם נקרא על שם האב. הזמן הוא תקופת השפל הגדול . ג'ים הילד היה בן עשר והספר מגולל את חייו במשך שנה אחת.

לג'ים הילד היו אמא אוהבת ושלושה דודים רווקים שגרו בסמיכות אליו וגם הם אהבו אותו מאד. ג'ים ראה בהם מודל לחיקוי.
הדודים היו חקלאים, ושלושתם ביחד מילאו את תפקיד האב בחיי הילד. הם לא למדו חינוך באוניברסיטה וגם לא קראו ספרי פסיכולוגיה. הם נסמכו על השכל הישר, על חוכמת חייהם הטבעית, שלא נעדרה שובבות והומור, ועל חושיהם החדים. הם העניקו לג'ים הקטן הרבה חום ואהבה, והקנו לו חינוך וערכים לתפארת.

באותה שנה ג'ים הילד מגלה את העולם – את הסביבה שמעבר לעיירה הקטנה וגם את זו ששוכנת בתוך ליבו. זהו מסע החוצה ופנימה בו-זמנית.
במקביל לג'ים הילד שנפתח אל העולם ומתחיל להתבגר, עבר תהליך דומה על העיירה – הרכבת, החשמל והטלפון הגיעו אליה לראשונה.

אי אפשר שלא להיקסם ולהתרגש מתיאורי פליאתו של ג'ים הילד מן העולמות החדשים שנגלו לפניו - העולם הפיזי מסביב, עולם החווית החדשות ועולמו הפנימי, וגם מן ההיכרות של הילד עם אביו, דרך סיפורי דודיו.
ישנם בסיפור גם כפפת בייסבול – סמל כל כך אמריקאי, וגם חברות שמשלבת, בה בעת, תחרות וקירבה בין ג'ים לבין ילד אחר, ועוד רגעי פחד ורגעי חסד.

הספר קורן מאהבת האדם ואהבת הטבע. הוא זורם לו בניחותא נעימה, כיאה לקצב התקופה והמקום, ולאווירת החיים הפשוטים. על הכתיבה החסכונית נסוכים צניעות וקסם שמשרים על הקורא שלווה ונוחם ומעלים על פניו חיוך של עונג.

4.5 כוכבים.

הכל מסתובב סביב הקידומת החדשה בגיל של ג'ים,הוא בן עשר. וכל המשפחה, האם סיס - קיצור של ססיליה, ושלושת הדודים עומדים לרשות ג'ים, באהבה ובתקיפות, כשהטבו העיקרי הוא "אל תשקר", מותר לטעות ולהיכשל, אבל חובה לשמור על ישרתך.
המקום הוא מרכז ארה"ב בעיירה אליסוויל, שתהליך בחירת השם מלווה בסיפור נוגע ללב. בתקופה זאת מתחדשת העיירה בחשמל, בתחנת רכבת ובית ספר חדש.
הספר מתאר אירועים מהיום יום בחן ורגישות שובת לב. לדוגמה, בבוקר תחילת שנת הלימודים , הדודים והאם מודיעים לו שהם באים אתו. ג'ים שואל מדוע, ומפנטז על הבושה שתהיה לו מ "משלחת" של מבוגרים שנלווית אליו, הם מסבירים כי עליהם להכיר את המורה, התלמידים של הכיתה שלו ועוד כאלה נימוקים. במאמר מוסגר, היום דבר זה הוא חלק מתקן חובת ההורה המודרני. למראה המבוכה של גיבורנו, האם אינה מתאפקת ומתחילה לצחוק ואחריה הדודים.
וכאן מתוארת תמונה שבה האם ואחיה עומדים במרפסת וקוראים: "תצליח, דוק ( כינויו במשפחה), קורא דוד זינו, תלמד בכל הכוח, אמרה אימא , תשמור על עצמך , אמר דוד אל.."
"וכשג'ים פנה והסתכל למעלה אל הגבעה ואל בית הספר, הוא קיווה לרגע שלא יצטרך ללכת אפילו צעד נוסף, שיוכל להישאר בדיוק היכן שהוא, ושלעולם לא יצטרך ללכת שוב מן הבית".
כתיבה מתבוננת ורגישה שזורה בכל הספר וחושפת מארג חיים של כפר, שאנו מייצגי הקדמה, היינו קוראים לו שכוח אל.
יש בו משברים אמתיים שחשוב לקרוא ולחוות כקוראים ועם זאת יש תיאור של עמק שכל מה שמתחשק אחרי הקריאה זה להתעניין היכן הוא ולהזמין כרטיס טיסה לשם.