מייג׳ור, החזיר הזקן שכולם מכבדים, חולם חלום ומכנס את כל בעלי החיים של חוות האחוזה לשמוע את דבריו בעקבותיו.
חוות האחוזה היא חווה גדולה המנוהלת על-ידי האדון ג׳ונס, ובעלי החיים המתגוררים בה שבעו מעריצותם של בני-האדם הרודים בהם ביד קשה, ומתנאי החיים המחפירים שהם סובלים.
מייג׳ור הזקן קורא לחיות למרוד באנושות כולה, וספציפית להפיל את האדון ג׳ונס ואנשיו על-מנת לזכות לחיים עצמאיים וטובים. מבחינתו, בני האדם הם המקור לכל רוע, ויש להיפטר מהם לאלתר ולכבוש את האחוזה.
ואכן, המרד לא מאחר לבוא. החיות של חוות האחוזה מצליחות לגרש משם את בני האדם, משנות את שמה של החווה ל״חוות החיות״, ומנסחות את האמנה לפיה הם מתכוונים לחיות מעתה. שבע דיברות נחרטים על אחד מהקירות באחוזה, והם מושתתים על העקרונות של שינאת האדם ואורח חייו, ומנגד אהבת החיות והשיוויון בין בעלי החיים באשר הם.
שניים מהחזירים, הנחשבים בעל-החיים הנבון ביותר, הופכים להיות המנהיגים הטבעיים של החברה החדשה שנוצרה. אך חילוקי דיעות קשים מתגלעים בינהם בכל אחד מהעניינים הניהוליים בחווה, ואחד מהם, נפוליון שמו, לוקח את המושכות לידיו ומבריח את השני, סנובול שמו, מהחווה לעולמים.
נפוליון זה הוא חזיר ערמומי ביותר. הוא מקיף עצמו בכלבים מאולפים היטב המטילים מורא על שאר בעלי החיים, וכך עם הזמן הופכת הדמוקרטיה לדיקטטורה. נפוליון והחזירים הכפופים לו מפעילים את כל האמצעים הבלתי מוסריים שביכולתם בדרך אל העריצות, ההתעשרות הבלעדית ואימוץ מנהגיהם של בני האדם, אותם מנהגים שהם אמורים לשנוא. הם מסמאים את עיניהם של שאר בעלי החיים, נוקטים באלימות ובצנזורה, בסילוף ובהפצת שקרים ושמועות כוזבות.
החיים של שאר החיות בחווה חוזרים להיות שוב חיי רעב ועבודה קשה ובלתי מתגמלת, אך מעמד החזירים שומר את כל הכוח בידיו ומצליח למנוע כל ניסיון להתקוממות או מחשבה על שכזה.
ספר מפורסם זה זוכה כאן למהדורה מחודשת, בתוספת אחרית הדבר של אלי שאלתיאל והקדמה מרתקת של המחבר עצמו, העוסקת בצנזורה אינטלקטואלית בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים.
זוהי אלגוריה פנטסטית לחברה הנשלטת על-ידי דיקטטור ואף לא מודעת לכך, חברה בה המהפיכה שניסו לעשות חבריה כשלה בגלל טמטום ואזלת יד, וביריונות שלא יכלו לה.
הקריאה בספר זורמת היטב, התרגום מצוין והכתיבה של אורוול מדויקת, עשירה ונטולת כל שיפוטיות או נקודת מבט סוביקטיבית. הוא מוסר את המאורעות באגדה שלו כמו עיתונאי המדווח על החדשות, ודואג לשמור על עניין ולעורר רגשות בקורא ללא כל תחבולות ספרותיות. סגנון זה הולם מאוד את העובדה שמדובר בסיפור שהוא כולו ביקורת עזה על המשטר הפשיסטי המצנזר של דיקטטורים כסטלין והיטלר.
נהניתי מאוד מהקריאה ובייחוד מהחלק השני של הספר, אליו התחברתי יותר מכל, שכן שם התחילו ״האקשן״ והאירוניה לחגוג.
הספר מתאים מאוד לקריאה בגילאים הצעירים יותר, החל מסוף שנות ההתבגרות ובמהלך שנות העשרים לחיים.
יחד עם חידוש זה זכתה גם קלאסיקה אחרת של אורוול, 1984, להוצאה מחודשת בעם עובד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![אבות ובנים [מהדורת הספריה החדשה - 1994]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers1/11912.jpg)
