ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 באפריל, 2019
ע"י tHeDUDE
ע"י tHeDUDE
עמוס קינן מרתק מאוד. הדמות האקסצנטרית שלו, העניין המשונה שלו תמיד ללכת נגד הזרם - גם אם זה נגד הנגד. ופה, באחד מספריו החשובים - לוקח אותנו קינן אל מסע חצי בדיוני, חצי אוטוביוגרפי. באיזשהו מובן, קינן הוא הייצוג הטרגי של דור תש"ח. דרך קינן, אפשר לראות מה השתבש שם אחרי המלחמה והקרבות. מה קרה לאותו דור שמנהל יחסי אהבה-שנאה עם המדינה שהקים במו ידיו והיא יורקת לו בפנים. קינן משתמש בשפה פשוטה, ישירה, בלי חוכמות. לפעמים קשה להיסחף יחד איתו כשהוא חוזר אל זיכרונותיו ומנסה להגיע לשורש הבעיה למה לעזאזל קרה שהפך להיות יוחנן לוין יום אחד וגילה את זה כשמשפחתו מתנכרת לו ולא מזהה אותו. ככה קינן/לוין יוצא למסע קצרצר אבל משמעותי דרך העבודה הנוחה כעיתונאי אל החיים הלא ברורים בין המשקאות והשיחות, הנשים והאי וודאות שהופכים לשגרה. לא משנה אם לוין או קינן. איש משפחה או נודד בודד, קינן מגלה את הסתמיות שבדבר. כמה בסך הכל לא שונים הטיפוסים אחד מהשני. לא אכביר הרבה, כי לפעמים זה נראה שאני לא באמת מבין מה אני כותב - אבל הסיפור של עמוס קינן, הוא סיפור של דור ובאיזשהו מובן, פרק בחייה של מדינה מסובכת שכל כך אוהבים אבל קשה לאהוב אותה. כדי להשלים את ההבנה לגבי העניין ולהכיר את קינן עוד יותר לעומק - אפשר תמיד לצלול אל "המסע לעין חרוד" שלו, הספר הייחודי של אשתו נורית גרץ "על דעת עצמו" (שיום אחד אקרא), האלבום היפיפה של רונה בתו שמתעמקת באביה ממבטה שלה ב"שירים ליואל". על הדרך, פנקו עצמכם באיזה "חור בלבנה" וכמובן, בלילה ככה לשמוע את אחרית הימים עם "פתחי לי את הדלת".
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tHeDUDE
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
הוחמאתי בצורה שמעבר ליתואר! תודה (:
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
מובן מאוד על מה אתה כותב.
צריך לכתוב פואמה ארוכה על יחסינו עם המדינה.
אהבתי. |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת
