ביקורת ספרותית על למצוא ולאבד מאת ברוק דיוויס
ספר טוב

---

מילי בירד בת השבע יודעת כל מיני דברים. היא יודעת שאבא שלה הפך להיות "דבר מת", והיא יודעת שיש עוד כל מיני דברים בעולם שהופכים להיות "דברים מתים", ואת כולם היא רושמת בפנקס הדברים המתים שלה. אבל יש גם כל מיני דברים שהיא לא יודעת – היא לא יודעת מה קורה אחרי שמתים, או איך זה מרגיש למות, והיא לא יודעת למה אמא שלה השאירה אותה מתחת למתלה תחתוני הנשים בכולבו ולא חזרה יותר. מילי בירד יוצאת לחפש את אמה שלה ברחבי אוסטרליה, ביחד עם קרל הקלדן, שמחפש את עצמו מחדש מאז מות אשתו, ועם אגאתה פאנתה שלא יצאה מביתה מאז שבעלה מת עד שראתה את מילי מחוץ לחלונה. לאורך המסע שלה אחרי אמה, לומדת מילי שלפעמים מוצאים אהבה במקומות בלתי צפויים, ושמתוך כאב נולדות הפתעות משמחות. קרל ואגאתה לומדים שלמרות הזקנה, חייהם עדיין לא הסתיימו, ושהכוחות להמשיך ולחיות נמצאים דווקא בפחד וההתגברות עליו.

הסופרת, ברוק דיוויס, בעדינות, תמימות והרבה אהבה, מצליחה לשזור את הכאבים הגדולים ביותר של החיים ותלאותיהם המכוערות ביותר, ביחד עם נקודת המבט הרעננה והבלתי צפוייה של שלוש מהדמויות הססגוניות ביותר שיצא לי לפגוש זה זמן רב. מילי בירד; ילדה בת שבע בעלת רצינות תהומית; קרל הקלדן; שלמרות הזקנה מנסה בכל הכוח לכבוש את החיים במלואם; ואגאתה פאנתה; שנלחמת בשדים המרסנים והבוגדניים שלה עד תבוסתם.

הספר הוא כמו נסיעת רכבת – נדמה שבהתחלה יש קצת אי נוחות, צפוף מדי, לח מדי, מבלבל מדי; אך אם צולחים את העלייה לרכבת, הנסיעה קולחת ומהנה. ההכרות הראשונית עם הדמויות, הזכירה לי קצת סטירה לפרצוף – מפתיעה, כואבת ומלווה בפאוזה דוממת. יש משהו נוגע ללב להחריד בסיפור, כמו פיצוץ פצצה בשדה פרחים – ההתנגשות הזאת של הרצון למצוא, הרצון לאהוב, הרצון לחיות – כנגד המוות, הזקנה והפאתוס של החיים. ודווקא הרצונות הללו, והדרכים המפתיעות בהן ניתן לכבוש אותם, דווקא אלו שומרים על הקורא מרותק לחלוטין.

ספר נהדר לימים הגשומים שבהם אפשר להתכרבל עם שוקו-חם ומתוק שנלחם באוויר המריר שבחוץ.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על למצוא ולאבד