ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 21 במאי, 2016
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
את הסיפור אפשר לתמצת במשפט אחד: סיפור מסע של ילדה ושני זקנים. למסע - למרות הצהרת הסופרת - אין מטרה. כמו הרבה מסעות ספרותיים - וכנראה גם אמיתיים - המסע הוא מטרתו של המסע. המסע בו מדובר בספר הזה הוא של מילי שהיא "סתם מילי" בת שמונה שאמא שלה השאירה אותה בכלבו וציוותה עליה לחכות לה מתחת למתלה בגדים, ואז היא הלכה. אבא שלה הלך עוד קודם - למקום ממנו אין שבים וכנראה לגן-עדן - כך חושבת סתם מילי. כי לגהינום הולכים פקחי חניה (לדברי אבא) והוא לא היה פקח חניה.
הספר הזה כתוב בסגנון מיוחד. לי הוא הזכיר מאד את סגנונו של מרכוס זוסאק. ב"גנבת הספרים" הסגנון תאם להפליא את הסיפור. ב"השליח" הוא כבר היה מרוט בשוליים. בספר הזה הסגנון הזה בדרך כלל מבלבל. מושך ודוחה. הסיגנון: כותרות מודגשות ותיאור העתיד לבוא לפני כל קטע, פונטים בגדלים משתנים, וסיפור שמורכב מדיאלוגים. אין כמעט תיאורים בספר הזה. בחירת הדמויות ואיפיונן מוזרה ביותר וגורמת בלבול וחוסר ידיעה למה התכוונה הסופרת.
שני הזקנים (המלאכים השומרים?) המלווים את מילי במסעה מטורללים בצורה קשה. לפעמים 'מטורלל' זו מחמאה, במיוחד לזקן בן 87 או זקנה בת 82, שכל מה שנותר להם, בעינינו, הוא לאכול מחית מרוסקת, לשתות תה חלש ולהמתין בנימוס למוות. במקרה הזה תיאור המטורללות חורג מגדר המחמאה, וגורם לקושי להזדהות. הדמויות נבחרו - כך נראה לי - כדי שאנשים יזדהו איתם. מה גורם יותר הזדהות מילדה נטושה ושני קשישים? במיוחד אם כל השלושה סובלים מבדידות, התעלמות ונטישה?
לא נהניתי מקריאתו. לא קיבלתי הרבה ערך מוסף מהספר. קשה לקטלג אותו - הוא לא דרמה, לא רומן (למרות שכך הוא נקרא) לא פנטסיה, לא סיפור, לא אגדה ולא משל. אולי הייתי קוראת לו "ספר תרפייה". התרפייה - כנראה של הסופרת. אנחנו, הקוראים, בתפקיד התרפיסט. אם יש תפקיד שאני לא מוכנה למלאו בקריאת ספר - זה תרפיסט. מצטערת.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
רב תודות, פואנטה!
הסיגנון נראה לי דומה. היתרון המובהק של זוסאק על דיוויס הוא שהוא יודע לספר סיפור והיא לא. הסיפור שלה הולך לאיבוד ואתה צריך להתאמץ מאד כדי למצוא אותו. לא התעניינתי בה מספיק כדי לחקור אודותיה בוויקיפידיה. תודה על תוספת האינפורמציה. היא מסבירה הרבה על חוסר החיבור של הסיפור. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
אהבתי מאוד את הסגנון
של מרקוס זוסאק אז הלכתי לקרוא את הפרק הראשון, ולא, זה לא זה. אמנם הוא שונה אבל מאוד מעייף.
והילדה...המממ...פשוט מעצבנת. ואני תוהה מדוע כל מי שמוציא ספר לאור זוכה אוטומטית לתואר "סופר", גם אם עיסוקו בחיים הוא למכור ספרים בחנות ספרים (כמו במקרה שלה)? אם אני עובדת באולפן הקלטות ומחליטה יום אחד להוציא סינגל משלי, זה הופך אותי לזמרת? אגב, ויקיפדיה מספרת שבעקבות מותה הפתאומי של אמה, הגברת עשתה דוקטורט בחקר תהליכי האבל והשפעתם על..., והספר הוא למעשה מרכיב יצירתי של עבודת ה- Phd (ומכאן כנראה תחושת התרפיה). |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
בלו-בלו תודה רבה!
ויתור לא כואב. |
|
|
yaelhar
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
בכל זאת היה בו משהו לא שיגרתי. בזכותו הוא זכה בכוכב השלישי. |
|
|
בלו-בלו
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
טוב, גם על זה ויתרתי. אוהבת את הניתוח שלך
|
|
|
מורי
(לפני 9 שנים ו-5 חודשים)
נראה שהיית מאוד נדיבה בכוכבים.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
