ביקורת ספרותית על למצוא ולאבד מאת ברוק דיוויס
ספר טוב

---

סיפור על זקן בן 87, ילדה בת שבע ואישה בת 82. שלושה אנשים עצובים ובודדים שנפגשים ויוצאים למסע.
יש בספר המון רגש אבל משהו הפריע לי בסגנון הכתיבה. התחיל מצויין ובהמשך פחות זרם לי. בכל זאת אני חושבת שזה ספר טוב שבסופו מסר חשוב.
מילי הג'ינג'ית בת השבע מגיעה עם אמה לחנות כלבו. אמה משאירה אותה ולא חוזרת. אביה של מילי נפטר ומילי מפתחת פחד ממוות והיא מתעדת במחברת את כל מי שמת, כולל בעלי חיים.
מילי מחכה שאמה תחזור ומבלה את הלילה בכלבו. היא פוגשת אדם זקן, קרל הקלדן, שאוסף אותיות ממקלדות. הוא אדם בודד ומתגעגע מאד לאשתו האהובה שנפטרה. בנו הכניס אותו לבית אבות והוא מרגיש שהוא עדיין לא מיצה את חייו. הוא מחליט לברוח ולעזור למילי לחפש את אמה.
קרל יש נפש של ילד. הוא מסתובב עם בובה, מדבר אליה ומשתף אותה כאילו היא אדם חי.
מול ביתה של מילי גרה אישה אלמנה, אגתה פאנתה, שמאז מות בעלה לא יצאה מביתה. אישה מוזרה שכל היום צועקת וכועסת על העוברים ושווים ומדברת אל עצמה. היא מנהלת שיגרת חיים מונוטונית ומשעממת.
כשמילי מחפשת את אימה, היא פוגשת את אגתה ומבקשת ממנה אוכל. אגתה עוזרת לה ודואגת לה.
השלושה, מילי, קרל ואגתה, מחליטים לצאת יחדיו לחפש את אמה של מילי. הם עוברים הרפתקאות, פוגשים אנשים ומגלים ביחד שהזקנה אינה פירושה מוות, שהפרת חוקים תורמת לאושר ושכולנו מחפשים חום ואהבה.
יש בספר הרבה קטעים עצובים ומרגשים לצד קטעים מצחיקים. הסוף מפתיע ומשאיר אותנו עם מסר חשוב ועם המון מחשבות.
מומלץ!

» ביקורות נוספות של תושיק
» ביקורות נוספות על למצוא ולאבד