ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 במרץ, 2019
ע"י אסתר
ע"י אסתר
ראשית עלי לציין שפעמיים ניסיתי לקרוא את הספר ולא צלחתי אותו עד סופו. אני קוראת שבדרך כלל לא מתיאשת, מצפה לטוב, מפרגנת לכל סופר ומעריכה מאד אנשים שביכולתם להעלות על הכתב חוויות חיים.
אבל הפעם לא הצלחתי. הכתיבה בספר מתאימה יותר לתסריט או הצגה. הוא אמר היא אמרה הם הלכו וכו.. הסיפור אינו שוטף רמת הסיפורת אינה אחידה העיברית דלה.
הסיפור הכואב והקשה מתאר משפחה ישראלית העוברת תקופה קשה עקב מחלה סופנית שמתגלה אצל אחד הבנים בגיל שהוא שיא החיים, שיא הפריחה, שיא חיי האהבה. ובמקביל דמנסיה קשה של האב. כל אחד מבני המשפחה, האם והאחים, חווה את התקופה אחרת, סובל אחרת וממשיך אחרת.המשפחה מאד מלוכדת וכולם מנסים לעזור לכולם. ספר שרבים יכלו להזדהות איתו ואולי למצוא עצמם בחלק מהדמויות. אבל הספר אינו מרתק, הדמויות שטוחות באות ופתאום נעלמות וקשה היה לי להמשיך לקרוא בו החזקתי מעמד עד למחצית.
.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
לקרוא ברון - חנות ספרים
(לפני 5 שנים ו-1 חודשים)
אני דווקא אהבתי ומאד התרגשתי מהספר.
הדבר האחרון שאפשר להגיד על הספר הוא ששפתו דלה. בנוסף הדמויות אינן שטוחות כלל. כל אחת מהן עוברת תהליך, משתנה ומתפתחת. בעקבות הספר הנל עברתי לספרו הימליה בשר ודם וגם ספר זה היה מרגש, בעל שפה פיוטית ונגע בנושא עצוב.
בשני הספרים שלו שקראתי, ינץ נוגע בנושאים שלא הרבה מעיזים להעלות אותם למודעות. בתוחלת מדובר על מחלת האיידס ובהימליה מדובר על אלימות בתוך המשפחה. על התעוזה ועל האומץ, מגיעה לו הערכה רבה. |
|
|
רץ
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
הסיפור מושתת על ביוגרפיה אמתית, לפני הרבה שנים, בקשו מעובדי העירייה לחפש את אבא של ינץ שהלך לאבוד.
|
|
|
לי יניני
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
אני לא התחברתי-נטשתי אחרי שליש
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
זה לא ספר קריא ולא משנה מה. זה לא שלוי כתב משהו בפעם הראשונה בחייו.
|
|
|
אפרתי
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
בלי לקרוא את הספר אני יודעת עובדתית שזו אוטוביוגרפיה של משפחת לוי.
לפעמים לכתוב על הצרות של עצמך זה לא מתכון לעשייה אומנותית משובחת.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-5 חודשים)
מדויק. התחלתי לקרוא ונטשתי די מהר.
|
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
