ביקורת ספרותית על נסיכת האפר מאת לאורה סבסטיאן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 14 במרץ, 2019
ע"י חתול השיממון


***נסיכת האפר – ספר 1 מתוך טרילוגיה***

אמ;לק: כן או לא? כן. ספר איכותי שמשאיר רושם חזק (אם מתעלמים מכמה מפגמיו)

תקציר מגב הספר:
"אמא שלי היתה ידועה כמלכת האש, מלכותית וחזקה. אני נסיכת האפר, בדיחה מהלכת."
לפני עשר שנים, כשהיתה בת שש, נאלצה הנסיכה תֵּיאוֹדוֹסִיָה לצפות באמה המלכה מוצאת להורג על ידי הקָאלוֹוַקְסִיאָנִים, שכבשו את ארצהּ אַסְטְרֵיאָה.
שמה של הנסיכה שונה אז לליידי ת'ורה ( =^.^= לא יודעת, לי נשמע שעשו לה טובה. כאילו, תיאודוסיה?! =^.^= ), והיא הוכרחה להישאר לחיות בארמון שנגזל ממשפחתה כחלק מחצרו של הקייזר הרצחני. עכשיו, בגיל שבע-עשרה ( =^.^= רגע. רגע. חשבון פשוט. אמרתם שהיא היתה בת שש כשאמא שלה הוצאה להורג ושזה קרה לפני עשר שנים. בת כמה היא עכשיו? שנספור ביחד על האצבעות, תקציר יקר? =^.^= ), תיאודוסיה-ת'ורה חיה חיי פאר בארמון, לבושה בשמלות מפוארות, חברתה הטובה ביותר היא בתו של האדם שרצח את אמה, אבל לראשה היא נאלצת לחבוש כתר של אפר, ובכל פעם שבני עמה מנסים למרוד בחיי העבדות שכפו עליהם הכובשים היא סופגת עונשים נוראיים לעיני כול – למען יראו וייראו.
כשהנסיך הצעיר, בנו של הקייזר, מגיע לארמון לאחר היעדרות ממושכת, נפתחת בפני הנערה דרך מסוכנת לחלץ את עצמה ואת בני עמה המעונים מגורלם המר של המנוצחים. ( =^.^= אוי לא. גם אתם רואים לאן זה הולך? =^.^= )
נסיכת האפר הוא סיפור מותח ומרגש, שמציג גיבורה שייעודה הוא למלוך, אבל גורלה הוא עבדות.
מיד כשיצא לאור נהפך נסיכת האפר לרב-מכר בארצות הברית ובעולם כולו. זהו ספר ראשון בסדרה, וכמו מיליוני מעריציו, גם אתם תתקשו להניח אותו מהיד. ( =^.^= זה כנראה נכון =^.^= )

ומה אני חשבתי:
מי שראה את כריכתו המהממת של הספר הזה וחשב על "מלכה אדומה" לא טעה – אכן היא לא הדבר היחיד שמשותף לשני הספרים האלה (למרות שלי אישית התקציר הזכיר דוקא את "נפילת הממלכות", אבל הספר הזה הרבה יותר מדכדך ואכזרי (בערך ברמה של מלכה אדומה, למי שמפחד מדכדוך ואכזריות), והנסיך סורן לא מגרד את קרסולי המושלמות של הנסיך מאגנוס). אבל גם מי מבינכם שלא אהב את מלכה אדומה וראה בו עוד ספר פנטזו-דיסטופי סתמי עם גיבורה ילדותית ומתנשאת ומשולש אהבה שאחת מצלעותיו היא *קאל* (וכולם שנאו את קאל) עשוי מאוד להתלהב מהספר הזה. נכון, גם הוא מספר את סיפורו של עם משועבד אשר נשלט ביד רמה משחקי-הרעב-סטייל על-ידי עם אחר, ושל נערה המוחזקת בארמון כאמצעי לשלוט בבני עמה. ונכון, גם בו יש את הוד-נסיכותו-המפקד-הצבאי-הדגול שמחליט לבגוד בארצו למען הגיבורה אחרי דייט אחד (אם כי תודה לאל, לפחות הוא לא "מתנועע בחן נסיכי קטלני" כל הזמן), ולמרבה הצער והבושה גם בו יש משולש אהבה; אבל אלה הם סרחים עודפים שניתן להוציא מהעלילה בלי שהיא תשתנה או תיפגע בכלל, כי יש בספר כל-כך הרבה מעבר – והסיפור האמיתי הוא (לפחות בעיניי) הסיפור של תיאו וקרסנטיה, והוא עשוי בצורה הכי עצובה ומדהימה ואמינה שניתן להעלות על הדעת.
*ככה*, יקיריי הסופרים, בונים קשר אמיתי ונוגע ללב בין שני אויבים מרים: כילדה שהגנה עלייך מילדים בריונים כששתיכן הייתן קטנות, אבל היא גם הבת של האיש שרצח את אמך, ואם תשאלי אותה על זה היא תגיד שהיא היתה בוגדת ושזה הגיע לה. כילדה שכל הזכרונות הטובים שלך מאז שהממלכה שלך נכבשה הם איתה. כנערה שבאמת אוהבת אותך, אבל מסיבה מבט ומתעלמת כשהמלך מתעלל בך. כנערה שהיא אויבת שלך, אבל הרבה שנים היתה האדם היחיד שנתן לך כח לקום בבוקר, ואת לא רוצה לבגוד בה גם לא למען עשרות אלפים מבני עמך.
אם זה היה תלוי בי והיו מכריחים אותי להכניס רומנטיקה לספר, הייתי עושה את הרומן בין תיאו לקרס, פשוט כי זה היה המצב היחיד בו זה היה יכול להרגיש אפילו קצת טבעי, וכי יאללה, הגיע הזמן לספר נוער עם מערכת יחסים להט"בית ראשית. אבל אי אפשר לקבל הכל בחיים.
גם הדמות של תיאו היא הרבה יותר ממה שציפיתי לו מספר דיסטופיה לנוער – כבר התרגלתי לכך שלמרות היותן מנהיגות מהפכה, גיבורות הספרים האלה נוטות להתנהג לפעמים כמו ילדות בנות שלוש (ואף להחליט במצב הזה החלטות הרות גורל ומטופשות להחריד), אבל תיאו מתמודדת עם כל מה שקורה לה בצורה אמיצה ובוגרת, ולא עשתה לרגע דבר שגרם לי לזלזל בה, אלא בדיוק להפך: כיבדתי אותה וריחמתי עליה בגלל כל מה שנאלצה לעבור.
הספר זרם מאוד, והשאיר אחריו רגשות חזקים (אחד מהם הוא כעס על כך שהיה בו משולש אהבה, אני מודה, אבל זה ממש לא היה הרגש העיקרי). לדעתי גם חובבי דיסטופיה וגם חובבי פנטזיה (החלק הפנטזי בספר מינורי אבל קיים) וגם סתם אנשים ירוויחו אם ינסו אותו לפחות.

נ.ב
אם עדיין לא השתכנעתם – יש בספר שודדי ים. טוב, הם בעיקר יקבלו במה בספר השני, אבל שתדעו שהם שם, יו-הו-הו.

נ.ב2
דירגתי אותו 5 כוכבים, אבל תכל'ס הוא 4.5 כי הוא לא מושלם, עם זאת לא מגיע לו 4
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מישהי (לפני שבוע וחצי)
הא, גם לי זה הזכיר את נפילת הממלכות.



2 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ