ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 6 ביולי, 2020
ע"י Squid
ע"י Squid
אוקיי אז חזרתי (היי)
והיום, למרבה ההפתעה של כולנו, אני הולכת לכתוב ביקורת חיובית (איפה ספרי ההיסטוריה?)
אז את הספר הזה קניתי בשנה שעברה, אחרי התלבטויות רבות בינו לבין ספר אחר (שלפי הביקורות עליו, אני ממש שמחה שבחרתי דווקא בזה). בפעם הראשונה שפתחתי אותו, קראתי פרק אחד ולא הבנתי מה כל כך מדהים בספר הזה. סתם עוד ספר עם שמות שלוקח שנה ללמוד לבטא ועלילה חרושה. הספר הלך ישר לארון הספרים במרתף שאף אחד לא נוגע בו.
אז עבר זמן והגענו לתקופת ההסגר, ואבוי, נגמרו לי הספרים לקרוא. אז ירדתי למרתף לראות איזה מהספרים שהשארתי שם עוד איכשהו נסבל ובחרתי לתת לספר הזה ולעוד אחד (ששרדתי אותו 100 עמודים ומאז לא חזרתי אליו) הזדמנות שנייה. התחלתי לקרוא אותו שוב.
ולא הפסקתי.
עכשיו, העלילה היא לא משהו חדש, נסיכה שהארץ שלה נכבשה על ידי עם אחר, הם הרגו את אמא שלה ועכשיו הם מתעללים בה בזמן שהיא מתאהבת בנסיך- הבן של הקייזר (שהוא השליט שלהם) (ואל תקראו לזה ספוילר, זה ממש ברור כבר מהפרק הראשון לדעתי). אבל הנסיכה (תיאודוסיה, אלוהים איזה שם מסובך, לקח לי 3/4 מהספר להבין איך מבטאים אותו, no offense) מחליטה לעשות מעשים ולהתחיל לפעול בשביל לשחרר את המדינה ואת העם שלה (שהוא כבר לא ממש העם שלה אבל אוקיי) מהכובשים שלהם. אה כן וגם יש להם אבנים עם קסמים ואלים וכל העסק הזה.
נשמע חרוש, לא?
אז כן, ככה גם אני חשבתי.
הספר מבחינת העלילה בהתחלה פחות זרם לי, אבל בהמשך התחלתי יותר ויותר להתעניין בעלילה ולמצוא את עצמי קוראת שעות בלי לשים לב. למרות שהעלילה הזאת נכתבה כבר כמה וכמה פעמים, נהניתי מהדמויות החדשות ומהדברים שלא יכלתי למצוא בספרים האחרים. מה שביאס אותי הוא העובדה שיש משולש אהבה (אין לאן לברוח. הם בכל מקום) עם הנסיך סורן, כמובן, איך לא, ועם בלייז, חבר הילדות של תיאו. אני לא אשקר, בספר הזה שניהם עצבנו אותי. משולשי אהבה זה אובררייטד.
-היו דמויות שנכתבו בצורה שגרמה לי להרגיש דברים. כן, הקייזר גרם לי להרגיש מאוד לא בנוח. כן, הרגשתי עצב על דמויות שהכרתי למשך פחות משני עמודים.
-היו דמויות שלא ממש הבנתי. אני עדיין מנסה להבין מה היה כל הקטע של הקייזרינה. זה גורם לי להיראות קצת טיפשה, אבל בכל הכנות, האישה הזאת בלבלה אותי לגמרי. היו רגעים שחשבתי שהיא בעד תיאו והיו רגעים שחשבתי שהיא מנסה להערים עליה בצורה כלשהי.
-קרסנטיה- אני לא ממש יכולה לתאר את כל מה שאני מרגישה בקשר אליה, אבל ברצינות- חברות עם הבת של מי שהרג את אמא שלך? זה דבר מוזר. אבל בכל זאת, קרסנטיה הייתה חברה של תיאו עוד מהילדות. היא עזרה לה והייתה שם בשבילה, אבל עדיין, היא בכל זאת הבת של הת'יין שהרג את אמא של תיאו. היה אפשר לראות שלתיאו אכפת ממנה, למרות אבא שלה ומה שהוא עשה. היא חושבת עליה הרבה ולא רוצה שיקרה לה משהו רע. מצד שני, קרסנטיה מצדיקה את הרצח של אמא של תיאו עם התירוץ שהיא הייתה "בוגדת". את הקטע הזה בספר אני זוכרת בבירור, את איך שהרגשתי סוג של מכה כשהיא אמרה את זה. זאת חברות של שתי נערות שיש להן הרבה זכרונות טובים ביחד והן כן אוהבות אחת את השנייה, אבל בכל זאת יש הרבה שמפריד בינהן ויוצר קרע בקשר שלהן.
-בלייז, הרון וארטמיסיה (האנשים שתיאו משתפת איתם פעולה) היו חלק פחות מורגש מהעלילה בספר הזה (לפחות לא ארט והרון, ברור שמשולש האהבה עדיין קיים לצערי) אבל הם עדיין דמויות שבספר הראשון החשבתי אותן כ"בסדר". אני זוכרת שכן קצת אהבתי את ארט בגלל האופי שלה והדרך שבה היא מתנהגת (למרות שלפעמים היא כן קצת עצבנה אותי גם). לפחות הם הופכים להיות חלק הרבה יותר מרכזי וחשוב בספר השני.
לקראת הסוף של הספר כבר הגיע החלק שממש גרם לי להתעניין בספר ובסוף לרצות לקרוא את הספר הבא בסדרה. דיברתי עם הדמויות בראש שלי, אמרתי להן לעשות דברים או לא לעשות אותן והרגשתי ממש שקועה בספר. הסוף גרם לי ישר לרצות עוד ולהצטער שאני לא בחנות הספרים באותו רגע, קונה את הספר הבא (ספריה לא באה בחשבון, לפני חמש שנים השאלתי שם ספר ועד היום הוא איפהשהוא בבית שלי כי אני אחראית וגאונה ובקיצור איבדתי אותו).
בקיצור, לדעתי הספר הזה בהחלט שווה קריאה, למרות שהוא יכול להיות קצת מייאש לפעמים (בעיקר בהתחלה, כשהוא עדיין מרגיש קצת כמו ספר עם עלילה חרושה) ומשולש האהבה ממש הוריד לי את החשק לקרוא כי כבר ידעתי כמה רגעים דביקים הולכים להיות שם (כי יש לי מוח של ילדה בת חמש ואהבה זה איכס) ובהחלט לא טעיתי, היו רגעים שכן דפקתי את הראש בקיר ודי רפרפתי על כל ה"סצנות" של הנשיקות כי אני די שונאת את זה אבל שוב, זאת רק אני והסלידה שלי מרומנטיקה. אז כן, זה כוכב אחד שלצערי הייתי צריכה להוריד מהציון הסופי של הספר (אוי לא אני נשמעת כמו מורה מתנשאת הצילו)
קראתי את הספר לפני די הרבה זמן (שלושה-ארבעה חודשים בערך) אז כנראה שהיו קצת פרטים שהשמטתי או לא זכרתי כמו שצריך, אבל היי, זאת אני והמוח הגאוני שלי שהחליט לדחות את הביקורת הזאת למתי שאני אדע איך לכתוב דברים חיוביים (ספוילר אלרט: זה לא הולך לקרות) ובינתיים שכח מיליון דברים.
בקיצור, כן, תקראו את הספר. הוא אולי לא נראה ככה ויש לא מעט ביקורות שקוטלות לו את הצורה אבל הוא ממש טוב.
וואו הביקורת הזאת ממש צולעת. אני נותנת לה כוכב אחד. (הנה, קיבלתם שני דירוגים במחיר אחד)
לפחות זאת הביקורת הראשונה שבה שמרתי על הפה הגדול שלי ולא כתבתי ספוילרים על הספר (או שכן, אלוהים יודע אם מסתמכים על יכולות הריכוז המדהימות שלי כאן)
אני קוראת את הספר השני כרגע והאמת שהייתי מסיימת אותו היום אם לא היה לי אימון כדורגל באמצע אבל כנראה שאסיים אותו היום בלילה (בסביבות שלוש כי חחח מה זה שעות שינה נורמליות) ואולי אכתוב ביקורת עליו מחר או מחרתיים.
עד אז, תישארו בטוחים ואל תאבדו את השפיות שלכם כמוני (אני מאשימה את כיתה י"א והעבודה במתמטיקה >:v).
4 קוראים אהבו את הביקורת
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
