ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שישי, 4 באוגוסט, 2023
ע"י הארלי
ע"י הארלי
הספר מרגיש כאילו זרקו לתוך קערה וערבבו כמה אלמנטים מאוד טעימים אבל הטעם בסופו של דבר לא מאוד מתחבר. אפשר להקביל את זה גם לאינטרפולציה בין נקודות, אבל האינטרפולציה לא יצרה פולינום מאוד חלק. יש נקודות "קפיצה". העלילה הייתה יכולה להיות יותר מהודקת לטעמי. מסגרת הסיפור נשמעת מנצחת - נסיכה לשעבר שבויה בממלכה כובשת, תחת שלטון זר, מתאהבת בנסיך של אותה ממלכה וחברתה הטובה ביותר היא הבת של האדם שרצח את אימה. המסגרת הייתה יכולה להיות הגיונית אם היו מספקים לה את ההסברים המתאימים, או אם הרגש בספר היה משכנע וסוחף אותי. אבל מכיוון שהרגש אינו סחף, הייתי חייבת להיצמד להיגיון.
*מכאן ספויילרים*
לאורך הספר קרו מספר דברים לא הגיוניים:
-תיאודוסיה רוצחת את אמפליו (שהוא גם אביה האמיתי) בפקודת הקייזר - היה לא אמין בעליל.
-החברות בין תיאו לקרסנטיה, שהיא גם הבת של האדם שרצח את אימה של תיאו - לכאורה פה ושם הסופרת זרקה הסברים על החברות המשונה הזאת, אבל לא הצלחתי לגמרי להבין את הקשר הרגשי העמוק בין שתיהן. אבל מילא.
-סיפור האהבה בין סורן לתיאו - הגיע לי מאוד בפתאומיות. לא הייתה שם רקימת סיפור אהבה כמו שצריך, הם פשוט התאהבו אחד בשני באופן פתאומי, מה שהוריד גם מהכיף של הספר. וברצינות, היה קשה להאמין בזה. למה שתיאו תתאהב בסורן? ולמה שסורן התאהב בה? לא הצלחתי להבין זאת מהספר.
לסיכום - היה פוטנציאל לספר, אך לטעמי הוא אינו מומש עד הסוף.
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
