ביקורת ספרותית על נסיכת האפר - נסיכת האפר #1 מאת לאורה סבסטיאן
ספר מעולה

---

*מכיל ספוילרים:)
ספר מעולה, העלילה לא משעממת לרגע, אין כמעט בכלל קטעים מתים.
יש לי קטע שאני חסרת סבלנות לפעמים עם ספרים ואחרי כמה עמודים אני משתגעת וחייבת לעשות הפסקות.
אבל זה לא היה ככה עם הספר הזה, העלילה היתה כל כך מעניינת שלא יכולתי להשאיר את הספר בצד לשניה.

נכון, העלילה לא הכי מקורית בעולם- כרגיל זה התבנית הקבועה של ספרי דיסטופיה לנוער של שלטון אכזר, נערה צעירה עם כוח לשנות את המצב הנוכחי ולהציל את העם. משולש אהבה וכוחות על טבעיים שנמצאים באבני חן שלדעתי לא הסבירו עליהם יותר מידי ולא כל כך נתנו להם מקום בספר הראשון, אולי בהמשך.

אבל למרות שאין בספר שום מקוריות ורעיון חדש, ולמרות שאין שום טוויסט מטורף וסוף הספר לדעתי די יבש וברור מאליו(*ספוילר- היא מצליחה לברוח מן הסתם מהארמון ולא הורגים אותה, כמה מפתיע)
כן היה קצת עצוב שהיא בוגדת ככה בסורין אחרי שהוא מוותר על כל החיים שלו בשביל להגן עליה ולברוח איתה ולהציל אותה מאבא שלו, אבל זה הכי הגיוני שהיא לא תאמין בלב שלם ישר לבן של הקייזר שלא מפסיק להתעלל בה כבר 10 שנים, אני בטוחה שבהמשך הספרים היא כבר לומדת לבטוח בו.

אהבתי שתיאו (מצטערת אבל השם ת'ורה פשוט נורא מידי) אנושית, אם כואב לה היא בוכה ועצובה ומדוכאת, והיא מתעקשת על מה שחשוב לה גם אם שאר הצללים לא בהכרח מסכימים איתה.
סורן לצערי קיבל תפקיד די קטן ושולי בספר הזה, רוב הספר הוא בכלל נלחם לו בוקטוריה ושולח מכתבי אהבה לתיאו.
אהבתי איך שהוא עמד נגד אבא שלו, היחיד שם שבאמת היה לו את טיפת האומץ לעמוד מולו ולהתנגד לו.

וקרס, יש לי הרבה מה להגיד על מערכת היחסים של קרס ותיאו.
תיאו נמצאת בקונפליקט ענק במשך כל הספר הראשון, שמונע ממנה לקבל החלטה לגבי קרס ממש עד הרגע האחרון.
מצד אחד, קרס היא חברה שלה(האחות שבלב), אפשר להגיד הבן אדם היחיד שבמשך 10 שנים שם לב אליה, התייחסה אליה ובעצם הצילה אותה מבדידות בארמון במשך כל השנים האלה, היא היתה הטיפת שפיות היחידה שלה בתוך כל הסבל שתיאו נאלצה לסבול כל כך הרבה שנים.
אבל מצד שני, אבא של קרס הוא זה שהרג את אמא של תיאו. איך היא יכולה בכלל להחשיב אותה כחברה אמיתית שלה שבכל פעם שהיא מסתכלת עליה היא חושבת על אבא שלה ועל הרצח?

בנוסף, קרס אומנם אוהבת את תיאו, אבל לא מספיק כנראה. היא מעדיפה להעלים עין ולהתכחש לעובדה שבמשך שנים אבא שלה מעניש ומכה את החברה הכי טובה שלה על לא עוול בכפה. היא מעדיפה להתעלם מכל מה שעושים לתיאו וכל מה שהיא עוברת ול"טמון את הראש בחול".
אז עם כמה שהיה קשה לתיאו לעשות את ההחלטה הזאת ולהרוג את קרס(או לפחות לגרום לכך שכמעט תמות)
זאת באמת ההחלטה הנכונה.

לדעתי זה היווה אפילו חלק חשוב הרבה יותר מהמשולש אהבה המשמים של תיאו עם בלייז וסורן. לא באמת מבינים אם היא רוצה את בלייז או אוהבת את סורן, גם היא לא סגורה על עצמה.
כבר קניתי את ספר ההמשך שלו "גבירת העשן", מקווה שגם הוא יהיה מוצלח כמו הראשון:)

» ביקורות נוספות של SBL
» ביקורות נוספות על נסיכת האפר - נסיכת האפר #1