ביקורת ספרותית על תזכירי לי מי את מאת נטע חוטר
ספר לא משהו

---

פעם ב-, יש לי תקופה כזו של "די, נמאס לי מכובד, תביאו משהו קליל", ואז - לא עלינו - אני בוחרת בעיקר לפי הכריכה ולפי המידה שבה שם הסופר/ת נשמע כמו קולגה שלי לשעבר לספסל הלימודים באקדמיה.
ובכל פעם מחדש אני נזכרת למה הספרים ה"קלילים" האלה שוברים ומעצבנים אותי.
לא, אני לא רוצה לקרוא עוד ספר על רווקה תל אביבית בת 35 אחרי פרידה קשה, שדרך מסע - ספק שלה וספק של אישה זקנה ותלושה שאיכשהו חייה נקשרו בשלה - מגלה את האותנטיות של החיים. לא רוצה שעוד פעם יהיה לה ידיד הומו חסר ביטחון וחברה פסיכולוגית נלעגת, כי איזה סאחי זה פסיכולוגים, ועוד פעם היא תהיה צינית עד שכבר יבוא לי להקיא, ממורמרת מהתחת, רק רוצה את הבירה שלה בסוף היום על הגג של הדירה הלא-סאחית והכה-מגניבה שלה בתל אביב, ועוד מלא וויזדום בשקל תשעים שמרגישים כמו אילן הייטנר כלוא בגוף של איזו ממורמרת.
אגב, הספר דומה להחריד (בכמה וכמה קווי ממשק) ל'כדאי שתשבי' של שרי אלפי. לא בדקתי מה יצא קודם. לא מספיק אכפת לי.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על תזכירי לי מי את