ביקורת ספרותית על תזכירי לי מי את מאת נטע חוטר
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 7 בנובמבר, 2017
ע"י רובינה


תמיד כשמציעים לנו משהו שהוא “יותר מדי טוב” אנחנו מחפשים את העוקץ. בטוח מישהו עושה עלינו תרגיל והוא ירוויח ואנחנו רק נפסיד.

זה מה שסביבתה של דידי (דניאלה) חושבת כשהיא מקבלת הצעה “טובה מדי”. דידי היא רווקה שלא ממש מצליחה לא בזוגיות ולא בעבודה. היא גרה בדירה מחולקת קטנטנה בת”א ובעברה הלא מאד רחוק יש מקרה לא נעים של הטרדה – היא הייתה המטרידה.

היא מקבלת הצעת עבודה – לכתוב את הביוגרפיה של אשה בת 80 תמורת סכום כסף שהיא יכולה רק לחלום עליו. הבעיה היא שרוזי שאת הביוגרפיה שלה היא צריכה לכתוב, אינה זוכרת דבר שקרה בחמישים השנים הראשונות לחייה. היא הותקפה קשה ובעלה נרצח באותה תקיפה ולמרות שהיו חשדות גם נגדה, היא אינה זוכרת דבר ולא יודעת להגיד מה קרה. יתרה מכך היא אינה סובלת את האישה שכולם חשבו שהיא.

דידי בעזרתו של עושר (כן, עושר ב”ע”) עוזרה הצמוד של רוזי, מנסים למצוא רמזים לחייה הקודמים של רוזי אבל בניה שהיום מנהלים את האימפריה שלה, מנסים לעצור אותם ולהקשות עליהם.

הספר מלא בדמויות צבעוניות שמקיפות את דידי. רואי (כן, ב”א”) השכן של דידי שמנסה להיות בודי בילדר אבל פוחד מהצל של עצמו, עינת חברתה שמגלה שהתחתנה עם זבל של בחור שכולם סביבה ידעו אבל היא סרבה להאמין.

רוזי היא בעצמה טיפוס לא פשוט שדידי לא מצליחה לקלף את השכבות שעוטפות אותה ולא בטוח שרוזי רוצה בכלל לדעת איך ומה קרה לפני 30 שנה.

הספר מזכיר לי סרטי בלשים קומיים. מצד אחד ספר מצחיק וקליל עם הרבה דמויות צבעוניות ומצד שני נוגע לכל אחד מאיתנו בנקודה שכואבת לו. בין כל אלה גם מסתתר סיפור מתח על תעלומת רצח בת 30 שנה.

אני נהנתי לקרוא אותו
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ