ביקורת ספרותית על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1 מאת אלנה פרנטה

---

אישית, אני חובבת מושבעת של סרטי וספרי אווירה והוויה. החברה הגאונה הוא ספר מקסים בעיני. סיפור אנושי שמורכב מחומרי הנפש הבסיסיים, האמיתיים, הנוגעים בכל אדם- מלך או בן עני : קנאה, אהבה, תשוקה, אלימות חבויה או גלויה. מה שיפה בעיני בספר הזה, הוא היעדרו של טוויסט דרמטי, היעדרה של מהפכה גדולה (למעט היעדרה הפתאומי של לילה צ'ירולו) בחייהן , ילדותן, התבגרותן של אלנה ושל לילה -שתי חתולות רחוב, אחת שהצליחה להיחלץ, שנייה שנותרה בשולי הדרך. בעיני, פרנטה היא סופרת נפלאה שאיננה זקוקה לאירועים מהפכניים כדי לרתק את הקורא. הדרמות מתחוללות בלב ובנפש גיבוריה. פרנטה היא הגאונה. היא סופרת שמזגזגת ברגישות בין מנעד עצום של רגשות, תגובות, התנהגויות, מבלי לגרום לקורא לשנוא, לתעב, לשפוט לטוב או לרע את הגיבורים. הדמויות, לכאורה דמויות עלובות בשכונת עוני בנפולי, הן כל כך עשירות, מרתקות, עסיסיות. התמוגגתי במיוחד מתיאורי המבע, המבטים, החיוכים, שפרנטה מספחת כמעט לכל אמירה, לכל דיאלוג, . ואיננה מסתפקת באמירותיהם בלבד. ("סטפנו היה מציג את חצי החיוך השלו שלו ולא עונה") או ("לילה צמצמה את עיניה. הן כמעט לא נראו"). משפטים קטנים, שאין בהם רעיונות נשגבים, אך יש בהם הנפשה רכה, פשוטה ומדוייקת למילים הנאמרות.
אני לא בלעתי את הספר הזה. קראתי אותו בניחותא. לטעמי, זהו לא ספר שעונה על ההגדרה "שוטף" "קולח", וכל שמות תואר , פירות האינסטנט, שבשנים האחרונות מרבים לייחס לספרים, ולעניות דעתי, אינם מעידים כהוא זה, על איכותו של ספר. להוכחה: המשובחים שבסופרים, נכסי צאן ברזל, לא בהכרח הותירו אחריהם יצירות "שוטפות" או "סוחפות". אפיןלו לא קראתי את הספר בנשימה עצורה. קראתיו לסירוגין. נהניתי מן התהליכים הנפשיים שפרנטה בחרה להוליך בהם את שתי הגיבורות, שתי הנשים מגבשות את זהותן, כל אחת בדרכה. הספר עורר בי תהיות : האם אנחנו אלה שבוחרים את מסלולי חיינו, או שאנחנו כולנו רק בובות מתנועעות בתוך מסלולים שאל תוכם נוצקנו? האם הדרמות האמיתיות בחיים, (למעט היעלמותה של לילה צ'רולו, שהיא אכן דרמה), הן תמיד אלה שקורות על פני השטח, או שמא אלה המתחוללות בנפש הגיבורים?
ספר כזה, לטעמי, הוא תענוג צרוף.

» ביקורות נוספות של נירה ק.
» ביקורות נוספות על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1