ביקורת ספרותית על העוזבים מאת ליסה קו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 13 במרץ, 2019
ע"י חוה קוגל



העוזבים / מאת ליסה קו
תרגום מאנגלית: אינגה מיכאלי; הוצאת סנדיק ספרים, 2018. 469 עמודים.

דמינג גואו הוא גם דניאל וילקינסון, ואולי הוא לא זה ולא זה. דמינג נולד בארצות הברית לאמא מהגרת בלתי חוקית מסין. כשהוא ננטש הוא אומץ בידי זוג אמריקאים ששינה את חייו והתחיל בכך ששמו הפך להיות דניאל וילקינסון.
אמו הגיעה לניו יורק עם ציפיות גבוהות לשנות את חייה ולחיות כראוי. היא באה מכפר קטן מוכה עוני והזנחה בסין וכדי לשנות ולצאת ממנו נאלצה לעבוד בעיר המחוז הגדולה פוג'ואו ומשם הצליחה להתחמק לתוך ארצות הברית. נקודת הפתיחה שלה היתה קשה, הן כמישהי שמגיעה מכפר מרוחק וזנוח והן בגלל מינה, ילדה/אשה, מעמד שגם בכפר הוא בעייתי. אבל פאיילן עשתה זאת. מה שפאיילן לא תיארה לעצמה הוא שגם בפוג'ואו וגם בניו יורק , בברונקס, תיאלץ להסתפק בעבודות דחק בלי תנאים סוציאליים ושכר הולם, במגורים לפעמים תת-אנושיים, בתאי חיים מחפירים.
בלי ספויילרים מיותרים רק אצין שדמינג ננטש על ידי אמו (ומה שקרה לה זה סיפור נוראי וראוי לדיון בפני עצמו), ונמסר לזוג מרצים בקולג' קרלו בעיירה רידג'בורו. שמו החדש הוא דניאל וילקינסון. בני הזוג וילקינסון מלאים רצון טוב לאהוב ולגדל אותו כאמריקאי מוצלח בן דמותם. משכיר, נאור, תרבותי, אחראי, יציב ושבע רצון. אבל דמינג-דניאל נושא את עול ילדותו. הוא היה בן 9 כשנמסר לידיהם וילד שכזה לא מניח מאחוריו את חייו הקודמים ומוחק אותם. הוא אמנם מלא אהבה לקיי ופיטר וילקינסון אבל הוא מתגעגע לאמו ולחייו הקודמים. עם השנים הוא הופך להיות יציר כפיהם של בני הזוג וילקינסון אבל רק לכאורה. רצונותיהם אינם רצונו. הוא לא טוב בלימודים ולא ממלא את ציפיותיהם ומאידך כל כך אוהב ומחובר למוסיקה, אבל לא רוצה לאכזבם לכן מבטיח שוב ושוב שיחזור ללימודים לקולג' , לזה שהם כל כך משתדלים להכניסו אליו וילך בדרכם ויהפוך להיות בן ממשיך למשפחת וילקינסון... דניאל החצוי הזה גדל בלי שורשים אמיתיים. עם רצון לגדול כפי שמצפים ממנו אבל עם בור ריק של חוסר שורשים שלא נוטש אותו. דניאל גדל כאדם שמרגיש שלא נמצא במקום הטבעי לו. תלוש. יודע שהדרך בה הוא הולך נבחרה עבורו אבל אינה מתאימה לו. הוא לא רוצה בה אבל חובתו ללכת בה. . לרצות את הוריו המאמצים ולרצות את סביבתו. הוא מאכזב אותם והן את עצמו.
הסיפור מתגלגל ודניאל מוצא את אמו הביולוגית ומנסה לפתור את החידה מדוע נטשה אותו. מה קרה שם בעבר. בהמשך הוא מטלטל בין זהותו כסיני או כאמריקאי, שוב , נע ונד בין העולמות. לקרא סוף הסיפור דמינג-דניאל בוחר והפעם הבחירה היא שלו. סגירת מעגל.
הסיפור מסופר בשני קולות. צד אחד סיפורו של דניאל, שניתן בגוף שלישי. החל מילדותו המוקדמת דרך עזיבתה של האם ומסירתו לבני הזוג וילקינסון וההמשך. וכל הזמן הדגש הוא על תלישותו, חוסר השורשים והצורך להסתיר, לשחק אותה כילד אמריקאי אוהב במשפחה נורמטיבית כשהוא יודע שזה מצג שוא. הוא הסיני היחידי בעיירה ואף אחד לא יכול להכנס לעורו. גם לא אלה שאוהבים אותו. הוא מתמודד הן עם הקשיים כילד סיני בחברה לבנה והן כילד מאומץ. מהו באמת?
הקול השני הוא קולה של פאיילן שבארצות הברית הפכה לפולי. אשה צעירה ונחושה מהאזור הכפרי המוזנח בסין שהעזה וחדרה לארצות הברית כמהגרת לא חוקית וילדה כאן את בנה יחידה, והמשיכה להיאבק כל עוד נפשה בה. אם אוהבת עד בלי די, (לפחות כפי שהיא מציגה זאת בסיפור בקולה שלה) אשה פיקחית ומפולפלת, נבונה מאד וחותרת קדימה אבל גם אנוכית בלי תקנה . כזו שמסוגלת לפגוע בקרוביה כדי לממש את תכניותיה.
והנה ציטוט מהספר הממחיש את הרגשת הזמניות של דניאל בעולמו והתלישות בה הוא חי:
"לאמץ. היה מונח דומה גם בסינית, אלא שדמינג כלל לא העלה בדעתו שהשהות שלו במחיצתם של פיטר וקיי היא יותר מזמנית, ממש כשם שהחיים עם יי-גונג היו עניין זמני בלבד. אפילו השם דניאל וילקינסון נראה כמו תחפושת שעטה לפרק זמן בלתי מוגדר, עד שיחזור לשמו האמיתי ולכוכב הבית שלו. אבל היכן נמצא ביתו האמיתי. זה כבר לא היה ברור.
זה מוזר, אמר.
אתה מתגעגע לאמא האמיתית שלך?
כן." (עמוד 115)
שיחה בין דניאל לרולנד, חברו ושותפו לאהבת המוסיקה.

ועכשיו לדעתי האישית
עם תחילת הקריאה הספר התניע לאיטו, אבל אחר כך נכבשתי. יכול להיות שהבעיה בעריכה, אולי הוא קצת ארוך, מאידך השפה נהדרת ורב גונית. דמינג-דניאל חש את המוסיקה בכל חושיו, פרץ של צבעים ורגשות, הן בהליכה ברחובות, בנסיעה, תוך כדי פגישה עם אנשים. משהו. גם הרגשת החנק והלבדיות נמצאת כאן במלוא עוזה. חוסר השייכות לאף אחד מהעולמות והרצון להיות אחד מכולם. במקום מסויים בספר נאמר שהוא לא ידע עד כמה מתיש הדבר להיות לא בולט. לא ציטוט מדוייק אבל זו ההרגשה: עשה בבקשה שאהיה כמו כולם. וכמובן הנושא הכאוב מאד של המהגרים הבלתי חוקיים. הציפיות שלא מתממשות, הממשלים שמנסים לגרש אותם באכזריות בחזרה לגורלם המר, חוסר התנאים וחוסר התוחלת בשיפור המצב, תמיד ישנו מישהו חלש אחר שמנצל אותך יותר ויותר, תמיד המהגר הבלתי חוקי בתחתית שרשרת המזון. והרי היתה סיבה למה הוא עזה את מקום חיותו הטבעי והלך לרעות בשדות זרים. לארצות הברית היסטוריה ארוכה השזורה בשנאת זרים ורדיפתם ועכשיו בעידן טראמפ שוב העניין צף ומשתלט והופך לנושא מדובר.
ואפילו רק מבחינה זו הספר חשוב.
הסופרת ליסה קו, שזה ספר הביכורים שלה, היא בת למהגרים סינים שהגיעו מהפיליפינים והתיישבו בשכונה לבנה בניו ג'רזי, ארצות הברית. את הסיפור כתבה בעקבות מאמר שקראה בעיתון ואני בטוחה, והדבר מורגש מאד בספר שהיא הסתמכה על רגשותיה האמיתיים ונסיון החיים שלה.
מומלץ לקריאה.




10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ