ביקורת ספרותית על מסעודה מאת יקיר אלקריב

---

מסעודה / מאת יקיר אלקריב
יקיר אלקריב, עיתונאי, עורך, סופר, יליד הארץ ותושב תל אביב, חובש הפעם לראשו כובע של מספרי סיפורים. ספרו "מסעודה" נקרא כמו אוסף של סיפורים שסובבים בעיקר סביב דמותה של הגיבורה הראשית שעל שמה קרוי הספר. כל אותם סיפורים סובבים על ציר זהה. חייה של מסעודה מאז ינקותה במרוקו, כשנולדה כתינוקת לנישואים שנכפו על אמה. נולדה לאב מאד מבוגר ולאם מאד צעירה ומרדנית. ננטשה כתינוקת, גדלה אצל המינקת המוסלמית שלה, נגררה לנישואים (בגיל 12) עם צעיר יהודי נחוש שרצונו העז היה לעלות לארץ ישראל בימים של טרום מדינה, ומאז והלאה, חייה לא היו סוגם בשושנים.
מסעודה בעצם נגררה לתוך החיים. היא לכאורה לא קבעה דבר. נישאה, ילדה ילדים, נלחמה את מלחמת הקיום לבדה כגזירת גורל. מסעודה לא עמדה על שלה ולא עמדה על רצונותיה מכיוון שפשוט לא בדיוק ידעה מה הם. מלחמת הקיום הקשה, הדאגה המתמדת לבעלה וילדיה ואחר כך לילדיה כשבעלה נהרג, כל אלה מילאו את עולמה. היא לא ידעה שאפשר גם אחרת. . היא נותרה לבד עם הילדים שלא יכלה לפרנס ביפו . שוכנעה למסור שניים מהם לקיבוץ . התינוקת שילדה לאחר מות בעלה כמעט נחטפה והועלמה ממנה ורק בעזרת התושיה שלה והצורך הראשוני לשמור על ילדיה נשארה בפנימיה וגדלה שם כמה שנים. מכולם רק אחת הבנות, חנה, נותרה איתה בביתה וגם היא חפצה בחיים אחרים שאמה לא יכלה להעניק לה. לאורך כל הספר אנחנו פוגשים בדמויות שאכלסו בעיקר את עולמה של מסעודה מכל הכיוונים. הפסיפס האנושי הזה מתווך לנו את ההווייה של אותן שנים כך שספר סיפורים זה הופך להיות למעשה רומן היסטורי. זווית ראיה נוספת לקורות יהדות מרוקו וקצת תוניס והתערותם בארץ. והסיפורים לא קלים. והשנים קשות. פוגשים במסעוד וחסיבה, פוגשים בעבדול ולטיפה, יעקב, גבריאל, פויו, הנספח הצרפתי רושושקואר ואלונור ויהודה, ורנה ומרסדס, ופאולינה ויפת ומנדס פראנס אליהו וסימון..ועוד. דמויות שמאכלסות את הרומן-ספר הסיפורים-רומן היסטורי מורכב זה.. הקריאה קלה וקופצנית. אבל , כפי שנרמז על גבי הכריכה האחורית מטעם ההוצאה, "מסעודה הוא רומן מתעתע. קלילותו המדומה מסתירה תיאור מרתק של התמורות שחלו בכוחן ובמעמדן של הנשים במאה שנים האחרונות החל ממרוקו ועד ימינו כאן...." ואני הייתי מוסיפה שנכון, מעמד האשה אכן שונה והנשים ומסעודה בתוכן לקחו את גורלן בידיהן, וזהו אכן ספר על התפתחות נשית, אבל הספר מרפרף גם על הקורות למשפחות הפטריארכליות שהגיעו ממרוקו והתערו בארץ תוך קשיים ושינויים גדולים. ואל נשכח שגם הסופר, יקיר אלקריב, הוא תוצר של המשפחה הזאת.
זו לא ביוגרפיה. הסופר מסביר שהוא לקח את רסיסי הסיפורים שהצליח לשאוב ממשפחתו. מסעודה הסבתא סיפרה "רק דברים טובים" ולא הסכימה לשתף ברכילות. קימצה בסיפורים. הם הנדבך הראשון. מעליו בנה את קטעי העלילה ולקח לעצמו את החירות הסיפורית. אבל, כאמור, מסעודה היא סבתו והדמות הראשית שסביבה נארגים הסיפורים מבוססת עליה. ויש מה לספר.
מסעודה / מאת יקיר אלקריב. תל אביב, הוצאת עם עובד, 2020. 325 עמודים.

» ביקורות נוספות של חוה קוגל
» ביקורות נוספות על מסעודה