ביקורת ספרותית על טובת הילד - ספריה לעם #706 מאת איאן מקיואן
ספר טוב

---

טובת הילד / איאן מקיואן
(יליד 1948 , המפשייר. זוכה פרס ירושלים על ידי ניר ברקת 2011. נתן הפרס לארגון "לוחמים לשלום")
כמו ספרים אחרים של מקיואן (גן הבטון, תשוקה זרה, כפרה...) גם "טובת הילד" נוגע במכלול של נושאים כבדי משקל: אמונה, דת, התאהבות, זוגיות, ואפילו התאהבות פרוידיאנית (כאילו "בן" מתאהב בדמות "אם").
פיונה היא שופטת בריטית מוערכת המתמחה בדיני משפחה. היא יושבת במשפטים מתוקשרים וחשובים כגון זה שהיא נאלצת להתיר הליך שיפריד בין תאומים סיאמיים, שהוריהם לא מתכוונים להתערב במעשי האל. אם תאפשר הפרדה ימות האחד ויוותר השני. אם תאסור ההפרדה – ימותו שניהם. או משפט נוסף בו ההורים פרודים ואילו האב יהודי חרדי מאד מבקש להעביר הילדות לרשותו ולאסור על האם להיות בקשר איתן מכיוון שהיא לא נוקטת באורח חיים חרדי ורחמנא ליצלן אפילו יצאה לעבוד. כמובן שבספר נזכרים עוד התלבטויות משפטיות מעניינות והכל תחת שרביטה של השופטת פיונה מיי. צריך להעריך את דרך עבודתה המאד מוקפדת ואמינה. היא שוקלת כל דבר מכל היבטיו. לומדת היטב כל נושא ונושא. נעזרת בתקדימים משפטיים ולא נוהגת במשוא פנים. נוהגת בהגינות למרות שביותר ממקום אחד מרומז היחס הלא מחמיא לדת ואומונה (ואני מניחה שכאן מקיואן מביע את דעתו). מערכת המשפט הבריטית כפי שהיא משתקפת בסיפור הזה ראויה להערכה ולהעתקה. חודש אחד בשנה השופטת פיונה מוסעת לפריפריה שרחוקה מלונדון כדי לשבת במשפטים של אנשים שאינם יכולים להגיע מפאת המרחק או מצבם והיא דנה בעניינהם במחוזותיהם.
ועכשיו, כשפיונה, חשוכת ילדים מכיוון שבחרה בקריירה ודחתה הלידה עד בלי סוף, בשנות השישים שלה. בשיא הקריירה, מודיע לה בעלה האקדמאי שהלך איתה את כל הדרך, בנימוס, שהלהט והתשוקה שביניהם דעכו והוא מבקש ממנה רשות לנהל רומן עם אשה צעירה כדי להחזירם. באותו היום עצמו, כשפיונה מרגישה מצד אחד שנסדק עולמה הנוח והמוכר ,נופל לידיה מקרה דחוף ביותר הדורש את כל תשומת לבה. נער שבעוד שלושה חודשים יהיה בן 18, כלומר יהיה בוגר מספיק להחליט אם הוא מוכן או מסרב לקבל טיפולים ובקשתו תתקבל. חולה בסרטן סופני ובית החולים מבקש לאפשר לתת לו עירוי דם חיוני ביותר לחייו. התזמון הוא של שעות ולא של ימים. ההחלטה חייבת ליפול למחרת היום. הנער והוריו הם מכת עדי יהווה. מבחינתם עירוי דם הוא אסור על ידי האל שינקום בהם. הוא טמא. אבל הילד עדיין לא בגיר ובית החולים דורש לאפשר לו ולתת הזדמנות להצילו. פיונה עוזבת מאחורי גבה את המצב הרגיש של נישואיה וקופצת ראש לתוך הנושא החדש.
"טובת הילד " - הוא מושג משפטי-חברתי הקובע שלחברה יש זכות להביע דעתה על האופן בו יגדלו ילדים גם אם דעה זו נוגדת את רצונפ של הילדים או הוריהם.
השופטת נועלת את רגשותיה האישיים וקורות חיי נישואיה ומתעסקת אך ורק במקרה נוגע ללב זה. כדי להבין יותר את הסיטואציה היא מחליטה לנסוע לבית החולים בו שרוי הנער המבריק והמיוחד. לוקחת פסק זמן מחייה הפרטיים ויושבת ליד מיטתו כדי להכירו מקרוב לפני שתיתן החלטה. לדעת אם הוא מבין שחייו יסתיימו ואיתם כל עתידו.
איני רוצה להמשיך ולספר את הסיפור כולו. אבל זהו המצע עליו הוא מונח.
וכתיבתו של איאן מקיואן,כרגיל, מצויינת. הסיפור קולח ומשכנע. המניעים והמהלכים הפסיכולוגיים של הנער והוריו משכנעים ואמינים, המיקום – השכונה האורבנית המיועדת לאליטיסטים שחוצים גנים בדרכם לעבודה כראוי לחבורת אינטלקטואלים – משכנע. אפילו חיי נישואיה של פיונה והנימוס הבריטי מעל לכל - משכנע. משכנע. משכנע. אלא מה? הסיפור (193 עמודים) לא מרגש ולא מביא לשיאים של רגש. אין דמעות ואין רגשנות. הספר כתוב נכון, קולח ואמין ובצורה אנליטית.. ישנו סיפור, ישנה בעיה שמסתכת אבל ההתרה תלוייה כבר בנו הקוראים. מקיואן לא עושה חיים קלים .
מאד נהניתי במהלך הקריאה. הניואנסים הדקים של ההתנהגויות, איפיון הדמויות המדוייק הן החיצוני והן מהלכי הנפש, ההתרחקות וההתקרבות בין בני הזוג הנשואים שמחכים כל אחד מצידו לאות מהאחר. הנתונים המשפטיים הברורים וההערכה לבית המשפט הבריטי ולשופטת האמיצה. חייבת להביא כאן ציטוט שאולי יסביר את דרך הכתיבה המזהירה של מקיואן:
"בקבוק יין עמד ביניהם אך הם שתו ממנו זהיר-זהיר. לא תהיה כאן היסחפות פתאומית לאינטימיות. הם נמנעו מלגעת בנושא שהיה יכול להרוס הכל. הוא דיבר אליה בעדינות מהוססת כאילו היא מין פצצה מיוחד שעלולה להתפוצץ באמצע המשפט" (עמוד 160). אף אחד לא מדבר על הפיל שבחדר למרות שהוא שם כל הזמן. איך בכל זאת יתקרבו זה לזו ויתגברו? האם יתגברו? מה עם הילד וההחלטה לטובת הילד?
נו, טוב.תקראו. ולא רק את זה. כל ספריו של מקיואן ראויים.
אגב, הסיפור הוסרט בשנת 2018. השופטת היא אמה תומפסטון.








































טובת הילד / איאן מקיואן
(יליד 1948 , המפשייר. זוכה פרס ירושלים על ידי ניר ברקת 2011. נתן הפרס לארגון "לוחמים לשלום")
כמו ספרים אחרים של מקיואן (גן הבטון, תשוקה זרה, כפרה...) גם "טובת הילד" נוגע במכלול של נושאים כבדי משקל: אמונה, דת, התאהבות, זוגיות, ואפילו התאהבות פרוידיאנית (כאילו "בן" מתאהב בדמות "אם").
פיונה היא שופטת בריטית מוערכת המתמחה בדיני משפחה. היא יושבת במשפטים מתוקשרים וחשובים כגון זה שהיא נאלצת להתיר הליך שיפריד בין תאומים סיאמיים, שהוריהם לא מתכוונים להתערב במעשי האל. אם תאפשר הפרדה ימות האחד ויוותר השני. אם תאסור ההפרדה – ימותו שניהם. או משפט נוסף בו ההורים פרודים ואילו האב יהודי חרדי מאד מבקש להעביר הילדות לרשותו ולאסור על האם להיות בקשר איתן מכיוון שהיא לא נוקטת באורח חיים חרדי ורחמנא ליצלן אפילו יצאה לעבוד. כמובן שבספר נזכרים עוד התלבטויות משפטיות מעניינות והכל תחת שרביטה של השופטת פיונה מיי. צריך להעריך את דרך עבודתה המאד מוקפדת ואמינה. היא שוקלת כל דבר מכל היבטיו. לומדת היטב כל נושא ונושא. נעזרת בתקדימים משפטיים ולא נוהגת במשוא פנים. נוהגת בהגינות למרות שביותר ממקום אחד מרומז היחס הלא מחמיא לדת ואומונה (ואני מניחה שכאן מקיואן מביע את דעתו). מערכת המשפט הבריטית כפי שהיא משתקפת בסיפור הזה ראויה להערכה ולהעתקה. חודש אחד בשנה השופטת פיונה מוסעת לפריפריה שרחוקה מלונדון כדי לשבת במשפטים של אנשים שאינם יכולים להגיע מפאת המרחק או מצבם והיא דנה בעניינהם במחוזותיהם.
ועכשיו, כשפיונה, חשוכת ילדים מכיוון שבחרה בקריירה ודחתה הלידה עד בלי סוף, בשנות השישים שלה. בשיא הקריירה, מודיע לה בעלה האקדמאי שהלך איתה את כל הדרך, בנימוס, שהלהט והתשוקה שביניהם דעכו והוא מבקש ממנה רשות לנהל רומן עם אשה צעירה כדי להחזירם. באותו היום עצמו, כשפיונה מרגישה מצד אחד שנסדק עולמה הנוח והמוכר ,נופל לידיה מקרה דחוף ביותר הדורש את כל תשומת לבה. נער שבעוד שלושה חודשים יהיה בן 18, כלומר יהיה בוגר מספיק להחליט אם הוא מוכן או מסרב לקבל טיפולים ובקשתו תתקבל. חולה בסרטן סופני ובית החולים מבקש לאפשר לתת לו עירוי דם חיוני ביותר לחייו. התזמון הוא של שעות ולא של ימים. ההחלטה חייבת ליפול למחרת היום. הנער והוריו הם מכת עדי יהווה. מבחינתם עירוי דם הוא אסור על ידי האל שינקום בהם. הוא טמא. אבל הילד עדיין לא בגיר ובית החולים דורש לאפשר לו ולתת הזדמנות להצילו. פיונה עוזבת מאחורי גבה את המצב הרגיש של נישואיה וקופצת ראש לתוך הנושא החדש.
"טובת הילד " - הוא מושג משפטי-חברתי הקובע שלחברה יש זכות להביע דעתה על האופן בו יגדלו ילדים גם אם דעה זו נוגדת את רצונפ של הילדים או הוריהם.
השופטת נועלת את רגשותיה האישיים וקורות חיי נישואיה ומתעסקת אך ורק במקרה נוגע ללב זה. כדי להבין יותר את הסיטואציה היא מחליטה לנסוע לבית החולים בו שרוי הנער המבריק והמיוחד. לוקחת פסק זמן מחייה הפרטיים ויושבת ליד מיטתו כדי להכירו מקרוב לפני שתיתן החלטה. לדעת אם הוא מבין שחייו יסתיימו ואיתם כל עתידו.
איני רוצה להמשיך ולספר את הסיפור כולו. אבל זהו המצע עליו הוא מונח.
וכתיבתו של איאן מקיואן,כרגיל, מצויינת. הסיפור קולח ומשכנע. המניעים והמהלכים הפסיכולוגיים של הנער והוריו משכנעים ואמינים, המיקום – השכונה האורבנית המיועדת לאליטיסטים שחוצים גנים בדרכם לעבודה כראוי לחבורת אינטלקטואלים – משכנע. אפילו חיי נישואיה של פיונה והנימוס הבריטי מעל לכל - משכנע. משכנע. משכנע. אלא מה? הסיפור (193 עמודים) לא מרגש ולא מביא לשיאים של רגש. אין דמעות ואין רגשנות. הספר כתוב נכון, קולח ואמין ובצורה אנליטית.. ישנו סיפור, ישנה בעיה שמסתכת אבל ההתרה תלוייה כבר בנו הקוראים. מקיואן לא עושה חיים קלים .
מאד נהניתי במהלך הקריאה. הניואנסים הדקים של ההתנהגויות, איפיון הדמויות המדוייק הן החיצוני והן מהלכי הנפש, ההתרחקות וההתקרבות בין בני הזוג הנשואים שמחכים כל אחד מצידו לאות מהאחר. הנתונים המשפטיים הברורים וההערכה לבית המשפט הבריטי ולשופטת האמיצה. חייבת להביא כאן ציטוט שאולי יסביר את דרך הכתיבה המזהירה של מקיואן:
"בקבוק יין עמד ביניהם אך הם שתו ממנו זהיר-זהיר. לא תהיה כאן היסחפות פתאומית לאינטימיות. הם נמנעו מלגעת בנושא שהיה יכול להרוס הכל. הוא דיבר אליה בעדינות מהוססת כאילו היא מין פצצה מיוחד שעלולה להתפוצץ באמצע המשפט" (עמוד 160). אף אחד לא מדבר על הפיל שבחדר למרות שהוא שם כל הזמן. איך בכל זאת יתקרבו זה לזו ויתגברו? האם יתגברו? מה עם הילד וההחלטה לטובת הילד?
נו, טוב.תקראו. ולא רק את זה. כל ספריו של מקיואן ראויים.
אגב, הסיפור הוסרט בשנת 2018. השופטת היא אמה תומפסטון.

» ביקורות נוספות של חוה קוגל
» ביקורות נוספות על טובת הילד - ספריה לעם #706