ביקורת ספרותית על ברוריה הפקות מאת שרי שביט

---

מעניין לקרוא ספרים של סופר מסוים מהסוף להתחלה, כלומר, מהספר האחרון שכתב והלאה אל עבר הספר הראשון שכתב. הפרספקטיבה אחרת, המבט אחר וכבר יש איזו השקפה, נמצאת שם, מבצבצת, חיה, נושמת: ספר ביכורים יש לו את האיכויות שלו וספרים שבאו לאחריו יש להם את האיכויות שלהם. אז לאחר שקראתי את ‘הכל זריז’ הגעתי ל ‘ברוריה הפקות’ - ספר הפרוזה הראשון של שרי שביט. מסתבר שספרה האחרון הוא ספר שירה ושהיא כתבה שלושה ספרים.
ב ‘ברוריה הפקות’ שלוש נובלות. הראשונה מספרת על בחורה שנשלטת על ידי גורם חיצוני, ברוריה הפקות, שבלחיצת כפתור יכולה לשנות את חייהם של אנשים, את חייה שלה, ובחיים שלה ישנה פרידה מחבר, מסע בהודו, אבא שעזב עם אשה אחרת, אמא חולה. בשנייה, מסופר על ילדה, המתארת את עזיבתו של אביה את הבית, עקב מחלה, ואת הימים הראשונים בחופש הגדול, יחד עם אחותה ואמה, וסוד שהיא וחברתה שומרים חזק בבטן. בנובלה השלישית, הסוגרת את הספר, מסופר על ירון שגדל במושב, אביו עזב בפתאומיות עקב אירוע שהולך ומתבהר וירון עבר לתל אביב יחד עם אמו. סיפור על התבגרות, אהבה ופיכחון.
שרי שביט מספרת על תא משפחתי מתפורר. על הנימים הדקים של האהבה בין הורים לילדיהם ואת החסך הנוצר – לעיתים הוא גדול מדי, הולך ותופח כמו בצק שלא ניתן להשתלט עליו. המשפחות בנובלות הינן חלקיות, בודדות, לעיתים עצובות. הדפוס אותו דפוס של אם חד הורית, האבא עוזב – מסיבה זו או אחרת, והאם נותרת לבדה בגידול ילדיה. התא המשפחתי הופך להיות חלקי, מצומצם, תמיד עם איזה חור ענק שצריך למלא אותו איכשהו, והגיבורים מנסים למלא אותו – הגיבורים בנובלות הם הילדים ולא ההורים, ליצוק אל תוכו תוכן, ולמעשה, לחיות, לנסות להמשיך איכשהו למרות הקושי הרב.
מגיבורה שהשם שלה לא מופיע בסיפור הראשון, בסיפור השני והשלישי לגיבורים כבר יש שם, נטע – מחפשת אחר יציבות בחייה כילדה, כאשר הוריה נפרדים ואביה גוסס וגיבור בנובלה השלישית, בשם ירון, מחפש אחר אהבת אמת. שרי מחפשת אחר נחמה בגיבורים שלה. והנחמה נושבת מעט, מתעטפת בדמותה של חיפוש אהבה, חברות אמת, חברות אמיצה.
הכתיבה של שרי, מעט בוסרית, כמו פרות שטרם הבשילו וכבר נקטפו מהעץ. (בהשוואה ל ‘הכל זריז’ שכתוב בצורה בוגרת יותר, באופן שלם יותר). עם זאת, הכתיבה שלה מלטפת, מרככת, למרות הסיפורים הלא פשוטים. לפרקים ישנה תחושה, שהקורא והגיבורה נעים בספירות שונות שעלולות לא להתאחד. בקווים מקבילים שלעולם לא ייפגשו. למרות הכתיבה בגוף ראשון שאמורה לעורר הזדהות, אמפתיה. ברגעים בהם ישנה הרגשה חזקה של הזדהות, אלה הרגעים המיוחדים בספר. רגעים שיישארו גם אחרי הקריאה. הנובלה השלישית – הבשלה והטובה מבין כולן – ממחישה זאת. הסיפור נע בין זמנים שונים, ירון בגיל ההתבגרות, העזיבה של המושב לתל אביב, המקרה בו אביו עזב את המשפחה והחברות עם אבנר, משחק הטניס עם דימה שממלא איזשהו חסר במקומו של האבא, וירון בן העשרים ותשע הפוגש בחורה בפאב. בסיפור נראה שהזמנים השונים מתחברים לכדי אחד, וירון שמספר על עצמו, מעורר חמלה ואהבה. גם אנחנו רוצים שימצא אהבה. שמישהו יחבק אותו.
למעשה, מהלך הספר גם עבר בגרות והתפכחות מסוימת: מנובלה ראשונה שנעה על גבול הפנטזיה, מתגוללת בין הודו וישראל, לנובלה על ילדה רגישה המקשיבה ומזהה את המתרחש סביבה, לנובלה הסוגרת את הספר, על גבר צעיר מחפש אהבה מתוך ילדות פצועה.

» ביקורות נוספות של תומר
» ביקורות נוספות על ברוריה הפקות