ביקורת ספרותית על חוף מנהטן מאת ג'ניפר איגן

---

ספרות אמריקאית אהובה עלי מסיבות מצודקות רבות אבל אחת הסיבות שספרות זו אהובה עלי היא יכולת הניתוק של העולם הפרטי האמריקאי והאישי של הסופר משאר העולם. היכולת הנהדרת והפרטנית להיות עצמאים לסיפור ולתרבות האמריקאית בתוספת הביטחון הגאה שאומר בבהירות לעולם, אני אמריקאי ואולי אפילו יותר טוב מזה אני מתגורר בניו יורק מה שאומר שאני חי במרכז העולם.
יש רשימה של סופרים מרעידי לב ונשמה מהסוג המשובח הזה. אלה שאוכלים פורטורהאוז מדמם באחד השדרות, הולכים למשחקי בייסבול לאכול נקניקיה ועושים סיבובים רבים ברחובות המעשנים של מנהטן ומלהגים בשפה האמריקאית האישית שלהם. פול אוסטר אהוב ליבי. פיליפ רות שכבר לא איתנו. ג'ונתן ספרן שלדעתי הוא בהחלט חד פעמי ועוד, בטח הרשימה יכולה להגיע עד סוף הימים. אמריקאים מי אמר....
חוף מנהטן של ג'ניפר איגן הוא ספר נהדר גם בשל הסיבות האמריקאיות האלה. בתוספת הכתיבה הנפלאה והיכולת לספר סיפור אמריקאי רחב יריעה שמתכנס לרומן מסעיר ומלא אנרגיה. ספר נוכח ועוצמתי שלי באופן אישי היה קשה להוריד מהיד.
בימי חורף נהדרים אלה אני נמצא בימי עריכה סופיים של הספר החדש שלי. ימי סוף שנה והעולם נראה כאילו לכולם נגמר הזמן מלבד עבודה, עבודה, עבודה. ובכלל העולם נראה כאילו יש בו סחרחורת שלמה... אחד הרגעים הטובים של סוף היום היה לשבת על הספה בסלון להניח אוזניות עם צלילי מזיקה שעושים רעב בלב ולקרוא את חוף מנהטן שבהחלט נותן זרקור רב עוצמה לספרות האמריקאית. אותה ספרות שיכולה להיות בדלנית מצד אחד ומאד סוחפת בתוספת שמות הרחובות, האוכל, המשפטים הארוכים ועומס הפרטים שבהתחלה יכולים קצת להעיק ובמשך הזמן לרתק.
הספר כתוב כל כך טוב עד שהגיבורים ממש הופכים להיות חלק מעולמך ובלי משים אתה מהרהר בהם ובתנועתם. הספר כנראה גם מתאים כנראה לימי סגריר חורפים המתנגשים עם הרומן המלא מנעד צלילים ומחשבות. מה שמחזק את המחשבה שספר נועד להיקרא בזמן המתאים ביותר.
בהחלט אחד הספרים הטובים שקראתי השנה.

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על חוף מנהטן