הביקורת נכתבה ביום רביעי, 31 באוקטובר, 2018
ע"י פרק ראשון
ע"י פרק ראשון
זה ספר לא קל. לא בהגות שלו (יש קטעים שלא הבנתי ונראה לי שגם לא אבין) לא בנושאים שהוא עוסק בהם: מוות, זיכרון, בדידות, אובדן, השלמה. לא הסיפור האישי. או האירוע במשפחה. אני זוכר שקראתי את הספר לפני הרבה זמן ויותר דילגתי בחלק הראשון והתעמקתי בשני והפעם, כשהתגלגל איך שהוא הספר שוב אלי, בדיוק להפך.
דניאל אוסטר, דודו של פול, היה ראש עיריית ירושלים הראשון לאחר קום המדינה ונאבק דאז באי-הפיכתה לעיר בינלאומית. האמת, קטע. בספרים שלו בכלל הוא חושב על מקריות:
הוא זוכר שבאביב 1966, זמן לא רב אחרי שהכיר את אשתו לעתיד, נשבר אחד מקלידי הפסנתר שלה: פה שמעל לדו האמצעי. בקיץ ההוא נסעו שניהם לאיזור נידח במדינת מיין. יום אחד, כשעברו ברגל בעיירה כמעט נטושה, נכנסו לאולם אסיפות ישן, שלא השתמשו בו זה שנים. שרידים של איזו אגודה היו פזורים בכל מקום, רשימות שמות. האולם היה מאובק ושומם, להוציא פסנתר שניצב באחת הפינות. אשתו החלה לנגן (היא היטיבה לנגן) וגילתה שכל הקלידים פועלים פרט לאחד: פה שמעל לדו האמצעי. זה אולי הרגע שבו תפס כי העולם ימשיך לחמוק ממנו לעד.
זה ספר מחשבות. שלוקים קטנים. רסיסים מהחיים. לא מעט על ספרים. יונה ופינוקיו ורובינזון קרוזו. בייסבול. יש גם בבלת. ספר שגורם לך לדפדף, ומה שמשונה זה שכל פעם אתה מדפדף על חלק אחר.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
Tamas
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
פה מעל הדו האמצעי, אהבתי.
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-11 חודשים)
ספר מיותר, מעליב ותמוה. יש דברים שלא צריך לומר בבחינת סייג לחכמה שתיקה.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת