ביקורת ספרותית על דזירה מאת אנמרי סלינקו

---

צרפת שנת 1794. הפלג האזרחי משתלט על מוסדות המלוכה הישנה. רובספייר עולה לשלטון. מערפות עולות ויורדות. מגילת זכויות אדם מופצת ברחבי המדינה. באוויר ריח של שינוי פוליטי - אירופה בוחנת ומסגלת את עצמה לדרכים בלתי מוכרות. משפחה של סוחרים של אריגי משי בפרברי מארסיי. הצעירה משלושת האחים, דזירה, איז'ני כינוי חיבה, יוצאת לחלץ את אחייה אטיין שנתפס על-ידי השלטונות בגלל שהיה כבייכול עם קשרים למשטר הישן. היא נרדמת בחדר קבלה צפוף של פקידי ממשל. חייל צעיר מלווה אותה לבית שלה אחרי שהיא מתעוררת ומגלה שכבר שיחררו את אחיה. הם משוחחים, והצעירה מחליטה בגחמה של הרגע להזמין אותו ואת אחיו, איש צבא צעיר בשם נפוליאונה, לבית המשפחה שלה - היא רוצה למצוא שידוך לאחותה הבכורה עם אחד משני האחים.

"אין קרבן, אף לא הקרבת החיים...המילים הללו העירוני משנתי. כשאדם יודע שהגיע עד לקצה גבול חייו חושב הוא בוודאי על העבר, על נעוריו, על שנות התקווה והציפייה. בזכרונו עולה איזו משוכה, נוף, נערה צעירה אשר נשענה לצידו והרי לא עבר עדין זמן רב מאז ראה לאחרונה את אותה הנערה. סיגליות בפארק פורחות עתה, אנשי משמר עומדים בטלים בחדר ואין להם מה לעשות, על כן מצווה איש על אחד מהם שיקטוף סיגליות בשעה שהוא עצמו חותם על מכתב התפטרות מתפקידו".

כתוב ברגישות, עם עומק ועוצמה. יש מכשול של שפה גבוהה אבל זה גם חלק פנימי של המכשולים של הדמויות. הספר מבוסס על אירועים שהיו אבל בעיקר איך שהמחברת מצליחה להעלאות את התקופה על הכתב. לא יודע כמה קל להשיג את הספר אבל אם נתקלתם בו

» ביקורות נוספות של פרק ראשון
» ביקורות נוספות על דזירה