ביקורת ספרותית על ארץ שמועט בה הגשם - אודם - פרוזה קצרה # מאת מרי אוסטין

---

״במקומות סלעיים היכן שלא גדל עשב משתרעים עצי זית. בחורף הם סבוכי ענף, כתמים של כחול-אפור; לנוכח זהבם תחוויר כל הילה. לצד ערבה ושדר וחוח - זלזלת, הביישן שבצמחים, מתקדם בחשאי מעונה לעונה. התכוונתי אך שכחתי לברר אם שקד בר גדל בארץ שם רעה משה את עדרי חותנו; אם אכן הדבר אפשר להסביר את הסנה הבוער. הוא מתפרץ לעומתך בלהבה שכמוה התגלות. ניצנים אדומים, קטנים וקשים על ענפים חסרי עלים מתנפחים בחשאי, ואז שמש חזקה אחת, או שתיים, או שלוש, והנה מקצה לקצה זוהר אש רכה המלחשת עם הדבורים כמו להבה שרה. ענף שגודלו כאצבע יתעטף עד לכדי עובי של פרק כף יד בפלומת פריחה ורודה בת חמשה עלים, כה צפופה שרק דבורי בר קהות פנים מוצאות את דרכן בקרבה. בגובה זה הקרה המאוחרת מבטלת לעיתים קרובות את התקווה לפרי, ועצי שקד לא יכולים להתרבות במידה. אבל שקדי בר קוצניים, בעלי שורש מרכזי ועמידים בפני רוב הצמחים המזיקים.
לא תמיד קל לשים לב להבשלתם של פירות. צמחים הם כה חשאיים בכל הנוגע לתהליכים שבהם, ותמיד ברגע מכריע משהו אחר נמצא בשיא הלבלוב. אי אפשר לקבוע את הרגע המדוייק שבו הגוון הוורוד שמעניק השקד לשדה מתחלף לכחול רב השראה של תורמוסים. פה ושם אתה מבחין בקצה פריחה, ולאחר יום השדה כולו מלכותי ומרפרף ברוח. עמוד לצד כתר פריחה ותמצא שהקנים הגבוהים מתנועעים קלות כמו מתוך נמנום, אך התבונן מעבר לשדה - אפילו בימים הדוממים ביותר ויש ניע במשטחים הסגולים.
מאמצע הקיץ עד הקרה תו ההיכר של השדה הוא זהב טהור, שמתחלף לנימה חלודה של קקטוס דועך. רצף מערכות צבעוניות שמנוהל באופן מעורר הערצה יותר מהתחלפות התפאורות בתאטרון. אי אפשר לקבוע בלוח השנה את מועד הזריעה או את עת הלבלוב בשדה נבות.
במשך שני קייצים פקד נץ גדול, אדום זנב, את השדה כל אחר צהריים בין שלוש לארבע, מרחף ומגביה בארשת של ג׳נטלמן הרפתקן. מה מצא שם אפשר רק לשער, כה חשאיות הבריות הקטנות של שדה נבות. רק כשנופלים העלים והאור נמוך ונטוי אפשר לראות את הצלעות הארוכות והנקיות של הארנב, מדלג כאייל קטן, ולפנות ערב זנבות כותנה קטנים שאצים בשבילים.
דומם השדה, שדה שכני, אף שמרובה בו הפעילות, ובאופן מעורר הערצה הוא מורכב כך שיהיה מגון - מעט חול, מעט טיט, חלקת עשב, תלולית אבן או שתים, פלג קטן שופע, מגע אנוש קל, משעול שדרכו בו מוקסינים. נבות מקווה להפוך אותו לחלקות עירוניות ולהתעשר באחת. אבל כשאני יוצאת בדרכי למחנה לשוחח עם סיאבי, עולה על דעתי שאף אם יהפוך השדה למשהו מועיל בימים שיבואו, בוודאי לא יהיה מאושר יותר. לא, מאושר יותר בוודאי שלא״.

» ביקורות נוספות של פרק ראשון
» ביקורות נוספות על ארץ שמועט בה הגשם - אודם - פרוזה קצרה #