ביקורת ספרותית על המצאת הבדידות מאת פול אוסטר
ספר טוב

---

אני חושבת, ואני לא היחידה, שהדבר הראשון שתופס את העין זו הכריכה. היא זו שמכניסה את הספר לרשימת "אומנות על הכריכה", כי עד כמה שהדבר נשמע מוזר, זו יצירת אומנות. את הציור "ריבוע שחור וריבוע אדום" צייר קזימיר מלביץ', והבחירה של ההוצאה לשים אותו על כריכת הספר נובעת מכך שהוא משדר את הבדידות הנמצאת בשם הספר ומתארת גם את תוכנו. שני ריבועים, אפשר לומר שהם מייצגים אב ובן, שנעים במרחב, אבל אין להם דבר במשותף. לא צבע, לא גודל, לא נקודות השקה או מגע ואפילו לא זווית משותפת או הקבלה. אם ימשיכו בתנועה יתנגשו, אבל הם לא. הם קפואים להם על הכריכה, וזו הבדידות שאותה אוסטר חוקר כאן.

את הספר הזה קראתי בעת שהייתי בשבת בבית הוריי, וזאת משום שאמא שלי לקחה את הספר שהבאתי איתי ("תור הפלאות", כתבתי עליו) והתחילה לקרוא בו. כל ביקור בבית הוריי הוא כמו ביקור בארכיון, כי יש להם בבית כמויות עתק של ספרים, ערימות בכל חדר, לפעמים בשורות מקבילות בספרייה, לפעמים במאוזן. חלק מהספרים חדשים יחסית, אבל הרוב לא, ולדעתי פשוט אף אחד לא נוגע בהם ולפעמים אפילו לא זוכר שהם שם. אז אני נוגעת ופותחת הרבה מהם, כי בתחושתי חפץ שלא עושים בו שימוש משרה אנרגיה שלילית במרחב שלו. בכל מקרה הספר הזה היה בספרייה של אחי האוסטרולוג, ואף על פי שכבר קראתי אותו פעם, חזרתי וקראתי אותו.

הספר מורכב משני חלקים, הראשון שבהם נקרא "דיוקנו של אדם בלתי נראה" והוא זכרונות של אוסטר מאביו שנפטר, ותחושת הבדידות או הניכור ממנו שבה גדל. בפתח הספר יש תמונה בשחור לבן שבמהלך הסיפור היא הולכת ומתפענחת, זוהי תמונה אותנטית של משפחתו של אוסטר ובה אביו מופיע כפעוט, וכפי שמתברר היא טומנת סוד משפחתי מרעיש, ואולי אף את המפתח לבדידות ולהסתגרות ולמיזנתרופיה של אביו. אז זה החלק הראשון והוא מעניין, וגם התכתב יפה עם הספר "אבי ואמי" של אפלפלד שקראתי לא מזמן. בשני המקומות אבות יהודיים ובניהם שנותרו עם תסביך נטישה ובדידות. נכון שאחד היה באירופה ועבר אנטישמיות ושואה בעוד השני היה בארצות הברית, ועדיין יש הרבה קשרים ודימיון, כמו גם השפעה גדולה על דרך הכתיבה ומהות הכתיבה של שני הסופרים. החלק השני של המצאת הבדידות הוא סוג של ממואר ומדבר על פעולת הכתיבה. זה דבר מעניין לקרוא אצל סופר, אבל במקרה הספציפי, היות ומדובר בספר ביכורים, הוא יוצא קצת מוזר.

הספר יצא בהוצאת הספרייה החדשה וכתמיד מנחם פרי חייב לכתוב את כל מהות הספר ואף לנתח אותו למוות על הכריכה האחורית, ולכן מומלץ להימנע ממנה, לפחות למי שרוצה להישאר עם ההפתעה של החלק הראשון. ראוי לציין כי אף על פי שבמקור הספר יצא לאור בשנת 1982, וכאמור היה ספרו הראשון של אוסטר, התרגום לעברית התעכב עד לאחר פירסומם של כמה ספרי פרוזה מצליחים של הסופר. מנחם פרי טוען כי זה רומן מפתח של אוסטר, כלומר טומן בחובו את הגרעין הבסיסי של האיש ויצירתו, זו העוסקת הרבה בפערים בין דוריים, בגיבורים בודדים באופן קיצוני (באחד המקרים הגיבור מוצא את עצמו נעול בתוך מרתף במקום בודד, את המפתח הוא עצמו איבד והאדם היחיד הנוסף שהיה יכול לחפש אותו בדיוק מת) ובדרך שבה אומנות, קולנוע או ספרות או יצירה אחרת משפיעה על אנשים ומושפעת מהם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על המצאת הבדידות