ביקורת ספרותית על החיים, היקום וכל השאר - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #3 מאת דאגלס אדאמס (אדמס)
ספר טוב

---

מעולם לא שמעתי על שפה בה קיים הביטוי - "שפוי כמו מתכנת עייף". אני לא חושב שזה מקרי, שכן מתכנתים עייפים לרוב הם לא ממש שפויים. הם אפילו מאוד לא שפויים. לרוב למתכנתים עייפים יש תכנית, הם מוציאים אותה לפועל, והתוכנית פועלת ללא רבב. כמעט. בעיקר. אולי יש בה קצת רבב פה ושם, אבל היא לא הייתה אסון גמור. למעשה, התוכנית שבדיוק סיימתי לכתוב זה עכשיו היא לא-אסון-גמור מוחלט מהסוג שאני ממש מרוצה שהצלחתי לכתוב.
אז למה אני בעצם מספר את כל זה?
בעיקר משום שכרגע אני ברגע דאגלס אדמסי במיוחד - יש לי כוס תה, מגבת, מחשב, ודדליין שאני לא עומד להספיק. זה כשלעצמו קורה מדי פעם, העניין שחשבתי מראש שהמצב עלול לקרות, ולכן הכינותי מראש חומר לכתיבת ביקורת על הספר "החיים, היקום וכל השאר", והוצאתי את הספר מבעוד מועד מהחדר שנעול כרגע. למרבה הצער, פתחתי עכשיו את הספר וגיליתי שהוא "המסעדה שבסוף היקום", ניסיתי לנהל איתו ויכוח על הנושא, אך הספר לא התפשר ולא הסכים להיות הספר הנכון.
נשאלת השאלה - אם אני ברגע אדמסי, למה זה משנה בעצם על איזה ספר אני כותב, הלא כן? אז זהו, שזה משנה ביותר. מטרתי המקורית הייתה לכתוב על דירק ג'נטלי, או ליתר דיוק על "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש", ואז להסביר למה דירק הוא מתכנת עייף. דא עקא, הספר נמצא בבית השני. ( לנהל שתי ספריות בשני בתים, זה נורא כמעט כמו לנהל שתי ספריות בשני מחשבים ) במצבים כגון אלו, שאני בוהה במחשב שלי במצב נואש וחסר אונים, אני חושב לעצמי שחבל שלא הקשבתי לאמי כשהייתי ילד. עכשיו אני צריך לחשוב. לחשוב! איך עושים את זה בכלל? למה אני צריך לחשוב? אני לא יכים לשבת סתם ולעשות בודובודובודום עם השפתיים?
אז לאחר חשיבה מאומצת החלטתי להתפשר ולהסביר על שדות בשמ"א (אני ממש מקווה שזה ראשי התבות הנכונים, כאמור אין לי את הספר לידי). למה דווקא שדות בשמ"א? כי כפי שוודאי הבחנתם, בדיוק סיימתי לעבוד על קוד מציק והוא ממש מזכיר לי את שדות בשמ"א. מה זה שדות בשמ"א? שדות בעיה של מישהו אחר. כאשר אדם נמצא בתוך שדה בשמ"א, כל שאר היצורים התבוניים באזור חושבים שהוא בעיה של מישהו אחר, ולכן לא רואים אותו ובכך הוא נעשה בלתי נראה. כידוע, את הקטע הזה אדמס כתב כשהוא היה צריך לתקן בעיות של קוד שלא נכתב ע"פ SOLID, והתעלם במופגן מכל התיעוד תחת הטענה שזה בעיה של מישהו אחר. כידוע, באגים הם כמו חטאים, הם מסוג הדברים שאנשים לא רוצים לדעת עליהם. אני לא יודע אם הסיפור הזה שהמצאתי הרגע נכון, אבל גם אם לא - הוא היה ראוי להיות נכון.
באופן כללי, אחד הדברים שיצא לי לעשות המון בתור מתכנת זה לעבור על קוד ולחשוב - "אהא! זה לא בעיה שלי! יש!". זה גם בדיוק מה שחשבתי על קוד שמצאתי היום באתר אינטרנט רגע לפני שהעתקתי אותו לתוך התוכנה שלי בלי לחשוב פעמיים. מוסר השכל - כאשר בשמ"א מתנגש בך בכל הכוח, אולי אתה לא תראה אותו, אבל אתה בהחלט תרגיש.
בינתיים המוח שלי הולך ונעשה לפינגווין, אז החלטתי שאולי אני צריך לחשב מסלול מחדש, ולהתחיל לדבר עם ברווז הגומי שלי - אלן. אז הלכתי לחפש את אלן, ולפתע גיליתי שהוא בחדר. הנעול. אוף. החלטתי לפתור את הבעיה כמו טרמפיסט ראוי לשמו - דמיינתי שאלן לידי, והתחלתי לפרט לו את כל צרותי. לפעמים אלן הוא ברווז קר ואכזרי ( כנראה בעקבות הטראומות שממשלת בריטניה עשתה לו ), כי הוא לא ענה על אף דבר ששאלתי אותו. לפעמים אני חושד שאלן הוא אלוהים. יום אחד אני אוציא עליו סדרת ספרים, "הטעויות הגדולות של אלן", "עוד כמה מהטעויות הגדולות של אלן", ו"מי זה בכלל האלן הזה?".
הכרזתי על הפסקת אש כללית עם המחשב, הלכתי בלי פאניקה להכין עוד כוס תה וחזרתי. שאגתי בקול - "נלחם ונמות! כי למטה השפה!", אבל בסוף לא נלחמנו. גם למות לא הצלחנו. מצד שני, מצאתי הסבר לתופעה - יום חמישי היום. מעולם לא הצלחתי להבין את האווירה של ימי חמישי.
בנימה אופטימית זו חזרתי לתוכנה שלי בניסיון להבין כמה דברים אחרונים, עלה במוחי הבנה חדשה, שלמרבה הצער שכחתי לפני שהספקתי לרשום אותה. זה קורה לפעמים, ואין מה לעשות נגד זה. הייתי חושב שזה יכול להיות קשור לכמות שעות השינה שלי, כמות שורות הקוד שראיתי, ורצף הקללות שפלטתי בשעה האחרונה. אני לא חושב שאני מוזר, הרבה יותר נוח להאשים את השאר. הרי רוב העבודה שלי התנקזה לתוך תיקייה בשם "המקרה המוזר של המתכנת בשעת לילה". תמיד תאשימו את המקרה, במקרה הכי גרוע הוא יאשים אתכם בחזרה ותצטרכו למצוא תוכנית גיבוי. במצב כזה - אל תאבדו את העשתונות. הכינו אתכם מראש מגבת וגרגרפצפץ פאן-גלקטי, תכתבו מכתבים אחרונים, תשתו, ותצאו לשיט על המגבת. חלומות נעימים.
ואם נסטה בחזרה לנושא המקורי - אין לי מה לכתוב. כל זה גיבוב ( זה מזכיר לי Hash. דז'נייב -שקט! ) שטויות בלתי מוצלחות, שאני אקום מחר בבוקר ואצטער שכתבתי אותם. זו הייתה דעתי העיקרית על ההספר, היו שלום ותודה על הדגים.
Share & Enjoy.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על החיים, היקום וכל השאר - מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #3