ביקורת ספרותית על מעשה שלא היה - קונספירציית מלחמת יום הכיפורים מאת אבירם ברקאי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 18 באוקטובר, 2018
ע"י אבי פיקאר


בין קונספירציה לקונספציה

תיאוריות קונספירציה הן דבר מאד מפתה. הן נותנות תחושה למי שקורא אותם שהוא נחשף למידע סודי, שידוע אך למעטים, ושונה ממה שהרוב הנבער מאמין בו – הגרסה ה"ממסדית".
תיאוריית קונספירציה נולדת כאשר לכאורה יש כמה שאלות בלתי פתורות בהסבר המקובל, ובהכנסתם לסיפור של קנוניה מתוכננת, השאלות הללו נפתרות. עם זאת, בכל תיאוריות הקונספירציה שאני מכיר, עולות הרבה מאד שאלות אחרות, לעיתים קשות הרבה יותר מאלה שהתיאוריה רוצה לפתור.
אבירם ברקאי, סופר שכתב בעבר על מלחמת יום כיפור ספרים שעסקו ביחידות ספציפיות (על בלימה, על חטיבת השריון 188, ובשם שמיים, על טייסת האחת במלחמת יום כיפור) מתמודד בספר הזה עם הקונספירציה שנועדה לתת מענה לשאלה מרכזית – איך מדינת ישראל, למרות כל סימני ההתרעה, הופתעה מפריצתה של מלחמה ביום כיפור תשל"ד.
תיאוריית הקונספירציה המדוברת, שהמוביל העיקרי שלה הוא ההיסטוריון אורי מילשטיין, אך היא נפוצה בחוגים נוספים (למשל בסרט מי רצח את אבא על ג'ו אלון), מניחה שמלחמת יום כיפור היא תוצאה של עסקה משולשת בין משה דיין, אנואר סאדאת והנרי קיסינג'ר. מצרים וישראל רצו להגיע להסכם שלום, אבל המצרים לא יכלו להכנס למו"מ עם ישראל מעמדה של השפלה לאומית, כפי שהיה בעקבות תבוסתם מלחמת ששת הימים. לכן היה על המצרים להשיב לעצמם את כבודם בעזרת ניצחון קטן – צליחת תעלת סואץ, היאחזות בגדה המזרחית שלה והנפת דגלי מצרים על המעוזים. דיין, שרצה גם הוא באותו הסכם, היה אמור לעכב את גיוס המילואים, למנוע מכה מקדימה של חיל האוויר, וליצור מצב שצה"ל "יילחם חלש". "אם ימותו 500 לוחמי צה"ל לא נורא. זה הקורבן הנדרש בדרך להשגת המטרה". (אורי מילשטיין על ההגיון שהנחה את משה דיין, מצוטט אצל ברקאי עמ' 28). על פי אותה גרסת קונספירציה, לאחר גיוס צבא המילואים ישראל תתאושש, תצלח את התעלה ותנחית מכה ניצחת על המצרים. אז יעצור קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי, את צה"ל,. בנקודה הזו ייפתח משא ומתן שבו שני הצדדים אינם נמצאים בעמדת נחיתות. מצרים ניצחה וישראל לא הפסידה. כהכרת טובה לממשל האמריקאי ובמיוחד להנרי קיסינג'ר שמנע מישראל לעשות במצרים שפטים, המצרים יתנתקו מברית המועצות ויחברו לארצות הברית. WIN-WIN. פשוט וקל. הדבר היחיד שצריך לעשות זה פשוט להסתיר את המזימה הזו מכולם.
מה ההוכחות לתיאוריית הקונספירציה? ובכן, כמו בכל תיאוריית קונספירציה, אין הוכחות. זו מזימה כל כך סודית שמחולליה לא הותירו שום מסמך כתוב. ההוכחה היא שזה מה שקרה. המצרים השיגו נצחון מורלי וכבשו את מוצבי התעלה, ישראל לא גייסה מילואים מראש ולא נתנה מכת מנע אווירית, צה"ל הצליח לצלוח לצד השני, וקיסינג'ר לחץ על ישראל שלא לייבש את הארמייה השלישית המכותרת. יחסי מצרים וארה"ב התהדקו, הכבוד המצרי הושב, וכמה שנים מאוחר יותר נחתם הסכם שלום בין ישראל למצרים, הסכם בו גם מצרים וגם ישראל הסכימו לתנאים שהם לא הסכימו להם לפני 1973 (לפני המלחמה ישראל דרשה שלום מלא תמורת נסיגה חלקית ומצרים דרשה נסיגה מלאה תמורת שלום מאד חלקי. הסכם השלום שנחתם כלל נסיגה מלאה תמורת שלום מלא).
אולם חשוב להבין שתיאוריית הקונספירציה נוסחה לאחר שכל הדברים הללו קרו כך שהעובדה שהם אכן התרחשו, איננה מעידה על קיומה של קונספירציה אלא על כך שהיא נכתבה לאור עובדות מסויימות בשטח. בדיוק כמו הסיפור של ציור המטרה סביב החץ.
לתיאוריות קונספרציה שונות בישראל ובעולם, יש מאפיינים דומים:
1. הקונספירציה מניחה מראש שההשערה שלה היא עובדה. תומכיה מקבלים רק ממצאים התומכים בתיאורית הקונספירציה ודוחים ממצאים סותרים.
2. הממצאים הסותרים נחשבים לחלק מהקשר שנועד לטשטש את עקבות הקנוניה. באחת הקונספירציות שעסקתי בהם (חטיפת ילדי תימן), טענו תומכי התיאוריה שהתיקים העוסקים בפרשה חסויים מאחר שיש בהם הוכחות לפרשה, הוכחות שהממסד מעוניין להסתיר מהציבור. לאחר שהתיקים נחשפו ולא נמצאו שם הוכחות לחטיפות, טענו תומכי הקונספירציה שברור שלא יהיו מסמכים כתובים כי "מי ישאיר ראיות לפשע" והכל היה בהוראות בעל פה. אבל כמובן שהטענה הזו לא עלתה ולו פעם אחת כאשר המסמכים היו סגורים. להיפך – נטען שהם סגורים בגלל שיש שם הוכחות לטענה.
3. היעדרם של מסמכים המוכיחים את התיזה רק מחזק את תומכי הקונספירציה – הממסד העלים הכל.
4. הממסד הוא גוף רב כוח ואחיד, ללא סדקים וללא וויכוחים פנימיים. כל חבריו פועלים באופן הדוק ובשיוף פעולה מלא להשגת המטרה. הוא בעל יכולת על אנושית לצפות את העתיד ופועל באופן יעיל ומתואם. לכן כמעט בלתי אפשרי לחשוף את הממצאים ואת העדויות לתיאורית הקונספירציה.
5. הממסד הוא נטול מצפון.
ישנם כמה תיאוריות קונספירציה ידועות כמו רצח קנדי על ידי ה-FBI, המוסד הפיל את מגדלי התאומים, או השב"כ ושמעון פרס יזמו את רצח רבין כדי להפיל את הימין.
יש לנו גם קנוניות שהתגלו כמו הסכם סודי בין ישראל צרפת ובריטניה שהוביל למלחמה נגד מצרים ב-1956, או ניסיונו של השב"כ להפיל על הקצח"ר איציק מרדכי את הרג המחבלים שנתפסו בקו 300 ב-1984. אולם שני המקרים הללו מוכיחים שקונספירציות, גם כאשר יש להן שותפי סוד מעטים, סופן להתגלות כעבור זמן לא רב.
מהיכן שואפים תומכי הקונספירציה את כוחם? ממחדלים אנושיים. כל תקלה, דבר אופייני כל כך לחברה הישראלית, מוסבר בעזרת הקונספירציה.
בכל הקשור למלחמת יום כיפור, המידע הרב שהיה בידי ישראל על כך שעומדת לפרוץ מלחמה, ובכל זאת העובדה שהיא פרצה בהפתעה, היא הדבר שמזין את התיאוריה. הרי הכתובת הייתה על הקיר, איך לא ראו אותה?
בהקשר זה חשוב להבין, בכל רגע נתון יש לנו כתובות רבות על הקיר, שרומזות לנו על דברים רבים העלולים להתרחש. לעיתים אנחנו רואים את מה שכתוב, ולעיתים לא. לעיתים אנחנו קוראים ואז מתברר שכלל לא הבנו. בשלהי 2011 כמעט כל בר דעת יכול היה להניח, על פי הכתובת שעל הקיר, שאוטוטו משטר אסד קורס (כמו שהעריך שר הביטחון אהוד ברק). זה היה הגיוני. קדאפי בלוב, מובארק במצרים ובן עלי בטוניסיה איבדו את שלטונם כתוצאה מהפגנות ההמון. מה יותר הגיוני שזה גם מה שיקרה לאסד? ברק עשה ניתוח הגיוני, קרא את הכתובת על הקיר וצפה את העתיד. אבל לפעמים, כמו הערכה של ברק שאסד יפול בשבועות הקרובים, הקריאה הזו שגוייה. רק בדיעבד ניתן לומר מה אומרת הכתובת על הקיר.
ועדת אגרנט מצאה את ראש אמ"ן דאז, אלוף אלי זעירא, כנושא באחריות למחדל המודיעיני. הוא לא קרא את הכתובת על הקיר. אבל חצי שנה לפני מלחמת יום כיפור, במאי 1973, הועלתה רמת הכוננות בצה"ל כי כולם חשבו שתפרוץ מלחמה. היחיד שהעריך שלא תפרוץ מלחמה היה אלי זעירא. צה"ל כצבא מילואים לא יכול להיות בכוננות תמידית ולהשבית את המשק הישראלי כולו. זעירא הבין שאחריותו כראש אמ"ן היא לא רק להפעיל את צופרי האזעקה, אלא גם לדעת מתי לא להפעיל אותם. הוא סבר שלא תפרוץ מלחמה במאי 1973, לא קיבלו את דעתו אך בדיעבד התברר שצדק. הוא החליט שוב לא להפעיל את צופרי האזעקה באוקטובר 1973, קיבלו את דעתו, ובדיעבד התברר שטעה.
הטעות הזו מוסברת על ידי תומכי תיאוריית הקונספירציה כחלק מתוכנית על. הנחתם היא שזעירא היה שותף לתוכנית הקונספירציה (עמ' 140) רק בשל התעקשותו שהסבירות למלחמה נמוכה. אולם ברקאי מראה שהמושג "קונספציה", שהנחה את זעירא, וזכה לגינוי על ידי ועדת אגרנט, משמש אותנו תמיד. אנחנו עומדים להתיישב על כסא, לא נתחיל לבדוק את היציבות שלו. יש לנו קונספציה שהכיסא יציב. כך גם בדברים מורכבים יותר. זעירא הניח שמלחמה נועדה לכבוש שטח משמעותי ולא קילומטרים ספורים (הגיוני). הוא הניח שצבא מצרים לא יוכל להיכנס לעומק סיני, כאשר אין לו יכולת להתמודד על חיל האוויר הישראלי מעבר למטריית טילי הקרקע אוויר המכסים את אזור תעלת סואץ בלבד. הוא ידע שאין למטוסים המצרים יכולת להתמודד על חיל האוויר הישראלי. הוא הניח שסוריה לא תתחיל מלחמה ללא גיבוי מצרי. כל הצעדים הללו הגיוניים לחלוטין. הוא גם ידע שמשמעותה של התראה למלחמה וגיוס כוחות המילואים היא פגיעה קשה בכלכלה הישראלית. הדבר היחיד שזעירא לא העלה על דעתו (וגם לא אסד, ברז'נייב ואלופי צה"ל) שמצרים תתחיל מלחמה שלא על מנת לכבוש שטח משמעותי אלא רק שטח סמלי, זה שנמצא תחת מטריית טילי הקרקע אוויר.
זעירא טעה, ועל טעותו המרה שילמו בחייהם אלפי חיילים. אבל הטעות שלו, לאור המידע שעמד מול עיניו, היא לא בלתי סבירה. כך גם שגיאות אחרות שנעשו, שמזינות את תומכי תיאוריית הקונספירציה
ברקאי לוקח את הטיעונים שהעלו תומכי תיאוריית הקונספירציה ומפרק אותם אחד לאחד. הוא מצטט את טיעוניהם (שברובם עלו בקבוצות דיון במייל ולא פורסמו כמחקר או כספר) ומראה, על סמך מידע מארכיונים וספרים, עד כמה הן אינן מבוססות על עובדות או שהן מוצאות מהקשרן. כך למשל הטענה שהמצרים השאירו בכוונה מסדרון נרחב בין שתי הארמיות שלהם, שיאפשר את צליחת צה"ל, כחלק מההסכמות מראש. ברקאי מראה שהמסדרון לא היה רחב כפי שהם מתארים והצבא המצרי לא נפרס על הגדה המזרחית של התעלה באופן הרמטי כך שממילא בין דיביזיה לדיביזיה היה פער. תומכי תיאוריית הקונספירציה טוענים שלא גוייסו פלוגות רפואה וגדודי המרגמות הכבדות של הצנחנים וגולני. ברקאי מראה שהם גוייסו.
תומכי הקונספירציה מרחיקים לכת וטוענים שנספח חיל אוויר בארה"ב, ג'ו אלון, שנרצח ביולי 1973, נרצח בגלל שנחשף לקונספירציה והיה חשש שידליף אותה. דדו לא מת מהתקף לב אלא הוטבע בבריכה בגלל שעמד לחשוף את הקונספירציה. לא צריך ממש הוכחות כדי לטעון את הטענות הללו. מי שמאמין בקונספירציה חובקת כל ייטה לקבל את ההשערות הללו.
על פי תיאוריית הקונספירציה קורבנותיה המידיים היו החיילים הישראלים שהיו בקו הראשון מול מצריים, חיילי המעוזים בקו בר לב. אני מודה, אני נוגע בעניין. אבא שלי היה בשירות מילואים במעוז מילנו כאשר המלחמה התרגשה על ראשם. הם לחמו בגבורה מול כוחות עודפים במהלך 35 שעות. בלילה שבין ה-7 ל-8 באוקטובר (אור ליב' תשרי). הם נסוגו מהמעוז ובמהלך הנסיגה ניתק שליש מהכוח. הללו, רובם פצועים, הסתתרו בבית בעיר הנטושה קנטרה עד שהתגלו על ידי המצרים. חלקם נלקחו בשבי. הפצועים נורו למוות. ביניהם גם אבא שלי.
חיילי המעוזים היו אכן הקורבנות הראשונים של המלחמה. שליש מחיילי גדוד 68, גדוד החטיבה הירושלמית שאייש 13 מ-16 מעוזי קו ברלב, נהרגו. אני בקשר הדוק עם חבריו ומפקדיו של אבא שלי ששרדו את המלחמה. אין ספק שיש בקרב רבים מהם תחושת כעס. כעס על שלא התייחסו ברצינות להתראות שלהם, כעס על שהם לא זכו לאימון מספיק לפני כניסתם למעוזים, אצל חלקם יש כעס על שלא חילצו אותם כשיכלו לחלץ אותם, במהלך יום כיפור, היום הראשון למלחמה. ועוד. גדוד 68 לא היה גדוד חי"ר מובחר. חלק לא מבוטל מהחיילים לא שירתו כלוחמי חי"ר בסדיר. חלקם היו עולים חדשים (כמו אבא שלי) או כאלה ששירתו בתפקידי מנהלה בסדיר והועברו לשירות קרבי רק במילואים. זו הייתה הפעם הראשונה שחיילי הגדוד היו בתעסוקה בגזרת המעוזים. תומכי הקונספירציה גורסים שהשיבוץ של גדוד זה לתעסוקה במהלך אוקטובר 1973 בקו המעוזים, היה חלק מהקונספירציה. להציב גדוד לא מובחר בגזרה כדי שצה"ל יללחם חלש. באופן פרדוקסלי, גם חיים בר לב שעל שמו נקרא הקו (ולא תמך בגרסת הקונספירציה) חיזק טענה זו כאשר אמר בתום המלחמה שלו המעוזים היו מוחזקים על ידי צנחנים, הם לא היו נופלים. אני בספק. המצרים הטילו לקו הראשון 10,000 חיילים, ובסה"כ המעוזים התמודדו עם 25,000 חיילים מצרים. המעוזים היו מאויישים ב-435 חיילי צה"ל. להערכתי, גם אם היו כולם לוחמים מובחרים, המעוזים היו נופלים בסופו של דבר.
אבל חיילי המעוזים לא היו קורבן של קונספירציה ולא הוקרבו במודע ובאופן מתוכנן על דיין הציני. הם לחמו בגבורה, במעט האמצעים שהיה להם, כאשר מאחוריהם היה צבא גדול ומשוכלל, אבל צבא שלקה בלא מעט שחצנות ובטחון עצמי מופרז. התקלות של מלחמת יום כיפור נבעו מכך ולא מקנוניה מתוכננת היטב.
ההתראה העיקרית על כך שמלחמה עתידה לפרוץ הגיעה מאשרף מרוואן. חתנו של נאצר שריגל למען ישראל וכונה על ידי מפעיליו במוסד "המלאך". הוא זה שהעביר לראש המוסד צבי זמיר, בליל יום כיפור, את ההתראה על כך שלמחרת תפרוץ מלחמה.
לאחר המלחמה, כאשר זמיר נפגש שוב עם מרוואן, שאל אותו מרוואן איך לא עשו שום דבר עם ההתראה שלו. "או שאתם שחצנים, או שאתם אווילים" הוא אמר לזמיר. וזמיר ענה לו "אנחנו שניהם" (ראיון לרביב דרוקר בסדרה הקברניטים). התשובה הזו עונה לשאלות שמלחמת יום כיפור מעלה, הרבה יותר טוב מתיאוריית הקונספירציה.
(פורסם במקור בעיתון מקור ראשון, 27 לספטמבר 2018, https://www.makorrishon.co.il/culture/79035/)
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
שאלתי את מי שכתב את הספר של תולדות המודיעין באותה עת, מיהו אשרף מרוואן, האם סוכן המוסד, או סוכן כפול. על כך לא קבלתי תשובה, כך שאני לא תומך בתיאורית הקונספירציה, אך מאמין במציאות מורכבת יותר, חלק מהארכיונים סגורים, אולי בעוד 25 שנים שיפתחו חומרים, נחשף לכל האמת. וגם זה לא בטוח.
עמיחי (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
תודה גדולה.
מרתק, רהוט, עצוב.
Phi (לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
לא יודעת מה לגבי הספר, אבל הביקורת מאוד מעניינת.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ