ביקורת ספרותית על מעשה שלא היה - קונספירציית מלחמת יום הכיפורים מאת אבירם ברקאי
ספר טוב

---

48 שנים למלחמה ההיא. והטראומה שהיא השאירה בבני הדור ההוא (אלו שנלחמו בה, אלו שחוו אותה כאזרחים או מילואימניקים, אבל גם אלו שהתגייסו במהלך עשר השנים אחריה ו"חיו לאור הלקחים") - הטראומה ההיא לא נעלמת. היא אולי נדחקת ומנסים להתעלם ממנה. אבל היא פה.
וכמו חיטוט בפצע כואב, אני מנסה לקרוא עוד ועוד, לחפש עוד חומרים, לקבל עוד זוויות.
והספר של אבירם ברקאי הוא חלק מהחיטוט.
אבירם ברקאי איננו היסטוריון ולא איש אקדמיה. הוא אינו חלק ממחלקת ההיסטוריה של צה"ל ו/או משרד הביטחון. הוא אזרח מודאג. אזרח שהרגיז אותו אחד (איזה מילשטיין), אחד שאוהב לבעוט בכל הפרות הקדושות ולריב עם כולם. אז הוא הפיל ברשתו גם את אבירם ברקאי.
אבל התוצאה טובה. הספר הופך שוב ושוב את העובדות מול השמועות, מנסה לעשות סדר ואולי גם למצוא מי (אם בכלל) היה אשם ובמה.
והתשובה אינה חד משמעית.
חשוב לקרוא את הספר כדי להבין את נקודת המבט של ברקאי. למשל נראה מהספר כאילו שברקאי תומך בדיין. ובקראי היה זה שכתב ספר על בסיס שיחות עם ראש אמ"ן "ההוא". כל בדיקה מחודשת, כל הפיכת אבן - מבורכת. גם אם אני לא מסכים עם כל מה שברקאי כותב. זו עמדתו.
חבל רק שהספר הפך לויכוח בין ברקאי לבין המילשטיין ההוא וחבורתו.
בכל מקרה: אסור לשכוח שמי ששילם את המחירים הנוראים הם למעלה מ 2200 ההרוגים ומשפחותיהם, למעלה מ 5500 הפצועים ובני משפחתם. כל אחד הוא אדם. לא סטטיסטיקה ולא ויכוח אקדמי.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על מעשה שלא היה - קונספירציית מלחמת יום הכיפורים