ביקורת ספרותית על בבוא מותי - ("בשוכבי גוועת") מאת ויליאם פוקנר
ספר מעולה

---

מודה, היה לי קשה בהתחלה לא ממש הבנתי מה הולך, החלטתי לזנוח באכזבת מה את הספר. כבר התחלתי לעיין באפשרויות אחרות לקריאה אך החלטתי לנסות שוב. בחרתי ספר אחר של פוקנר וקראתי סיפור אחד, התרשמותי לא הייתה הרבה יותר טובה אבל בכל זאת עודדה אותי לחזור לספר הנטוש ומשהתחלתי שוב, כבר לא יכלתי להניח מידי. אני כבר משוכנעת פוקנר הוא אחד הסופרים המונומנטליים, שספריהם משאירים בי חווית טלטלה של משהו שהוא החיים אך בעצמה גדולה עשרת מונים. הספר מספר על מסע שעורכים גבר וילדיו לעיר מרוחקת,לקבור את האם. במזג אויר רע, כשהגשר לעיר מתמוטט לתוך נחל/נהר שוצף. תוך כדי מסע, ואף בטרם החל כשהאם עוד שכבה גוססת במיטתה, מצביע פוקנר על צעיפי הסודות שילכו ויפרמו ע"י גילוי הרהוריו, מחשבותיו, דבריו ומעשיו של אחד מבני המשפחה וגם של אחרים הנוגעים בסיפור.התמונה שנחשפת אינה קלה לצפיה. פוקנר מגלה הבנה ורגישות לנפשם של גיבוריו וגם אומר אגב דברים שסודות אינם כל כך סודיים אנשים קרובים רואים ומבינים יותר ממה שחושבים. כך שגם על הקורא מוטלת האחריות ץלהיות מעורב ולא לחכות שהכל יוגש לו מוכן לבליעה. מי שרוצה ספר חזק ולא מפנק המשאיר עם תום הקריאה ערך מוסף גדול, כדי לו לקפוץ לנהר.

» ביקורות נוספות של pen
» ביקורות נוספות על בבוא מותי - ("בשוכבי גוועת")