ביקורת ספרותית על אני צייד רוצחים מאת בארי ליגה
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 10 בספטמבר, 2018
ע"י Mero


אני צייד רוצחים, בארי ליגה
סוגה: מותחן
במילה אחת: המכון הפתולוגי
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: ג’אז הוא בנו של הרוצח הסדרתי המתועב ביותר בעולם. אביו חינכוֹ ללכת בדרכיו ולימד אותו את רזי ה“מקצוע“ שהיה גאה בו – רצח. ג’אז ראה זירות פשע כפי ששוטרים היו רוצים לראות אותן – מנקודת מבטו של הפושע.
האב, בילי דנט, נתפס ויושב בכלא כבר ארבע שנים, אך הגופות בעיירה המנומנמת לוֹבּוּס נוֹד נערמות, שוב.
הרוצח הסדרתי הנוכחי מחקה את שיטות עבודתו של האב וג’אז חושש שכולם יצביעו עליו עכשיו כעל “יורשו“ של אביו. בניסיון להוכיח לסביבה ובראש ובראשונה לעצמו שלהיות רוצח איננו עניין תורשתי, הוא מצטרף למשטרה במצוד אחר הרוצח הסדרתי החדש.

מתח: רמת המתח אינה גבוהה אך די קבועה לאורך הספר. ציפיתי לסצינות מתח שיצמררו לי את העור וזה לא קרה (בניגוד לאלימות).

טכנולוגיה: אין.

אלימות: יש קטעים פתלוגיים קשים. אלא אם כן המחבר הינו פתולוג לשעבר, לא ברורה לי האובססיה שלו לחקירת הנושא ולתיאורים הלא נעימים של שימוש בסכין על בני אדם.

PG: לא מתאים לבני נוער ולבוגרים הסולדים מאלימות פתולוגית קשה.

מתאים ל: תקופות בהן לא מוצאים ספרי מתח טובים על גבול האימה.

קריאה חוזרת: לא (וכנראה גם לא את ספר ההמשך)

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): הרלן קובן (שכותב יותר מצמרר ומוצלח).

סיכום: הספר נראה בשלב הראשון בעל פוטנציאל אבל ככל שמתקדמים, אותם תיאורי הפתולוגיה מלווים את העלילה שאינה משתנה מידי. עלילה המשנה – חיי היום יום של ג'אז – מתאימה לספרי נוער שהשיא בהם זה הנשיקה שהוא נותן לחברה שלו. רמת המתח סבירה אבל לא מתעלה על עצמה.
אין כמעט טוויסטים לאורך העלילה ובשלב כלשהו העלילה כבר לא מחדשת הרבה. לאלה שמתחברים לסגנון הזה, הספר לא רע, אבל לא יותר מזה. אני מניח שרבים לא יתחברו לסגנון הזה.

הערה: בתקופה האחרונה יצא לי לקרוא מספר ספרים "שלכאורה" ללא תיאורי סקס קשים ולמרות זאת אינם ממומלצים (מסיבות אחרות) לנוער ולאחרים. לכן שיניתי מעט את הפורמט הקבוע והוספתי את PG.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ