“מייקל וילסון הוא החוקר הראשי של מקרי המוות בדבלין. הוא נשוי לעורכת דין מהממת ויפהפייה ומוכשרת ואסרטיבית, ששומרת על שם נעוריה, מחזיקה את מייקל בעלה קצר, ושומרת על חיי נישואין רעננים וגדושי אהבה. אתם יודעים, כן, כן. האנטיתזה של הבלש השתיין הגרוש הבודד האפלולי. יש לו שני ילדים, ג'ניפר המהממת והיפהפייה, שדומה כל כך לאמה, וגרגורי, החמוד שדומה לאביו.

למייקל יש עבר נורא. הוא גודל בפנימייה, לאחר שהוריו נרצחו בטיהור אתני של אירלנד בימי המלחמה הגדולה בין הקתולים לפרוטסטנטים.

בחיים, רוב רובם של האנשים שנקלעים שלא בטובתם לסכנת מוות בגלל טוהר המידות והמוסריות הגבוהה שלהם במסגרת תפקידם, אורזים את משפחתם האהובה ובורחים הרחק מן הסכנה תוך כדי התפטרות חפוזה והודעה חד משמעית לרודפים אחריהם, שהם בחיים לא ילשינו ולא ימשיכו לחקור.

כך נמושה שכמוני הייתה עושה. מה לעשות, אין לי חוט שדרה יציב מספיק כדי לסכן את בני משפחתי. אתם בוודאי מסתכלים עלי מלמעלה למטה ומסננים מתחת לשפה, שעכשיו אתם מבינים למה לא גייסו אותי ל-F.B.I ולמה נשרתי גם מהגיוס למשטרת ישראל המעטירה. הלך עלי. ניסיתי לעשות עליכם רושם כשאני קוראת מיומנת של ספרי מתח, אבל הנה נודע לכם: הכל מרחוק, איסטניסטית ופחדנית שכמוני לא באמת בנוייה להיות גיבורת על.

מייקל וילסון מקבל תיק של צעיר שהתאבד, בנו של שר בממשלה. מכיוון שהמוות חשוד, והחוקר הקודם נרצח ביריות, מייקל קופץ אל תוך הסכנה, מוקף באבטחה כבדה, מתח כבד, והוא לועס את לחיו מבפנים לאורך כל הספר, אוכל מעט, מתרחץ לפעמים, משתכר לפעמים, רב עם אשתו, עם ילדיו, תוקף, מותקף, חושד, מסתכן, יחסיו עם אשתו וילדיו המפוחדים, מדרדרים מדחי לדחי, בקיצור, עשוי ללא חת, פקעת של חרדה מוסרית המתעלה מעל ליצורים רגילים.

יש לנו פה תערובת די רגילה של הון, שילטון ופשע. תמהיל שגרתי של ספר מתח שגרתי. הוא לא משעמם, הוא לא מיוחד, חוץ מאשר בעובדה שהוא אירי ושהוא תורגם לעשרים שפות ולא לארבעים שפות כמו שמקובל אצל רוב הסקנדינבים (זה בכל אופן מה שכתוב על הכריכות האחוריות, ומי אני שאערער על כך).

את הספר כבר מסרתי למכר אחד. זה מסוג ספרי גמור ומסור. ובכל זאת, אי אפשר לומר שלא למדתי ממנו כלום. כמו עמיתתו טאנה פרנץ' (שגדולה עליו בכמה מספרים) גם פול קארסון עוסק הרבה בבעיותיה הכלכליות של אירלנד, בבועת הנדל"ן, שדרדרה אנשים רבים לתהומות הייאוש, על השחיתות השלטונית ועל שנאה בין דתית.

אין פה המלצה לקרוא וגם לא המלצה שלא לקרוא. יש פה הפי אנד וגיבור ששומר על ידיים נקיות עד הסוף.

נדמה לי, אגב, שאני הראשונה שמבקרת אותו בסימניה. אז אם אני גיבורה פחדנית, שלא התערבה במקרה, לפחות אני לא מפחדת לכתוב עליו. קחו את זה בחשבון.”

“חקירת מוות, פול קרסון
סוגה: מותחן משפטי
במילה אחת: לא משעמם למוות
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: חקירת מוות הוא מותחן פורנזי עוצר נשימה. ד”ר מייקל ווילסון הוא פתולוג וחוקר מקרי מוות, עם עבר מסובך ומוח חשדן. כחוקר מקרי המוות הראשי של דבלין, הוא נתקל בהרבה מקרי מוות אלימים, חריגים או בלתי צפויים. אבל מקרה אחד מטריד אותו במיוחד.
פטריק דאולינג נמצא תלוי ביער נידח שנה קודם לכן. החקירה הסתיימה ברגע שהוכרז על תוצאות נתיחת הגופה: התאבדות. דאולינג היה מכור לסמים, עם תוחלת חיים עלובה. התיק נסגר. ואז מגלה ד”ר ווילסון שהתיק של דאולינג היה מונח על שולחנו של חוקר מקרי המוות הקודם, כשנורה למוות בידי אופנוען מסתורי.
צירוף מקרים?
ד”ר ווילסון לא סבור כך. אבל כשהוא מעמיק לחקור, מתחילים לאיים על חייו. ואז, הוא, אשתו האהובה ושני ילדיו המתבגרים מוצאים עצמם תחת התקפה מסכנת חיים.
עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי לחשוף את האמת ולהעניק לפטריק דאולינג הזדמנות אחרונה להשמיע את קולו?

מתח: בלא מעט מותחנים משפטיים, המתח מת לפני שהוא הגיע לדפוס. קרסון מצליח בספר הזה לשמור על רמת מתח די טובה.

אלימות: הספר הוא על מוות, אבל אין כמעט תיאורי אלימות קשים מידי.

PG: לא מתאים לבני נוער. כמה סצנות למבוגרים.

מתאים ל: במקום סיור באבו כביר במכון לרפואה משפטית.

קריאה חוזרת: לא

סיכום: אינני יודע אם קיים במציאות בית משפט למקרי מוות, אבל הרעיון חביב. צדק אחרון בחיים (בעצם אחרי החיים) זה מעשה נאצל. תיאור שגרת השופט מעניין ולא טרחני, מצליח להחזיק את הקורא. גם העלילה סביב ד"ר ווילסון ומשפחתו חביבה ומידי פעם מותחת. בהחלט עולות שאלות מוראליות על מה יותר חשוב – הצדק או המשפחה.
זהו ספר חביב לקריאה במטוס או כשאין ספר טוב הממתין על המדף. רצוי להשאיל מחברים, לא ספר שהייתי קונה בחנות.”

“בזבוז של זמן. העלילה לא אמינה, ולא ברור לי למה הספר הזה זכה בכלל לשבחים. עצרתי באמצע.”