המדריך לימים הקרובים, יואב בלום
סוגה: לא סגור מה הכי מתאים, כנראה שילוב של מותחן ופנטזיה
במילה אחת: לחיים, יואב בלום
דירוג: 4 כוכבים

תקציר: קוראים לך בן שוורצמן. אתה עומד עכשיו בחנות ספרים שעומדת להיסגר בעוד חמש דקות וקורא את כריכתו האחורית של הספר הזה. אתה תוהה אם הכריכה האחורית מדברת עליך. אז כן, היא מדברת עליך. ואליך. אתה במצב רגיש, ידידי.
אם תעיף מבט ותסתכל מבעד לחלון הראווה של חנות הספרים, אל הרחוב, תראה שעומד שם מישהו. מישהו שעקב אחריך בחצי השעה האחרונה, לפחות. אין זמן להסברים. זו בסך הכול כריכה אחורית, כמות הטקסט כאן מוגבלת וחנות הספרים הזו נסגרת עוד מעט, כאמור.

קח את הספר הזה, קנה אותו, שים אותו בתיק שלך ולך מכאן ישר לביתך. אל תסתכל לאחור, אבל קח בחשבון שמישהו כנראה עוקב אחריך. חזור הביתה וקרא אותי. זה יכול להיות עניין של חיים ומוות מבחינתך.

מד"ב: העלילה מתרחשת בהווה נורמלי ומוכר לחלוטין, כאשר הטוויסט החמוד של האלכוהול מכניס קצת נופך של פנטזיה או מד"ב, אבל לא באמת. מתאים מאוד גם לבעלי פוביה למד"ב.

מתח: הכתיבה המבריקה של בלום משאירה אותנו לאורך הספר בתהייה מה קורה הלאה. לא בדיוק עלילה מותחת קלאסית, אבל כן ציפייה להמשך שנותרת לאורך הספר. הגיבורים כל כך עממיים והכל כל כך שגרתי ובכל זאת יש באוויר ציפייה למשהו שיקרה בכל רגע.

אלימות: אין

PG: ספר בטוח עד כמה שאני זוכר

מתאים ל: אוהבי יואב בלום וכתיבה קלילה ומקורית

קריאה חוזרת: אולי בעתיד הרחוק

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): בלי ספק, ספרים אחרים של יואב בלום. יש לו כתיבה מאוד ייחודית.

סיכום: אני לא מרבה לקרוא ספרים של סופרים ישראלים (וגם לא לצפות בסרטים ישראליים). איכשהו, זה פחות מדבר אלי. יואב בלום הוא יוצא מן הכלל מבחינתי. הכתיבה שלו מאוד מקורית וקולחת והעלילות אצלו עשירות ומעניינות, ולא נוף ישראלי משעמם לרוב.
הספר נוגע קצת ברעיון דומה לקבוע היחידי, ספרו הראשון של בלום, בכך שאפשר להעביר תודעה, זכרון או חוויה באמצעי כלשהו למישהו אחר. בספר הזה, חוויות מועברות דרך וויסקי, יישמע מוזר ככל שישמע. עכשיו, עתיד האנושות תלוי בכך. הטוויסטים אצל בלום, כרגיל, מגיעים בזמנים הנכונים בספר. הדמויות מאוד עממיות וניתן להתחבר אליהן בקלות. הכתיבה קלילה ועם חוש הומור לייט ולא מעט פאנצ'ים. המחבר עצמו נוכח לא מעט לאורך העלילה.
לחיים!

לא יהיה לנו לאן לחזור, יובל שטייניץ
סוגה: מד"ב
במילה אחת: הטיסה הראשונה לכנסת
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: השנה היא 2037, ואותות מסתוריים מכוכב־לכת מרוחק נקלטים בכדור הארץ. האם הם נשלחו אלינו על־ידי חוצנים? והאם פניהם למלחמה או לשלום?
על משימת פענוח האותות מופקד פרופסור וגמן, חוקר מבריק ופזור־דעת, העומד בראש מאיץ החלקיקים הענק בסרן, שווייץ. ווגמן מפנטז שהמשימה החדשה שהוטלה עליו תעניק לו, סוף סוף, את פרס הנובל המיוחל. הוא מרכיב צוות של מדען גרמני פדנט, מתמטיקאי ישראלי ארך רגליים, פיזיקאית צרפתייה מבריקה ויפהפייה וביולוג הודי בעל נטייה פילוסופית, ויחד הם יוצאים למסע דרמטי בחלל בניסיון להציל את כדור הארץ.
האם תצליח החבורה להבין את המסרים מכוכב הלכת המסתורי ולשוב בזמן כדי להזהיר את תושבי כדור הארץ? והאם האנושות תבין סוף סוף את הפוטנציאל הנפיץ — של המאיץ? ומי מהחבורה, אם בכלל, יזכה לבסוף בפרס הנובל?

מד"ב: לייט - שטייניץ מצליח לכתוב מדע בדיוני שקריא להדיוטות.

מתח: אין, הוא ד"ר לפילוסופיה

PG: לגן חובה

מתאים ל: ח"כים מהליכוד (אהה, רובם לא יודעים לקרוא)

קריאה חוזרת: ממש לא

סיכום: יש הרבה סחלה (סחל"א למיטיבי לכת) בכנסת ישראל, והשר שטייניץ, בעיניי, היה הזרקור הכמעט בודד ברפש. ח"כ אינטליגנטי, רהוט, ענייני. בין אם הסכמתם עימו ובין אם לאו, לא יכולתם שלא להעריך ולחבב אותו. לכן, כשנתקלתי בספר הזה בחנות הספרים, ועוד מד"ב, לא היה צריך הרבה לשכנע אותי לקנות.
לצערי, הספר הזה אינפנטילי. אין לי דרך אחרת לומר זאת. הוא כותב בצורה ברורה על מד"ב ועל הסכנה האורבת לאנושות מהקידמה, אבל הכתיבה על היחסים בין הגיבורים והמחשבות שלהם, מזכירות נער זב חוטם המפרסם פוסט על איזה כוכבן או אלילה שחתמו לו על החולצה.
שטייניץ, זה יפה שאתה מצליח להנגיש מושגים כגון יחסיות ומהירות אור לכולם, אבל תן לקוראים שלך קרדיט שגם להם יש אינטליגנציה חברתית. ותן גם קצב לספר. לא חייב מהירות האור, אבל לפחות תעביר להילוך שני.

סיפורי חייך ואחרים, טד צ'יאנג
סוגה: מדע בדיוני הארד קור
במילה אחת: חיבורים על מדע בדיוני, סוציולוגיה ותאולוגיה
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: חרף פרסומיו המועטים נחשב צ'יאנג לאחד הקולות המקוריים של הזאנר. בכל אחת מאותן שכיות חמדה של פרוזה, הוא בורא עולם. עולם הדומה לשלנו אך באותה נשימה שונה ממנו בתכלית. ספר זה טומן בחובו את כל יצירותיו נכון להיום. מגדל בבל - עוקב אחר פיסת חיים של בנאי בפרוייקט הארכיטקטוני השאפתני ביותר אי פעם. דרך חוויות הטיפוס והבניה, נפרשת בפנינו תמונת עולם מרהיבה, המכה בקורא בעוצמה בראשיתית. הבן - מפגיש אותנו עם מוח אנושי המצליח לפרוץ גבולות, לזקק מחשבה אל מעבר לגבול האפשר. היכולות העומדות לרשות מוח זה הן בלתי נתפשות עד שהוא פוגש אדם המתעלה אף עליו. חלוקה באפס - מספר על מתמטיקאית מבריקה המגלה כי כל התפיסות שלה, ושל העולם כולו, לגבי מהות המתימטיקה? שגויות מהיסוד. וכמובן, אם המתימטיקה אינה מה שחשבנו שהיא, כך גם העולם. סיפור חייך - מתאר מפגש ראשון עם חוצנים. מדענית המנסה ללמוד את שפתם את החייזרים לומדת את השפעתה של השפה על תפיסת העולם, המציאות והזמן. גילויים אלו ישפיעו עליה ועל מערכת היחסים שלה עם ביתה. שבעים ושתיים אותיות - הן אותיות עבריות המשמשות, עפי תורת הקבלה, להנפשת חיים בגופים דוממים, כגלמים. הסיפור מתרחש בעולם בו הביולוגיה האנושית מבוססת על עקרונות שונים מאלה שלנו, ומחבר באופן מבריק בין תיאוריית הפרפורמציה שרווחה במאות הקודמות לתורת הקבלה היהודית. גיהינום - הוא היעדרו של אלוהים. מתרחש בעולם בו גן עדן וגיהנום הם לא תפיסות מופשטות וביקורי מלאכים מהשמיים מתרחשים לעיתים תדירות. כשעוזב אדם את עולם החיים, ניתן לראות את נשמתו פורחת מעלה אל גן העדן, או מטה, אל הגיהינום. ההשפעות החברתיות של מציאות הזויה זו מרחיקות לכת. האבולוציה של המין האנושי - בודק בצורה ממזרית ומשעשעת את דרכי המחקר המדעי בעתיד. לאהוב את מה שרואים - תעודה הוא מעין סרט תיעודי על צעירים הנוטלים גלולה שתנטרל את האזור במוח המבחין ביופיים החיצוני של אנשים, ותאפשר לכולם להתייחס רק ליופי הפנימי .

מתאים ל: חובבי מדע בדיוני הארד קור

קריאה חוזרת: לא

סיכום: בד"כ אני נמנע מספר המקבץ סיפורים קצרים. הפעם חרגתי ממנהגי ולמרות הציון הבינוני שנתתי לספר, הוא כולל כמה סיפורים מבריקים. ביניהם, "הבן" על שדרוג המוח לרמת על-אדם; "חלוקה באפס" המזכיר לי קורס במתמטיקה מימי האוניברסיטה בו המרצה הוכיח לנו תיאורה כלשהו וחייך לעצמו מרוצה בעוד אנחנו לא קולטים מה הקטע; ו"לאהוב את מה שרואים" שצריך להילמד בכל תואר לסוציולוגיה ופילוסופיה וגם מעלה שאלות עכשיויות על כל תרבות היופי והפילטרים באינסטגרם.
לעומת זאת, היו שם כמה סיפורים גרועים שנאלצתי לדלג עליהם לאחר 5-10 דפים – בין השאר "72 אותיות" ו"גהינום הוא היעדרו של אלוהים". לא ברור לי למה הוא הכניס סיפורי תאולוגיה ודת בספר מדע בדיוני.

ברגע אחד, סוזן רדפרן
{עכשיו משנחתם ההסכם לשחרור החטופים, מצאתי את הכוחות לכתוב ביקורת ראשונה על אחד מהספרים (הלא מעטים) שקראתי מאז פרוץ המלחמה. בדקתי ומצאתי שהביקורת האחרונה שפרסמתי הייתה מספר ימים לפני השביעי באוקטובר.}

סוגה: רומן (כנראה)

במילה אחת: חיים או מוסר

דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: תאונת דרכים אכזרית משליכה את פין מילר בת השש-עשרה יחד עם עוד עשרה בני משפחה וחברים לתהום. החלטות בלתי אפשרויות מתקבלות בקרב השורדים, החלטות שמותירות אותם בייסורי אבל וחרטה. כיצד יתמודדו עם ההשלכות של מעשיהם? עם האשמה שלא מרפה? וכיצד משפחה שהתפרקה לרסיסים תצליח להטליא מחדש את חייה המרוסקים?

ברגע אחד הוא סיפור ששובר את הלב ואז מאחה אותו, סיפור על אהבה, על משפחה ועל היכולת להמשיך הלאה גם כשזה נראה בלתי אפשרי.

מתח: הסיפור מסופר (בלי ספוילרים) מנקודת מבט מאוד ייחודית של הנערה הגיבורה, פין. למרות שחלק משמעותי מהספר דן בשאלות פנימיות סביב הישרדות ומוסר, הספר עצמו די מותח והעלילה מאוד זורמת.

אלימות: ישנן בספר כמה סצינות אלימות לא קשות.

PG: הספר יכול להתאים לנוער בוגר.

מתאים ל: טיסה ארוכה או חופשה בצימר בחורף בצפון אירופה כאשר הכל מושלג מסביב

קריאה חוזרת: לא

סיכום: בניגוד לתיאור הקצר על כריכת הספר, זה אינו ספר הישרדות קלאסי. כשקראתי את הכריכה האחורית, חשבתי שהעלילה תזכיר את משחקי הרעב. זה לא קרוב לכך. הכתיבה מאוד קולחת ומצליחה להעביר את הסבל בתנאים בהם הם נמצאים. מאוד אהבתי את נקודת המבט המאוד ייחודית (שנהיית ברורה בתחילת הספר) של הגיבורה.
הדמויות בספר מתמודדות עם תנאים קיצוניים ונדרשות לקבל החלטות קשות ולפעמים אנוכיות, ומעלות לא מעט שאלות מוסריות לאורך קריאת הספר. בואו נאמר שאתם שטים באוניה והיא טובעת. יש לכם בסירת ההצלה מקום רק לעוד שלושה אנשים, ועל האוניה מלבד שני ילדיכם, נמצאים גם ההורים שלכם, החברים הכי טובים שלכם והילדים שלהם. מה תעשו?

נקסוס: שיא (נקסוס 3), ראמז נעים
סוגה: מד"ב
במילה אחת: רחוק מהשיא
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: אי שקט מתפשט ברחבי ארצות הברית, סין ומעבר להן. סודות ושקרים מעוררים גלי הדף של כעס המתפשטים ממוח למוח. משטרת המהומות נלחמת במפגינים המקושרים ביניהם באופן טבעי. צבאות מגוייסים. הסדר הפוליטי מתמוטט. מהפכה מבוססת על נקסוס ניצבת בפתח.

מד"ב: הספר הזה ממשיך את רעיון מדע הנקסוס והננובוטים משני הספרים הקודמים בסדרה ומכניס למשוואה האקינג (Hacking) ברמת מוח. רעיונות מדעיים מעניינים.

מתח: הספר השלישי יותר מותח מהקודם אבל עם גם לא מעט חלקים מתים עם קצת יותר מידי הגיגים ומחשבות.

טכנולוגיה: הרעיון סביב טכנולוגיית האח הגדול הסינית ברמת המוח המשולבת ברשת חברתית כמעט אישית, מעורר מחשבות לא מעט מטרידות. מעבר לזה, אותה טכנולוגיה מהספרים הקודמים.

אלימות: יש קרבות וקצת הרג מהסוג שרואים בסרטי אקשן, לא קשה מידי.

PG: ישנם כמה קטעים בספר שלא מתאימים לנוער.

מתאים ל: מי שאהב את חירטוטי השכל של הסרט השלישי בסדרת מטריקס.

קריאה חוזרת: אפשר לוותר.

סיכום: הספר הראשון בסדרה היה מעולה. בשני הייתה ירידה ואת השלישי סיימתי כי הייתי חייב לסגור את הסדרה. בדומה לסדרת הסרטים של המטריקס, הרגשתי שהשלישי (בספר ובסרט) ארוך מידי עם ניסיונות מיותרים של המחבר להוסיף נופך פילוסופי לעלילה. היוצרים קצת שכחו בספר ובסרט להכניס עלילה ומתח. עם על הספר היו חתומים (לא טעות דקדוקית) האחיות Wachowski במקום ראמז נעים, לא הייתי מתפלא.
השיא היה בספר הראשון, לא בספר: שיא (במקור הלא מתורגם: Apex).

עננה (להב החרמש 2), ניל שוסטרמן
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: החיים שאחרי כשאין מוות
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: אחרי שבספר הקודם התוודעו שוליות החרמשים סיטרה ורואן לעולם של הרג, נהפך רואן לרודף צדק ומקים משמר שמטרתו להרחיק חרמשים מושחתים. סיטרה בוחרת הפעם לפעול בחמלה, בניגוד לאידיאלים של "הסדר החדש", אך כאשר חייה מאוימים, מתברר שלא כולם פתוחים לשינוי.
המאבק באויבים ישנים וחדשים צובר תאוצה, וכשהשחיתות פושה בחרמשות, רואן וסיטרה מתחילים לאבד תקווה. האם העננה תתערב או שמא יתחיל עולמם להתפרק?
סיטרה ורואן מתוודעים לעולמם של החרמשים ולומדים לשלוט ב"אמנות ההרג", אך שניהם יודעים היטב שכישלון עלול להוביל לסוף חייהם שלהם.

מד"ב: בדומה לספר הראשון, גם בספר זה יש נגיעות של מד"ב הנוגעות לחיי הנצח. אבל רוב הספר נוגע יותר בדילמות סוציולוגיות ולא עמוס במדע.

מתח: פה ושם הספר צובר תאוצה ומרגיש מותח, אבל כספר למבוגרים צעירים, הוא לא באמת מותח – ספרים כאלה מנגישים הרבה מהמחשבות (הקצת תמימות של הגיבורים) על חשבון העלילה והקצב.

אלימות: כספר על מוות, אלימות לא חסרה. אבל הכל די רך אם מתעלמים מהעובדה שרצח זה לא מעשה רך. ברמה הפילוסופית, זה לא רצח אלא סיום חיים נדרש.

PG: מתאים לבני נוער.

מתאים ל: קוראי הספר הראשון (החרמש) בסדרה.

קריאה חוזרת: הספר הבא שאקרא יהיה הספר האחרון בסדרה (חלק 3).

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא מכיר ספרים דומים.

סיכום: הרבה פעמים, הספר הראשון בסדרה/טרילוגיה, הוא הספר הטוב ביותר ומשם יש תחושה של מיצוי ודעיכה. בעננה, הספר השני בסדרה, העלילה משנה קצת זווית ופוקוס ולא מתמקדת רק בשני הגיבורים הצעירים. הרבה אינטריגות בין החרמשים מוסיפים עניין ופלפל לסיפור והופכת אותם לדמויות חשובות בסדרה.
לתחושתי, הגיבורה האמיתית של הספר הזה היא העננה (סביבות-העל של הענן של היום). ההגיגים הפילוסופיים והסוציולוגיים שהיא מעלה מאוד מעניינים והופכים את העננה לדמות ראשית. הרבה מחשבות עולות מאי-היכולת למות. אין אלימות, אין תחרותיות, החיים רגועים – אז בשביל מה לחיות בכלל? העננה הכל-יכולה מתייסרת בינה לבין עצמה ומציגה את עצמה כפגיעה. מאוד מרתק ומעלה חיוך לא פעם.
כפי שכתבתי על הסופר בספר הראשון, הוא ממש גאון. הוא ממש רקם עולם שאינו דומה לספרים אחרים. אין כאן מחזור של רעיונות או סיפורים אחרים. יש לו חוש הומור עדין שמתגלה מידי פעם בספר. הרעיונות שלו לאורך הספר מאוד מעניינים.

חקירת מוות, פול קרסון
סוגה: מותחן משפטי
במילה אחת: לא משעמם למוות
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: חקירת מוות הוא מותחן פורנזי עוצר נשימה. ד”ר מייקל ווילסון הוא פתולוג וחוקר מקרי מוות, עם עבר מסובך ומוח חשדן. כחוקר מקרי המוות הראשי של דבלין, הוא נתקל בהרבה מקרי מוות אלימים, חריגים או בלתי צפויים. אבל מקרה אחד מטריד אותו במיוחד.
פטריק דאולינג נמצא תלוי ביער נידח שנה קודם לכן. החקירה הסתיימה ברגע שהוכרז על תוצאות נתיחת הגופה: התאבדות. דאולינג היה מכור לסמים, עם תוחלת חיים עלובה. התיק נסגר. ואז מגלה ד”ר ווילסון שהתיק של דאולינג היה מונח על שולחנו של חוקר מקרי המוות הקודם, כשנורה למוות בידי אופנוען מסתורי.
צירוף מקרים?
ד”ר ווילסון לא סבור כך. אבל כשהוא מעמיק לחקור, מתחילים לאיים על חייו. ואז, הוא, אשתו האהובה ושני ילדיו המתבגרים מוצאים עצמם תחת התקפה מסכנת חיים.
עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת כדי לחשוף את האמת ולהעניק לפטריק דאולינג הזדמנות אחרונה להשמיע את קולו?

מתח: בלא מעט מותחנים משפטיים, המתח מת לפני שהוא הגיע לדפוס. קרסון מצליח בספר הזה לשמור על רמת מתח די טובה.

אלימות: הספר הוא על מוות, אבל אין כמעט תיאורי אלימות קשים מידי.

PG: לא מתאים לבני נוער. כמה סצנות למבוגרים.

מתאים ל: במקום סיור באבו כביר במכון לרפואה משפטית.

קריאה חוזרת: לא

סיכום: אינני יודע אם קיים במציאות בית משפט למקרי מוות, אבל הרעיון חביב. צדק אחרון בחיים (בעצם אחרי החיים) זה מעשה נאצל. תיאור שגרת השופט מעניין ולא טרחני, מצליח להחזיק את הקורא. גם העלילה סביב ד"ר ווילסון ומשפחתו חביבה ומידי פעם מותחת. בהחלט עולות שאלות מוראליות על מה יותר חשוב – הצדק או המשפחה.
זהו ספר חביב לקריאה במטוס או כשאין ספר טוב הממתין על המדף. רצוי להשאיל מחברים, לא ספר שהייתי קונה בחנות.

חרמש, ניל שוסטרמן
סוגה: מד"ב/דיסטופיה
במילה אחת: גאוני
דירוג: 5 כוכבים

בקצרה: עולם מושלם. בלי רעב, בלי מחלות ובלי סבל. האנושות הצליחה להכניע גם את המוות. אבל לחיים בעולם מושלם כזה יש גם מחיר כבד – החרמשים. שני בני נוער, סִיטְרָה ורואן, נבחרים להיות שוליות של חרמש. זהו תפקיד שאיש מהם לא רוצה, ובדיוק בגלל זה הם נבחרו לו. בעולם ללא מוות, רק החרמשים יכולים לסיים חיים, והם חייבים לעשות זאת כדי למנוע פיצוץ אוכלוסין. זהו תפקיד מכובד ועתיר זכויות, אבל בכל מקום שאליו חרמשים מגיעים הם פוגשים רק פחד.
סיטרה ורואן מתוודעים לעולמם של החרמשים ולומדים לשלוט ב"אמנות ההרג", אך שניהם יודעים היטב שכישלון עלול להוביל לסוף חייהם שלהם.

מד"ב: בסיפור ישנם מוטיבים של מד"ב סביב חיי נצח, אבל שום דבר כבד שיבריח קוראים שיש להם פוביה ממד"ב. זה לא באמת מד"ב (כלומר כן, אבל לא).

מתח: יש קצת מתח בספר, אבל לדעתי הוא לא נכתב כספר מתח.

טכנולוגיה: למרות שאנחנו בעתיד הרחוק, הטכנולוגיה היא של היום. מתאים גם לטכנופובים.

אלימות: טוב, זה ספר על מוות, אז אלימות לא חסרה. אבל הכל די רך אם מתעלמים מהעובדה שרצח זה לא מעשה רך. ברמה הפילוסופית, זה לא רצח אלא סיום חיים נדרש.

PG: מתאים לבני נוער.

מתאים ל: כולם, בפרט לכאלה החולמים על חיי נצח.

קריאה חוזרת: הספר הבא שאקרא יהיה ספר ההמשך (חלק 2).

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): לא מכיר ספרים דומים.

סיכום: לעיתים רחוקות נופל לידי ספר הכובש אותי מהרגע הראשון והגורם לי לשאול איך לא חשבו על הרעיון הזה קודם. איזה גאון הסופר צריך להיות כדי לכתוב ספר עמוק המעלה שאלות רבות על חיי נצח ומצליח לסחוף אותנו בתיאבון רב לגמור את הספר כמה שיותר מהר.
למרות שזה מוגדר ספר נוער (שני הגיבורים הם בני נוער), אני מחזיק מזה ספר למבוגרים. הרבה רבדים יש בכתיבת הזו ועכשיו אני בכלל לא בטוח שאני רוצה לחיות לעד. גם לא לעבור תהליכי הצערה ובגיל 130 להיראות בן 30. בהרבה ספרי נוער, הכתיבה נורא פשטנית וילדותית וכל הסיפור נע לקראת נשיקה (או לא) בסופו. הכתיבה בחרמש היא די בוגרת ולמעט כמה סצנות בודדות בין הגיבורים (היא אוהבת אותי או לא?), יש חלקים עמוקים ומעט פילוסופיים.
למרות תחושה שהסיפור מתבסס על רעיון המבוך, ובהתחלה חשבתי שזה מתקדם לקראת משחקי הרעב, ישנן כמה שכבות בסיפור. בשכבה אחת, יש קצת מאבק מי ישרוד ומי ימות, אבל זה בשוליים. שכבה אחרת דנה בהיבטים פילוסופיים על חיי נצח. שכבה אחרת נוגעת בהיבטים סוציאליים כגון מה כבר נותר לעשות בחיים כאשר הכל כבר נעשה. יש גם את העננה (שזה סופר ענן מחשוב השולטת על החיים) ומה מקומה בחיינו – כמה שזה רלוונטי בימים אלה כשדנים על השתלטות ה – AI על האנושות.
נהניתי גם מכתיבה מעט מצחיקה ומעט צינית, בעיקר סביב נושא המוות (לא רוצה לשים כאן ספוילרים). המחבר השקיע רבות בתיאור מאוד רציני ומקצועי של כלי המוות (הרבה סוגי סכינים בגדלים שונים) המשמשים את החרמשים וכיצד הם הופכים למאסטרים של הרג. מישהו אמר מרוץ חימוש גרעיני?
זה ספר ראשון בטרילוגיה והוא ספר חובה. גאוני.

שדה קרב ארץ, קורות שנת 3000 - ל. רון האברד
סוגה: מד"ב
במילה אחת: בזבוז נייר
דירוג: 2 כוכבים

בקצרה: לאפייט רון האברד, מייסד תורת הסיינטולוגיה, נודע כאחד מסופרי המדע הבדיוני המבריקים ביותר. שדה קרב ארץ הוא אפוס ענק, המתרחש בשנת 3000, כאשר נשקפת סכנת קיום לשרידיו של המין האנושי. ג'וני גודבוי טיילר מחליט לצאת ממחבוא בהרי הרוקי, אשר בו קומץ בני אדם מתקיימים בדוחק, בלא שיעלה על דעתו כי הוא קורא בכך תיגר על המערכת אשר שיעבדה במשך אלף שנים את תשובי כדור הארץ לגזע הפסיכלו העריץ.
הפסיכלו, וחברת המכרות הבינגאלאקטית העצומה שלהם, ניצלו את כל הגאלאקסיות הידועות במשך מאות שנים, והשמידו באכזריות כל גזע שניסה להתמרד. כיצד יכול אדם אחד - בעזרת קומץ סקוטים ששרדו - להתמודד עם כוח הרשע שביקום? תאור עלילותיו היא ההרפתקה המופלאה מכל, שעיקרה רוח האדם שוחרת החירות והאושר.

מד"ב: האברד התיימר להמציא מדע בדיוני אבל זה כל כך לא מחובר למדע שזה סתם קשקוש בדיוני. אם חללית של גזע זר מגיע בטלפורטציה לכדור הארץ, מדוע היא צריכה לטוס בתוך האטמוספירה לאיטה? ומדוע נדרש לטעון סליל למחשב הטיסה? זו מחלה מהשנים שלפני המחשב של הרבה ספרי מד"ב כולל של היינלין – שלא חזו את היכולת להעביר קובץ באוויר או דרך כבל.

טכנולוגיה: טכנולוגיה מפגרת. מדוע רשםתמונה ולא מצלמה דיגיטלית? מדוע לטעון תקליטון למכונה לצריבת זכרון במוח? איך לא חשבת, אדוני המחבר, על טכנולוגיות יותר יצירתיות בספר.

מתח: פה האברד ממש "נסחף". המתח פה לא יצחיק ילד בגיל יסודי. אולי ילד בגיל יסודי היה כותב מתח יותר מוצלח.

אלימות: לא ממש.

PG: אין קטעים בעייתיים – מתאים לכל גיל.

מתאים ל: אף אחד.

קריאה חוזרת: ממש לא.

סיכום: בהקדמה לספר, האברד כותב מסה ממש מעניינת על ההבדל בין מד"ב לפנטזיה. הוא גם מספר על ימי המד"ב המקודמים של שנות הארבעים וכיצד בתור עורך הוא עזר להתוות את הדרך. חשבתי שהוא בעצמו יקפיד על הסטנדרט שהוא התווה לסופרי המד"ב בתור עורך. אבל לא כך. אומנם קניתי את הספר יד שניה בכמה גרושים, אז אני לא מתבאס להיפטר ממנו, אבל פשוט בזבוז זמן.
רק לחשוב מה יש בתורת הסיינטולוגיה שהוא פיתח...