תורשה מעניינת אותנו מאד. אף אחד לא באמת יודע איך היא עובדת, אף אחד לא יכול לנבא איך תתבטא התורשה על אדם מסויים, כמו שאמר ג'. ברנרד שו לשחקנית היפהפיה שהציעה לו נישואים בנימוק שחבל לא להעניק לעולם ילד משותף שלהם, שיירש את היופי (שלה) ואת השכל (שלו). "גבירתי" אמר הברנרד "אני מודאג מילד שיירש את היופי שלי ואת השכל שלך..."

סיפור המתח הזה עוסק בתורשה של סוציופתיה (השם החדש של הפסיכופתיה הותיקה). ג'אז הוא מתבגר בן 17, הוא הולך לבית הספר, יש לו חברה, יש לו גם חבר הכי טוב, סבתא סנילית. הוא גם בנו של רוצח סידרתי שרצח מעל מאה אנשים ויושב בכלא כבר ארבע שנים. ג'אז מאמין - כמו אנשים רבים בעיירה וגם מחוצה לה - שהרוע מקנן בו ועושה הרבה כדי להוכיח - בעיקר לעצמו - שהוא לא כמו אביו. יש לו יחסים מיוחדים עם השריף שהצליח לעצור את אביו, ואובססייה לנרצחים, לגוויות ולפיענוח פשעים.

הנושא מעניין במיוחד. במקרה של סוציופת שמגדל בן ומנסה לטפח אותו כיורשו. התורשה וגם הסביבה חוברות והמוצר המוגמר אמור להיות אדם שיהיה הרוצח הכי נורא בהיסטוריה. או שאולי לא? אולי אי אפשר לאמן מישהו להיות סוציופת, כמו שאי אפשר לאמן סוציופת להיות בעל רגשות ויכולת אמפתית? רבים מהסוציופתים גדלו אצל הורים שאינם סוציופתים. רק חלק קטן מהילדים שילדותם היתה קשה בגלל הורים לא מתפקדים גדלים להיות סוציופתים. אולי צריך עוד משהו פרט לתורשה וסביבה כדי לייצר את הזן הזה?

הספר מעניין וקל לקריאה. הגעתי אליו בזכות הביקורת של רונדנית (תודה!). הוא חביב, מופרך במידה שאני יכולה לחיות איתה ביולי. לא קשה במיוחד לנחש מי הפושע, ג'אז, המתבגר, מעייף את הקורא (במידה) בהרגשות אשמה מופרכות המתחלפות בחשש מפני המורשת שהורישו לו אביו וסבתו. הספר אינו מצנן את הקיץ בצמרמורות של אימה ומתח, אבל הוא מבדר ואף גורם לך לפעמים להזדהות עם המתבגר המסכן שמרחם על עצמו ללא הפסק. באופן כללי - ספר בסדר (גמור).

אחת למספר ספרים אני עושה אתנחתא עם ספר מתח. הפעם עם ספר של בארי ליגה אליו הגעתי בזכות כמה כותבי ביקורות לפני.

ג'אז הוא הבן של אחד מהרוצחים הסדרתיים המפורסמים במדינה. יש לו בעיות פסיכולוגיות וזהות לא פשוטות איתם הוא מנסה להתמודד תוך כדי מתן עזרה לשריף המקומי הרודף אחרי רוצח סדרתי שפועל בעיירה. אביו של ג'אז יושב בכלא והרוצח הסדרתי המהלך איימים בעיירה המקומית מנסה לבצע רציחות הזהות לאביו של ג'אז, ולכן נקרא 'הרוצח החקיין'.
ספר קליל, מותח, אבל גם די שגרתי. בחלקים גדולים ממנו חשתי שבסרט הזה הייתי כבר. חלק גדול מהמהלכים בספר היה קל לצפות מראש.
סך הכל נהנתי להעביר את הזמן איתו.

ג’אז הוא מתבגר חביב ומעורר אמפתיה. אך הוא גם בנו של הרוצח הסדרתי המתועב ביותר בעולם. אביו חינכו ללכת בדרכיו ולימד אותו את רזי ה“מקצוע“ שהיה גאה בו – רצח. ג’אז ראה זירות פשע כפי ששוטרים היו רוצים לראות אותן – מנקודת מבטו של הפושע.
האב, בילי דנט, נתפס ויושב בכלא כבר ארבע שנים, אך הגופות בעיירה המנומנמת לוֹבּוּס נוֹד נערמות, שוב.
הרוצח הסדרתי הנוכחי מחקה את שיטות עבודתו של האב וג’אז חושש שכולם יצביעו עליו עכשיו כעל “יורשו“ של אביו. בניסיון להוכיח לסביבה ובראש ובראשונה לעצמו שלהיות רוצח איננו עניין תורשתי, הוא מצטרף למשטרה במצוד אחר הרוצח הסדרתי החדש.

מערכת היחסים בין ג'אז לבין השריף ג'י ויליאם היא כמו מערכת יחסים בין אחיין לדוד. מחד גיסא, הם מאוד רוצים לעזור אחד לשני ומאידך, לא רוצים להרגיש יותר מדי כאילו הם בן ואבא. ג'אז חי עם סבתו המשוגעת, שאגב לא הפסקתי לצחוק בקטעים שלה בספר. הוא דואג לה כל עוד הוא יכול כדי שלא יעבירו אותו לבית אומנה. יש לו שני חברים טובים, האווי ובת הזוג שלו קוני.
ג'אז מוצא את עצמו חצוי בין היותו בן של רוצח פסיכופת לבין רצונו להיות נער מתבגר שרק רוצה להיות "נורמלי". במהלך כל הספר הוא שואל את עצמו האם הוא באמת כמו אביו או שאולי הוא יכול להיות טוב יותר ומועיל יותר לסביבה. האם הוא יכול לקחת את החינוך הסוציופתי שאליו חונך עד גיל 13 או שהוא יכול לחוש קירבה אנושית לאנשים שהוא אינו מכיר, אבל בעיקר האם הוא יכול לעמוד בפני הפחדים הגדולים ביותר שלו.

ספר מיסתורין-פסיכולוגי לנוער (וגם למבוגרים). חובבי הז'אנר ייהנו ממנו למרות שדי ברור מי הרוצח, זה לא ממעיט מהערך של המיסתורין והכיף.
מחכה לספרי ההמשך.

אני צייד רוצחים, בארי ליגה
סוגה: מותחן
במילה אחת: המכון הפתולוגי
דירוג: 3 כוכבים

בקצרה: ג’אז הוא בנו של הרוצח הסדרתי המתועב ביותר בעולם. אביו חינכוֹ ללכת בדרכיו ולימד אותו את רזי ה“מקצוע“ שהיה גאה בו – רצח. ג’אז ראה זירות פשע כפי ששוטרים היו רוצים לראות אותן – מנקודת מבטו של הפושע.
האב, בילי דנט, נתפס ויושב בכלא כבר ארבע שנים, אך הגופות בעיירה המנומנמת לוֹבּוּס נוֹד נערמות, שוב.
הרוצח הסדרתי הנוכחי מחקה את שיטות עבודתו של האב וג’אז חושש שכולם יצביעו עליו עכשיו כעל “יורשו“ של אביו. בניסיון להוכיח לסביבה ובראש ובראשונה לעצמו שלהיות רוצח איננו עניין תורשתי, הוא מצטרף למשטרה במצוד אחר הרוצח הסדרתי החדש.

מתח: רמת המתח אינה גבוהה אך די קבועה לאורך הספר. ציפיתי לסצינות מתח שיצמררו לי את העור וזה לא קרה (בניגוד לאלימות).

טכנולוגיה: אין.

אלימות: יש קטעים פתלוגיים קשים. אלא אם כן המחבר הינו פתולוג לשעבר, לא ברורה לי האובססיה שלו לחקירת הנושא ולתיאורים הלא נעימים של שימוש בסכין על בני אדם.

PG: לא מתאים לבני נוער ולבוגרים הסולדים מאלימות פתולוגית קשה.

מתאים ל: תקופות בהן לא מוצאים ספרי מתח טובים על גבול האימה.

קריאה חוזרת: לא (וכנראה גם לא את ספר ההמשך)

ספרים נוספים בסגנון (שקראתי): הרלן קובן (שכותב יותר מצמרר ומוצלח).

סיכום: הספר נראה בשלב הראשון בעל פוטנציאל אבל ככל שמתקדמים, אותם תיאורי הפתולוגיה מלווים את העלילה שאינה משתנה מידי. עלילה המשנה – חיי היום יום של ג'אז – מתאימה לספרי נוער שהשיא בהם זה הנשיקה שהוא נותן לחברה שלו. רמת המתח סבירה אבל לא מתעלה על עצמה.
אין כמעט טוויסטים לאורך העלילה ובשלב כלשהו העלילה כבר לא מחדשת הרבה. לאלה שמתחברים לסגנון הזה, הספר לא רע, אבל לא יותר מזה. אני מניח שרבים לא יתחברו לסגנון הזה.

הערה: בתקופה האחרונה יצא לי לקרוא מספר ספרים "שלכאורה" ללא תיאורי סקס קשים ולמרות זאת אינם ממומלצים (מסיבות אחרות) לנוער ולאחרים. לכן שיניתי מעט את הפורמט הקבוע והוספתי את PG.

טוב, לומר את האמת אהבתי את הספר.
הכתיבה שלו הייתה קלילה לקריאה, ז"א הסגנון כתיבה שלו היה ממש זורם, ואני גם אוהבת את כל העיניין של פשעים-רציחות, במיוחד את הפאן הפסיכולוגי שבזה, כך שהספר ממש התאים לי.
הבעיה שלי היא פשוט שהוא לא ממש משך אותי לקריאה.
זה קרה לי הרבה, ועדיין לספרים אחרים נתתי ניקוד גבוה יותר, אבל הקטע הוא שסיימתי לקרוא 2 ספרים אחרים שזמן שעשיתי הפסקה מקריאה, כי הוא פשוט לא משך אותי.

זה את האמת קרה לי עם עוד ספרים, שמסיבה כל שהיא הגוף שלי נרתע מהקריאה של זה, אבל ברגע שקראתי זה דווקא היה מעניין ובסדר.
אולי הייתי צריכה להתרגל לדמות, אחרי הכל, אני לא ממש קוראת ספרים שמערבים אקשן ופשעים, האחרון שקראתי, גם כן בערך, היה בפברואר, ומאז קראתי ספרי נוער קלילים, ואולי לאחרים טפשיים, כך שפשוט הייתי צריכה להתרגל לפאן כזה בספר נוער.
אז... היה קצת קשה להתרגל למשהו בזמן קריאה, אז יצא שפשוט לא נהנתי הרבה מהספר בהתחלה.
נהנתי מהקריאה, ז"א הפועל לקרוא את המילים ולחשוב עליהם, אבל העלילה בהתחלה לא עיניינה אותי במיוחד, לא יודעת למה, כי התיישבתי שלשום בערב לקרוא, אולי אפילו יום לפני, ופתאום זה נהיה מעניין, רציתי לקרוא אותו עד מאוד.
אולי התקופה הייתה לא טובה, הרבה לחצים, הרבה הרגשות לא נחמדים, אז אולי הספר באמת היה טוב, אבל עד החצי שלו, או מה שאני אומרת לעצמי 'עד שהוא נהיה מעניין', כל הזמן פשוט חשבתי להביא לו 3-2 כוכבים, רק בגלל הכתיבה הנחמדה, ולא יותר מזה.
אבל אז העובדה שהתעניינתי בשני ספרים בזמן שניסיתי לקרוא אותו, קצת עצבנה אותי.

חוץ מזה, הרעיון באמת מעניין, לא יודעת אם מקורי, אני לא עמוק בספרי הפשע, כך שאני לא יודעת אם הוא מקורי, אבל זה היה ניסיון נחמד לראות איך הסופר כותב, בגלל שבמקור רציתי ספר אחר של הסופר הזה, כך שלפחות אני יודעת שאהנה מהספר האחר שלו.

אולי הבאתי לספר הזה 3 כוכבים מתוך 5, אבל אני מעדיפה 3.5, אני אקרא את שאר הסדרות, אבל שוב, לא ממש בוער לי לקרוא אותם כך ש... פשוט אחכה שהם יתורגמו, ואז עוד שבועיים כדי שיגיעו לסיפרייה שלי, ואהיה מרוצה.

ספר מעולה!

סוף סוף ספר מתח עם ערך מוסף. זה ספר זורם, מותח, והכי חשוב- גורם לך לחשוב.
עד כמה אנחנו באמת מי שאנחנו בוחרים להיות? האם ההשפעה של ההורים או הסביבה מכרעת, או שיש לנו מקום לבחור?

אהבתי גם את סוף הספר. דווקא בגלל שהוא לא שגרתי...

ג'אז כבר יודע מה הוא רוצה להיות בתוכו,זה ברור לאיזה כיוון הוא יפנה(אהמאהמ הכותרת).אבל לקראת סוף הספר הוא הופך לדמות קצת פחות תמימה ופחות פסיבית בנוגע לזה.
אפילו שהסוף היה מאוד לא סביר ,הוא היה צריך להתרחש איכשהו כדי להגביר את המתח לקראת הספרים הבאים שנראה לי שיהיו יותר מותחים בגלל משחק הכוחות החדש שנוצר.
שווה קריאה:)

ספר מעולה!!!
את הספר השני והראשון יש בעברית אבל את הספר השלישי אין, ואהבתי את הסדרה כל כך שקראתי את הספר השלישי באנגלית.
זה(ועוד איזה ספר) היו הסיבה לזה שאני גיליתי את עולם הספרים באנגלית ועכשיו אני מעדיפה לקרוא ספרים באנגלית.

ספר לא קל עד כדי בשב מסויים רציתי לסגור אותו ולהניח אותו בצד. העלילה מתפתחת והופכת למעניינת מאוד. מומלץ לקריאה.