ביקורת ספרותית על בגנו של עוג - סדרה לספרות יפה # מאת לילה סלימאני
ספר מעולה

---

אני מורידה בפניה את הכובע.
מורידה ואוכלת את כולו.
גם אם חומרי הגלם עשויים מקקטוס קוצני וטעמו, נוסף לפצעים המתהווים בפי, מר, אני ניזונה ממנו ושותה חומץ על מנת להורידו בנקל לקיבתי.

לילה סלימאני שספרה ״שיר ענוג״ יצא כמדומני באוגוסט, שנה שעברה ואותו קראתי זה מכבר היה עבורי מקור להתלבטות.
ושלא תבינו אותי לא נכון; קראתיו בנשימה עצורה ובסקרנות הורגת חתולים על אף הסוף הידוע מראש והכתיבה הרזה והעובדה שלדעתי לא הגיעה לה לזכות בפרס גונקור היוקרתי. מבקרים ואנשי ספרות בצרפת כתבו כי העלתה לפרק היום נושאים חשובים כגון עובדים זרים ותרבויות שונות ועשתה מהם מטעמים בספרה.
אך לפי עניות דעתי הייתה זאת נובלת מתח ותו לא.
המקבילה הנשית של סטפן קינג וכל ענייני הפוליטיקה היו משניים, כבדרך אגב, על הדרך ואולי משום מוצאה המרוקאי מצאה לנכון להעלות את בעיות הפליטים, השפה והעלבונות שמין הסתם נתקלה בהם כאזרחית סוג ב׳ בצרפת הגזענית.
לאחר יומיים כבר שכחתי ממנה והמשכתי הלאה לספרים אחרים והנה רק אתמול, בעודי עושה את הסיור השבועי בחנות הספרים הוירטואלית ע-ברית, נתקלתי שוב בשמה ובספר שנראה כאילו יצא זה עתה ממכבשי הדפוס אך לא, הסתבר לי כי זה ספרה הראשון ושמו ״בגנו של עוג״ כלומר: בגנו של המפלצת ורק עכשיו תרגמו אותו.
מיד התחלתי לעיין בפרק הראשון וידעתי שאני הולכת להנות ובגדול.

אדל, גיבורת הספר נשואה לרופא ואם לבן קטן, לוסיאן.
היא חיה חיים טובים, מעושרים. חופשות נחשקות, דירה לתפארת, בגדים ותכשיטים.
אך על אף המותרות והיכולות שלה להשיג כמעט כל דבר שתרצה היא אינה מרוצה. היא מסתירה מבעלה סודות וחיה חיים כפולים.
הכפייתיות שבה הורסת כל חלקה טובה במשפחתה הגרעינית אך במקביל גם שולחת זרועות מאיימות למעגלים הנרחבים יותר: אביה ואמה, חמה וחמותה, עבודתה וכן חבריהם המשותפים.
אנו מבחינים בהידרדרות מהירה לכיוון האבדון וכמו בספרה הקודם, הסוף ידוע מראש ובהחלט אינו אופטימי.
סלימאני מתמקדת בספרה זה בפן הפסיכולוגי. באישיות שהינה אובססיבית, היפר-סקסואלית שאינה יכולה לעצור בעצמה.
היא מתארת מצבים והתנהגויות חריגים ותוך כדי כך מגיע הקורא להבנה מהיכן הם נובעים.
אדל שונאת את עצמה ומשום כך בזה לכולם, היא משוכנעת שאיש לא יוכל לאהוב אותה כפי שהיא וחשה שאסור לה להיות תלויה בזולת שאם כן, לעולם לא תהיה מסופקת.
היא שק החבטות של עצמה, מוקצית מחמת המיאוס ומיותרת בעולם.

גם ביצירה זו קיימת מינימליות מבורכת; התמצות הינו לחם חוקה ובאמצעות משפטים קצרים היא מחזיקה את הקורא ״בביצים״ לאורך זמן.
היא מעוררת עניין ותהיות, משניאה ויוצרת אהדה לדמויות.
מסכסכת, מתווכת, מחנכת ולא מניחה לנו לעצור לרגע ולתפוס נשימה.
כשהגעתי לסיום הייתי מאוכזבת. כיצד זה ייתכן כי הוא כה בנאלי וחסר משמעות?
אך פתאום קלטתי שלכל דמות בעלילה הסוף שונה וכל אישיות קיבלה את אשר הגיעה לה.

אני אוכלת את הכובע ומודה;
סלימאני היא הרבה מעבר לסופרת מותחנים.
יש בה ראיה מחודדת ותובנות פסיכולוגיות עמוקות שגם אם נכתבו בעקבות מחקר, עדיין מרתק לקוראם וללמוד דבר מה על מהות האדם.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על בגנו של עוג - סדרה לספרות יפה #